"אני רואה את ההידרדרות החמורה והמהירה במצב הביטחוני בשטחים, בירושלים ובישראל ואיני מופתע. אל תתבלבלו לרגע. זו תוצאה של מדיניות אותה מובילה הממשלה הנוכחית שעיקריה: בואו נפחיד את הציבור מכל מה שקורה סביבנו במזרח התיכון, בואו נוכיח שאין שותף פלסטיני, בואו נבנה עוד ועוד התנחלויות וניצור מציאות שאי אפשר לשנותה, בואו נמשיך לא לטפל בבעיות החמורות של המגזר הערבי בישראל, בואו נמשיך לא לפתור את הפערים החברתיים החמורים בחברה הישראלית", כתב היום יובל דיסקין, לשעבר ראש שב"כ, בדף הפייסבוק שלו.

דיסקין מדגיש בדבריו, כי "האשליה הזו עבדה מצוין כל זמן שמערכת הביטחון השכילה לספק שקט ביטחוני מרשים לאורך השנים האחרונות כתוצאה מעבודה איכותית ומסורה של אנשי השב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל וגם של הפלסטינים שאין להקל ראש בתרומתם המשמעותית לשקט היחסי בשטחי הגדה המערבית".

האשליות

לדבריו, ההידרדרות המהירה שאנו חווים במצב הביטחוני הגיעה לא רק בשל הרצח המתועב של נפתלי, איל וגיל-עד ז"ל. "ההידרדרות היא בראש ובראשונה תוצאה של האשליה שהקיפאון של הממשלה בכל תחום באמת מקפיא את המצב, האשליה ש"תג מחיר" זה סתם כמה סיסמאות על הקירות ולא באמת גזענות לשמה, האשליה שעם עוד קצת כוח הכל ייפתר, האשליה שהפלסטינים יכילו את כל מה שנעשה בשטחי הגדה המערבית ולא יגיבו על אף הזעם התסכול והמצב הכלכלי המחמיר והולך, האשליה שהקהילה הבינ"ל לא תטיל עלינו סנקציות, שאזרחי ישראל הערבים המתוסכלים לא ייצאו בסופו של יום לרחובות בשל היעדר הטיפול בבעיותיהם, ושהציבור בישראל ימשיך לקבל בהכנעה את אוזלת היד של הממשלה בטיפולה בפערים החברתיים שמדיניותה יצרה ומחמירה כשהשחיתות ממשיכה להרקיב כל חלקה טובה ועוד ועוד".

לא מחזיק מים

"מי שחושב שזה יכול להחזיק מים לאורך זמן טעה וטועה בגדול" כותב דיסקין. "מה שקורה בימים האחרונים יכול להיות עוד הרבה יותר גרוע – גם אם המצב יירגע זמנית. אל תיטעו לרגע משום שהלחץ הפנימי האדיר עדיין יהיה שם, ריכוז אדי הדלק באוויר לא יקטן ואם לא נדע לדלל אותו המצב יחמיר בהרבה".

נאום העשור ליזמת ג'נבה

כדי להמחיש ולהדגיש את דבריו מביא דיסקין קטע מהנאום שלו בכנס העשור ליזמת ג'נבה בדצמבר 2013, המתבסס על ניסיונו בזירה הביטחונית בכלל, בסכסוך הישראלי פלסטיני ובשסע בין יהודים וערבים במדינת ישראל בפרט. לדבריו, חשוב לקרוא על מנת להבין לאן אנו הולכים משום שבהתקיים הנתונים הללו אין הרבה אפשרויות אחרות:

"…ולצד כל אלו – בשטחי הגדה המערבית הולך ומצטבר מתח ותסכול עצום של הפלסטינים שחשים שאדמתם נגזלת מהם, שמפנימים כי המדינה לה הם מייחלים מתרחקת מהם, ואפילו הכלכלה שקצת השתפרה מאז 2007 – כבר אינה משהו שאפשר להתנחם בו.

• כל אלו מביאים לבעיה שהיא החמורה והמסוכנת מכל וזו התחושה ההולכת ומתפשטת בקרב ההמונים הפלסטינים – זו תחושה של "אין עתיד אלא יש רק עבר", העבר אין בו שום דבר טוב, והעתיד, לבטח המשותף, אינו קיים יותר!!

• תמורות חברתיות עמוקות מתרחשות בדרך כלל באיטיות, אבל אסור לנו להתעלם מההשלכות של דור "שהתחלף", דור הרואה את תופעת "האביב הערבי" גועשת במזרח התיכון וחש שהוא לכוד בדרך ללא מוצא. כך, מאות אלפי צעירים פלסטינים שגדלו תחת כיבוש ישראלי, ממורמרים, זועמים, מתוסכלים ובעיקר חסרי תקווה, מחפשים יעד להתפרץ עליו – וקל לנחש מי יהיה היעד הזה.

• ובל נשכח כי גם בקרבנו – בקרב החברה הישראלית – קיימים מתחים לא פשוטים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי-מוסלמי-נוצרי, ואלו יכולים להיות מוזנים בקלות ממה שקורה ויקרה ביננו לבין הפלסטינים. ניסיון העבר הוכיח כי במהלך עימותים גדולים, הפגינו הערבים אזרחי מדינת ישראל סולידריות עם אחיהם הפלסטינים, ולכן אנו חייבים לקחת בחשבון גם את הזיקה בין הפלסטינים לאחיהם הערבים אזרחי מדינת ישראל.

על כן אני סבור, כי ריכוז אדי הדלק באוויר הגיע לרמה שבה גם ניצוץ קטן עלול לחולל פיצוץ גדול. טפטוף הפיגועים המתגבר בחודשים האחרונים, המתח הרב הכבוש בקרב הפלסטינים ואפילו התפרצות ההפגנות על רקע חוק "מתווה פראוור", יכולים להיתפס כאירועים בדידים ואקראיים, אולם הם מעידים על אווירה מאוד מתוחה היכולה להתפוצץ בקלות.

יציאה של ההמונים הפלסטינים ו/או הערבים אזרחי ישראל לרחובות היא תרחיש סביר לגמרי ולאו דווקא תרחיש קיצון. זה התרחש בשלוש השנים האחרונות באיראן, בתוניס, בלוב, במצרים, בסוריה, בבחריין, בתורכיה, ברוסיה, בברזיל ובימים האחרונים אפילו באוקראינה… על כן תהיה זו טעות חמורה לחשוב שזה לא יכול להתרחש גם אצלנו.

מניסיוני אני יכול לומר לכם כי טבעם של אירועים כאלו לצאת משליטה. גם מרואן ברגותי שהיה היוזם העיקרי של האירועים שהובילו בסופו של יום לאינתיפאדה השנייה, לא תכנן מראש כי היציאה לרחובות בספטמבר 2000 תהפוך לאינתיפאד'ה של 7 שנים עם פיגועי התאבדות מאות רבות של הרוגים ועשרות אלפי פצועים בצד הפלסטיני ובצד הישראלי. הוא תכנן מספר ימים עד מספר שבועות בודדים של הפגנות. ואולם רצף האירועים, התגובות עליהם והתגובות על התגובות, הובילו ליציאה משליטה ולהידרדרות חמורה ולגלי טרור שנמשכו קרוב לשבע שנים".