Skip to content

תסתכלו על "כוכב הקופים: השחר" – ותראו אותנו

"כוכב הקופים: השחר" הוא סרט נועז ועשיר באפקטים, שיודע להציג את הצד האנושי במיטבו ובעיקר מדגיש את צדו האפל והגרוע של האדם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

"כוכב הקופים: השחר" הוא אפוס אפל ונועז, ומהווה סרט המשך איכותי לאתחול הסדרה, שהחל בשנת 2011 עם הסרט "כוכב הקופים: המרד". סדרת הסרטים המקוריים הלהיבה את הצופים בעת יציאתה בשנת 1968, ובכיכובו של צ'רלטון הסטון, אך עתה מגיע תסריט חדש ומקורי. אין ספק שהבמאי מאט ריבס ("קלוברפילד") לקח סיכון עם סרט זה, ויצר חברה דיסטופית נואשת (לבני האדם לפחות), שבו הישרדות המין האנושי עומדת בסימן שאלה. כפי שזכינו לראות בסרטים הוליוודיים קודמים – הכל תלוי באופי שלנו, כיוון שיש מחסור חמור במשאבים. 

סימן שאלה על הישרדות המין האנושי

הקופים, לעומת בני האדם, מתגוררים ביער, ומרגישים עכשיו הרבה יותר טוב (בסרט הקודם הם היו כלואים במעבדה). רואים זאת מההתחלה, בסצנה מרגשת במיוחד, שבה סיזר (אנדי סרקיס, "שר הטבעות", "ההוביט"), משמש כמנהיג של קבוצה מאורגנת של קופים, ומכוון את מסע הציד שלהם.

מבחינה עלילתית חלפו 10 שנים מאז שהסרט הראשון הסתיים. נגיף שהוצג בסוף הסרט הקודם חיסל את רוב רובה של האוכלוסייה האנושית. סיזר ושאר הקופים לא ראו בני אדם מזה שנים רבות. ידידו וסגנו, קובה (טובי קבל, "היועץ"), אינו מתלונן. הוא נושא עימו צלקות, פיזיות ונפשיות, מבדיקות המעבדה ומהעינויים שאותם עבר בסרט הראשון. עם זאת, קובה חושב שסיזר סלחני מדי כלפי בני האדם.

בצד האנושי של המשוואה, חיים ניצולים בחורבות סן פרנסיסקו, בראשותו של דרייפוס (גארי אולדמן, "החפרפרת"), שנראה כי הוא מתנהג במרירות כלפי הקופים, לאחר שאיבד את משפחתו לנגיף. לעומתו, מלקולם (ג'ייסון קלארק, "וושינגטון על הכוונת"), מצטייר כהרבה יותר רחום, למרות שגם הוא סבל הפסדים.

במסע למצוא משאבים מחוץ לסן פרנסיסקו וקרוב ליער הקופים מתחיל מפגש תרבויות, שישלב בין השאר את חברתו של מלקולם, אלי (קרי ראסל, "האמריקנים"), בנו, אלכסנדר (קודי סמית'-מק'פי, "הדרך") וקארבר (קירק אסוודו, "המתים המהלכים"). התסריטאים בנו שני יקומים מקבילים, אלו של הקופים ואלו של בני האדם. מה שמיוחד, שהמבנה ההיררכי של הקופים מפותח הרבה יותר מאשר עמיתיהם, בני האדם.

למרבה המזל, בזכות אפקטים מיוחדים יוצאים מן הכלל, הסרט עובד בסדר גמור. איכות הצילום בסרט "כוכב הקופים: השחר" היא ניצחון עצום, וכך גם צריך לשבח את עיצוב התפאורה והסאונד. "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט רציני, חסר הומור, חשוך, אך מאוד נהיר לכל אורכו. זהו סרט המשך נדיר, שרק משפר ומרחיב את היקף החוויה של קודמו בסדרה. זהו סרט שיודע להביא את הצד האנושי במיטבו, ובעיקר מדגיש את צדו האפל והגרוע ביותר של האדם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן