Skip to content

הצעה שאפשר לסרב לה: עניינים של צפון הארץ

על פניו נראה שסירוב של רן בן שמעון להגיע למכבי חיפה יהווה הפתעה גמורה. בהתאם לכך, ייתכן שזהו בדיוק הדבר הנכון לעשות. ניר יהודאי מצא 4 סיבות לפחות מדוע על הרב"ש להישאר בק"ש, וגם רתם לעניין את טומי קרקטי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

על פניו נראה שדחייה של רן בן שמעון הצעה להגיע למכבי חיפה תהווה הפתעה גמורה. בהתאם לכך, ייתכן שזהו בדיוק הדבר הנכון לעשות. ניר יהודאי מצא 4 סיבות לפחות מדוע על הרב"ש להישאר בק"ש, וגם רתם לעניין את טומי קרקטי

מאת ניר יהודאי

כשלוקה בראצי הצמיד אקדח לראשו של מנהל הלהקה של ג'וני פונטיין, ודון קורליאונה הודיע לו בדרכו הגראפית, שאינה משתמעת לשני פנים, כי או חתימתו או מוחו הנשפך יהיו על החוזה המשחרר את פונטיין מהתחייבויותיו, לא עמדה בפני מנהל הלהקה האומלל ברירה אמיתית; הייתה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה.

כשטום הייגן הבהיר למפיק-העל ההוליוודי, ג'ק וולץ, מה בדיוק מבקש ממנו 'הדון', עשה וולץ טעות חמורה כשלא הבין את הרמז, גם אם אכן, 'הי איינט נו באנד לידר'. ועם תום הדיזולב אל הבוקר שבו מצא וולץ את ראשו הכרות של סוסו האהוב שוחה בשלולית דם בתוך מיטתו, גם הוא הבין, יש פה הצעה שאי אפשר לסרב לה.


להבדיל גוגל-פלקס הבדלות, כשלעצמה, הצעה לאמן את מכבי חיפה אינה נופלת תחת הקטגוריה "הצעה שאי אפשר לסרב לה", עם כל הכבוד ליעקב שחר ולאיכויותיו ה'דוניות' (קור-רוח, ג'נטלמניות, ואוקיינוס, אוקיינוס של כבוד), או לקלישאה החבוטה "מכבי חיפה היא קבוצה אירופית לכל דבר". זאת ועוד, נוכח מוסר המשכורות השפוי שמאפיין את שחר בשנים האחרונות, קשה להאמין שכל עוד הוא מנהל את ההצגה, הצעה ממנו אי פעם תוכל להיחשב ככזו שאי אפשר לסרב לה. לכן תמוהות הידיעות על-כך שרן בן שמעון טרם נענה בחיוב להצעתו של איזי שירצקי, ולא ברור מדוע הוא מתמהמה לחתום בקרית-שמונה לעונה נוספת.

*

לא קשה להבין מדוע קוסמים לבן-שמעון הדיבורים-בעלמא אודות מועמדותו לרשת את מקומו של אלישע לוי כמאמן מכבי חיפה בעונה הבאה. עבור מאמן כדורגל ישראלי בימינו משרה זו היא פסגת השאיפות, מלבד, אולי, אימון הנבחרת. זאת, כמובן, בהנחה שאותו מאמן חסר את המיומנות הפוליטית ואת הקשרים שהביאו את אברהם גרנט לאן שהביאו, או שאינו מוצא עניין באימון קבוצות בקפריסין ובבלקן. זו עוד אחת מהקלישאות המוכרות של הכדורגל הישראלי, לפיה הניהול במכבי חיפה הוא רמה בפני עצמה, אולם השנה האמת הטמונה בגרעין הקלישאה הזו, זועקת לשמיים.

העונה הנוכחית של מכבי חיפה הרבה פחות טובה מזו של הפועל ת"א, קצת פחות טובה מזו של מכבי ת"א, ולמען האמת לא הרבה יותר טובה מזו של בית"ר ירושלים, וראו – הבדלים של שמיים וארץ במידת הלחץ והבלגאן, הרעש הסביבתי, התסכול של האוהדים, ומעמד המאמן.

