ליל חמישי, בדרך כלל ערב המציין את תחילת חגיגות סוף השבוע, מאופיין במופעים רבים, חשובים יותר או חשובים פחות, אבל כאשר מלחמות כן קורות בקיץ, הכל מתהפך. משעות הבוקר מתחילות להפציע הודעות וידיעות על ביטולן או דחייתן של הופעות שונות, בגוש דן, בפריפריה, קיסריות, שוניות, האנגרים, הכל הולך ומתבטל. חלק בשל החשש לשלום הציבור, חלק לא מבוטל בשל היענות מוקדמת מאוד חלשה של רוכשי כרטיסים. ככה זה, כשהתותחים יורים, הרצון להתענג על מוזיקה הולך ופוחת.

רק פנס אחד דולק לו, ברנר 5, פעם אימפריה של תנועת העבודה בתל אביב, בית מועצת הפועלים העירונית מיסודה של הסתדרות העובדים, מעוז אדום, גם משרדי הפועל תל אביב שכנו במקום. אך תמורות הזמן עושות את שלהן, הבניין נמכר וכיום מתגלגל בדמות "המקום" – בית ומרכז לרוח תרבות ויהדות המנוהל ומופעל בידי צוות של אנשים צעירים, הנטועים עמוק בהוויה הישראלית ומכירים היטב את "קו התפר" שבין הציבור החילוני והדתי. הם שמו להם למטרה לאפשר מפגש ושיח המעודדים פתיחות, הפריה הדדית והבנה, בין החוויה הפרטית של כל אדם ובין מקורות ההשראה הרוחניים.

בין שלל הפעילויות החברתיות המתקיימות ב"המקום" נערכים בו מופעים של אמנים ומוזיקאים מהשורה הראשונה. בחמישי בלילה הגעתי להופעה של עידן חביב, פעם לוחם ביחידת הקומנדו של חיל הים, כיום זמר-יוצר, מלחין, פזמונאי, מוזיקאי ושחקן. לקראת השעה עשר וחצי החל המקום להתמלא בקהל רב, רובו נשים ונערות צעירות, מכל הקשת, מבנות עקיבא בחצאיות ארוכות ועד חילוניות בגופיות ובמכנסונים, שורות שורות מילאו את האולם במבנה הבאוהאוס הישן, וכן, היו כמה בנים, מעט. מסתבר שעידן חביב הוא סוג של אליל הבנות. אולי הסיבה נעוצה בשיריו, שיש בהם מעין גוון של מיסתורין. השירים נוגעים באהבה, בדידות, עצב, שירה, נשים ודת.

המופע, שנמשך כשעה וחצי, כלל ליין אפ שהציג את שלל להיטי שני אלבומיו לצד חומרים שאותם ביצע במסגרת פעילותו בפרויקט של עידן רייכל, לצידה של יובל דיין באלבום הבכורה שלה ואפילו שיר של ריטה שהביצוע שלו זכה לחשיפה אדירה לאחר ששימש כליווי לפרסומת לחברת סלולאר.

חביב באמת חביב, שירתו כעין תפילה, למרות שהתכנים אינם עוסקים ממש באמונה טהורה, יותר מחשבות מעומק ליבו ומוחו, בפשטות, בצניעות, הוא שקט, רגוע ושלו כאשר הוא פונה אל הקהל ומספר או חושף מכאן או משם מהוויית היצירה המוזיקלית שלו. אומרים עליו ששיריו הם שירי חיילים המתפכחים מאווירת הקרב. הוא מלווה עצמו בגיטרה אקוסטית או חשמלית עם תיבת תהודה, לצידו אריאל טוכמן המלווה בגיטרה חשמלית בעת הצורך וחומרים מהמחשב.

באווירה הנוסכת מקסם של תצוגת אורות ותפאורת המקום, גוון קולו המיוחד מושך במסע המוזיקלי הלוקח את קהל הבנות המצטרפות לשירה ומשכיח לרגעים ארוכים את המתרחש בחוץ. עידן בעצמו אומר באחת האתנחתות כי עבור מה בעצם נלחמים שם, אם לא למען יכולת העורף להמשיך ליהנות מהחיים ומהתרבות. אז נהניתי.

ובקטנה – בסיומו של המופע, שהשאיר תחושה חזקה של עוד ועוד, מפנה עידן חביב את הקהל לעמדת האלבומים בכניסה ומציין כי אין מחיר לאלבומיו, מתוך אמונה שאמנות צריכה להיות נגישה עד כמה שאפשר. כל אחד ואחת יכולים לשלם כראות עיניהם. חביב הוא יוצר עצמאי, מחויב לאמנות ולא לתעשייה. הוא יופיע ב-6 בספטמבר באמפי שוני, מופע חגיגי לציון זהב לאלבומו הראשון.

ליין אפ: לאט לאט, אצבעות דקות, מחכה, כל פעם קצת, לאבד עניין, אם אני בא, דווקא, אין פה מקום, נמלטים, לשתות ולחיות, אמא אבא וכל השאר, אור אדום, כמו כל יום. הדרן: עד שתחזור, בלילה, עכשיו או לעולם.