מלך מרוקו מוחמד השישי הוציא צו מלכותי חדש, שמונע ממטיפים ודרשנים לעסוק פעילות פוליטית או  בפעילות מסחרית במגזר הציבור או הפרטי בלי אישור כתוב מהממשלה. החריג הוא פעילות ספרותית ויצירה שלא סותרת את התפקיד של המטיף או הדרשן. הצו החדש הוא חלק מרפורמה מקיפה בשדה הדתי במדינה מאז הפיגועים של שנת 2003, שבה נהרגו 45 בני אדם וארגון אל קעידה קיבל אחריות על הפיגועים.

מטרת האיסור, כפי שנכתב בצו המלכותי, הוא שעל הדרשן להתרכז בתפקיד שלו ולא לעסוק בדברים שעלולים להפריע בתפקודו בעבודתו כמטיף בחברה. כמו כן נאסר על המטיפים-דרשנים לנקוט בעמדה פוליטית  לטובת מפלגה או איגוד מסוים, כדי שההערכה והכבוד כלפיהם לא ייפגעו כתוצאה מנקיטת עמדה פוליטית לטובת צד כלשהו.

הצו מורה להם לא להתערב בסכסוכים פוליטיים ולא להטיף לכל פעילות שעלולה לפגוע ביציבות, בסובלנות ובאחווה שקיימת בחברה המרוקאית על מנת לשמור על האחדות הלאומית, וכל דבר שעלול לפלג את העם נאסר.

אנשי הדת גם חויבו להתלבש  בלבוש המרוקאי הנפוץ במרוקו בעת מילוי תפקידם ולא בכל לבוש אחר שלא מקובל בחברה המרוקאית. הכוונה כאן כנראה היא לאיסור על ה"גלביה", שמקורה בערב הסעודית. חלק מאנשי הדת החלו לעטות גלביה, במיוחד מי שנוטים לתנועה הסלפית שדוגלת במסורת של האבות הקדומים באיסלאם. מבחינתם, הגלביה מסמלת את הלבוש הכי קרוב לאבות הקדומים של המוסלמים. הלבוש הזה לא מצא חן בעיני השלטון במרוקו שרואה בו חדירה של תרבות אחרת שלא הייתה מקובלת בחברה המרוקאית לפני כן, והחשש הוא שיחד עם הגלביה יחדרו גם רעיונות לא רצויים למרוקו.

הצו קורא גם לשמור ולכבד את המקומות הקדושים במרוקו, לייעד אותם לתפילה ולא לקיים בהם שום פעילות אחרת, ודאי לא פוליטית.

הצו קורא לפעיל הדת וההטפות להיצמד לאסכולת "המאלקית", לאמונה "האשערית" ולעקרונות של האומה המרוקאית. המשמעות של ההוראה הזו היא למנוע את הפצתן של אסכולות ואמונות אחרות ובמיוחד האסכולה "הווהאבית" שנפוצה בערב הסעודית, במדינות המפרץ ובמצרים ונחשבת לאסכולה לא מתונה במרוקו, שבה מוכרת רק האסכולה המלאקית שהיא המתונה ביותר באיסלאם. יש כאן ניסיון להדוף את ההשפעות של האסכולות האחרות שעלולות להוביל שינוי בתרבות המקומית ובמרקם היחסים שקיים מדורי דורות במדינה.

ראוי להדגיש שהצו המלכותי הזה הוא חלק מרפורמה דתית מקיפה שהחלה במרוקו מאז הפיגועים בשנת 2003 ולפי השלטונות במרוקו, מטרת הצו לבנות חברה מאוחדת, סולידארית ופתוחה לעולם המודרני, שאינה קנאית ואינה מסתגרת בעצמה.