יעקב שחר יודע להשרות שקט תעשייתי כפי שאיש בכדורגל הישראלי אינו יודע. הוא יודע לתת גיבוי למאמן שלו. גיבוי אמיתי, זאת אומרת, לא רק מן השפה לחוץ. כשאתה מגיע לקרית-אליעזר (לצד הירוק כמובן), תקבל את כל התנאים כדי להביא הצלחות. ואם תביא הצלחות, האשראי שתקבל כמעט אינסופי, הפרידה ממך (לפחות בעשור האחרון) תהיה מכובדת ומסודרת, ועד הפרידה תוכל אפילו לבזבז עוד קצת מכספי המועדון על כדורגלנים זרים מחורבנים. שחר אינו פועל מהבטן, אינו ניתן להלחצה, ונראה שאיכשהו הצליח לחנך את הקהל המפונק והתובעני של מכבי חיפה, או שמא הקהל הזה פשוט התייאש מהניסיון לכפות את רצונותיו על סלע כמו שחר, אחרי הכישלון בהדברת רוני לוי מהמועדון, באמצע העשור הקודם.

שחר הפנים מזמן את מה שאלי טביב לעולם לא ילמד; את מה שמיץ' גולדהאר אולי יודע ומקיים בוול-מארט, אך מתקשה ליישם בישראל בשל הריחוק מהאירועים וחוסר ההבנה בכדורגל; ואת מה שבבית"ר ירושלים לעולם לא ניתן יהיה ליישם בגלל האיכות הירודה של חלק נכבד (ולא קומץ) מהקהל, המרתיע אנשים רציניים מלקחת את הקבוצה לידיים. בזכותו מכבי חיפה היא אי של יציבות בעין הסערה; היא-היא, הווילה בלב הג'ונגל של אהוד ברק. ולכן מאמנים רוצים לעבוד תחתיו.

גם העיתוי של בן-שמעון, לכאורה, מובן. בנקודת הזמן הזו, כשקבוצתו הקטנה והפריפריאלית דוהרת לעבר תואר אליפות יחיד במינו, הוא המאמן הלוהט ביותר בכדורגל הישראלי, ובצדק. איש אינו מבטיח לו שיוסיף להיות כזה לאורך זמן; איש אינו מבטיח שהצטלבות נסיבות כה בלתי-אפשרית תחזור על עצמה, למען הישגים דומים בעונה הבאה. אם מביאים בחשבון את משך הקדנציה הממוצע, והלא שגרתי במחוזותינו, של מאמן במכבי חיפה, נהיר עוד יותר מדוע מעוניין בן-שמעון להכות בברזל בעודו חם, במקום לוותר, לחכות 3, 4 ואפילו 5 שנים, ולקוות שגם אז תעמוד לרשותו ההזדמנות. בעולם הפכפך שכזה, ניצול הזדמנויות הוא עניין חיוני, אבל הוא עלול גם להחריב קריירה, כפי שכמעט קרה, אגב, לאותו בן-שמעון רק לפני 4 שנים, כשעזב את קריית-שמונה אחרי שרשרת הישגים מזהירים והיסטוריים (עליית ליגה, מקום 3 בליגת העל והגעה לגביע אופ"א), התמנה למאמן מכבי "בית קברות למאמנים (וגם לחלוצים מבטיחים!)" ת"א, רק כדי להיות מפוטר בפאניקה שאינה פרופורציונלית להישגים, אחרי 8 מחזורים בלבד.

*

ישנן ארבע סיבות מדוע מוטב לרן בן שמעון לסגור עם איזי שרצקי בהקדם, ולחתום בקרית-שמונה לפחות לעונה אחת נוספת. הראשונה – קארמה. לפי שעה האפשרות שייאמן את מכבי חיפה בעונה הבאה אינה אלא ספקולציה. אין עדיין הצעה על השולחן, וצודק שרצקי כשהוא טוען שבן-שמעון "עלול לצאת קירח מכאן ומכאן". אמנם, נוכח שוק המאמנים הדל ונוכח העובדה שיעקב שחר, כאמור, אינו נוטה להיכנע ללחץ הקהל, שמעדיף את ראובן עטר, בהחלט מתקבל על הדעת שיקבל הצעה. ועם זאת, מדובר בהימור.

 השנייה, נאמנות. בפעם שעברה שבן-שמעון עזב את קריית-שמונה, אחרי עונת השיא של 2007-8, הקבוצה ירדה ליגה. לא מופרך תסריט דומה, שבו הקבוצה לוקחת אליפות, בן-שמעון עוזב, כוכבי הקבוצה בורחים לרעות בשדות ירוקים (תרתי-משמע) יותר, והקבוצה מתפרקת פעם נוספת. המועדון שבו זכה בן-שמעון להצלחותיו הגדולות ביותר, ועד כה היחידות, כמאמן, ראויה ליותר מזה ממנו. כנ"ל לגבי איזי שרצקי, שקיבל את בן-שמעון בחזרה אחרי הכישלון במכבי ת"א.

רן בן שמעון. הצעה שאפשר ואפילו כדאי לסרב לה (Segal)

השלישית, היסטוריה. אם יבחן בן-שמעון את רשימת המאמנים הבולטים של הכדורגל הישראלי בשלושים השנים האחרונות, הוא ימצא שרובם זכו להישגים ממשיים והיסטוריים עם קבוצות קטנות יחסית, בטרם זכו בשדרוג. זה, בעיקרון, מה שמפריד בין הגדולים באמת, ששמם חקוק בדברי-הימים, לאלה ששמם נשכח. דרור קשטן לקח עם הפועל כפ"ס את האליפות הראשונה והיחידה שלה בעונת 82', ובעונת 87' שחזר את ההישג, אם כי עם קבוצה פחות קטנה, העונה לשם בית"ר ירושלים. שלמה שרף הוא האיש האמון על האליפויות הראשונות של מכבי חיפה, בערך באותן שנים, בעידן טרום-שחר. גיורא שפיגל עשה דבר דומה עם בני-יהודה, בעונת 89/90, ואילו אלי גוטמן הצעיד את הפועל חיפה לאליפות היסטורית, בסוף-שנות ה-90. אם רן בן-שמעון שואף להימנות על רשימה מכובדת זו, הרי שקורות-חיים הכוללות אליפות עם קבוצה כמו קריית-שמונה, על אחת כמה וכמה הופעה נוספת בגביע אירופי, הן מצרך כמעט הכרחי, מה שמביא אותנו לסיבה הרביעית.

חוסר-הוודאות לגבי עתידו של בן-שמעון, ומה שהולך ומתפתח לסכסוך מתוקשר בינו לבין הבעלים, עלולים לפגוע בקריית-שמונה בטווח הקרוב, ולסכן את האליפות, שנראית כרגע מונחת בכיס. אובדן האליפות, ההזדמנות הנדירה, החד-פעמית – זו עלולה להתגלות כמשמעות האמיתית והטראגית של "לצאת קירח מכאן ומכאן" במקרה הזה.

 אם רן בן-שמעון לא יזדרז לקשור לא את עתידו הרחב, כי אם את העונה הבאה שלו עם זו של קריית-שמונה, הוא יחבל בסיכויי קבוצתו ובקריירה שלו עצמו כאחד. הוא יחטא ב(זהירות, ספוילר "הסמויה")מעשה טומי קרקטי, ששנייה אחרי שעשה את הבלתי-ייאמן, וניצח בבחירות לראשות העיר בולטימור, כבר לטש עיניים לעבר משרת המושל – לא חושב אפילו להשלים קדנציה אחת כראש העיר, בטרם יטפס עוד שלב במעלה ההירארכיה.

 מי שצפה בסדרה יודע איך זה נגמר, ומי שלא, די אם נאמר – זה נגמר בכי רע. הפוליטיקה הכתיבה את השתלשלות האירועים; האינטרס הצר הכריע בכל החלטה הרת-גורל; ההווה הקולקטיבי מושכן לטובת העתיד האישי, לטובת הספקולציה – וכולם סבלו. ומה שנכון עבור בולטימור נכון עוד יותר עבור בן-שמעון, סליחה, קריית-שמונה. ואולי זו הסיבה האמיתית שבגללה אסור לו לנטוש את הספינה לפני שהגיעה לחוף מבטחים, חוף גן-עדן – והיא שכרגע ועד להודעה חדשה מה שטוב לק"ש טוב לרב"ש, ומה שטוב לרב"ש טוב לק"ש, ואת זה אין הצעה שיכולה לשנות.

1 Comment

  1. שרקזי שרון
    15 בפברואר 2012 @ 22:40

    שים את עצמך במקומו. הרי הקריה תתרסק בעונה הבאה. האם לעולם חוסן? הלנצח יספיק גקי בן זקן?
    האם תשכיל להתמודד בשני מפעלים בו זמנית? סביר שלא. רב״ש אינו בור. יודע הוא מהם סיכויי ההצלחה בשנה הבאה. יודע הוא עד כמה קצר הזיכרון של אוהדי/עיתונאי/מלחכי פנכה הכדורגל הארץ ישראלי.

    במקום בו טועים לחשוב שגזענות היא אידיאולוגיה, אין מקום לרומנטיקה
    ואידך זיל גמור

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן