בֶצַע / תהל פרוש  ואם למרות סטימצקי ולמרות כל מה שיכול היה למנוע זאת עדיין רואים אור ספרי שירה כאלה, של משוררים צעירים (משורר צעיר הוא זה שהוציא ספר שירה ראשון, גם אם היה בן מאה), שיודעים לומר דבר או שניים לא רק על אהבה ויחסים אז עדיין לא אבדה התקווה. ולא שאין לה מה לומר גם על יחסים אבל יותר מהכל זוהי שירה שעוסקת ביחסים הקשים שלנו עם הכסף ומה שאנחנו מוכנים וצריכים לעשות בשביל להשיגו. על תהל פרוש רשום בקצרה שהיא משוררת, פסיכולוגית, חוקרת ופעילה חברתית, ונדמה לי כל עיסוקיה באים לידי ביטוי בספר הביכורים היפה ומעורר המחשבה הזה:

  עֲבוֹדָה, אֲנִי לֹא קוֹמוּנִיסְטִית / אֲנִי לֹא סוֹצְיָאלִיסְטִית / גַּם לֹא קַפִּיטָלִיסְטִית / לַעֲזָאזֵל! / אֲנִי בְּעַד  עֲבוֹדָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ לַעֲבֹד בָּהּ / בְּעַד עֲבוֹדָה שֶׁמְּבִיאָה הַרְבֵּה כֶּסֶף בִּמְעַט זְמַן / אֲנִי בְּעַד עֲבוֹדָה שֶׁכֻּלָּם חוּץ מִבְּעָלֶיהָ מְכַבְּדִים אוֹתָהּ / אֲנִי בְּעַד עֲבוֹדָה שֶׁלֹּא מְקַדֶּמֶת לְשׁוּם מָקוֹם / אֲנִי בְּעַד עֲבוֹדָה. זֹאת הַתְחָלָה שֶׁל בְּדִיחָה אֲבָל אֲנִי מַמְשִׁיכָה אוֹתָהּ / לְטוֹבַת קִיּוּמָהּ שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת. (חלק מהשיר הנהדר "על העבודה")

בֶצַע מאת תהל פרוש, הוצאת מוסד ביאליק, 102 עמ' 

ציפור אחוזת קסם / זלדה  אין מי שלא מכיר את המשוררת בת דורם של אלתרמן וגולדברג, ובכל זאת, נדמה כי כל מי שיתבקש לנקוב בשמו של אחד משיריה יעלה על שפתיו את "לכל אדם יש שם". אולם, יצירתה רחבה הרבה יותר ובמובנים רבים הקדימה את זמנה בשל סגנון הכתיבה החופשי שלה שהיה חופשי בין היתר גם מחריזה וממשקלים. הספר המושקע אשר רואה אור על ידי עמותת זלדה הפועלת להנצחתה מכיל רשימות, מכתבים, סיפורים וציורים של המשוררת אשר נאספו לרגל שנת השלושים למותה ומלמדים עד כמה היה כשרונה מגוון. לפני מותה עמדה על כך שבמשך עשרים שנה לא יפורסמו כתביה הנותרים בשל החשש שיעשה בהם שימוש לא נכון כפי שנעשה בכתבי קפקא. כך היא כותבת על המוות המתקרב באחד מן הקטעים: "צריך להתחיל להיפרד מין הזיו שבשמים ומצבעי הארץ, לעמוד לבד מול אילמות המוות, להיפרד מן הסקרנות, להיפרד מן המילים – מכל המילים, ששמעתי וקראתי, ומן המים שראיתי ושלא ראיתי. למות מבלי לראות אוקיאנוס.."

ציפור אחוזת קסם, הוצאה עצמית של עמותת זלדה ויצירתה, 174 עמ'

במערב אין כל חדש / אֶריך מריה רֶמַרְק  בישראל כל זמן הוא זמן טוב להוציא לאור ספר מלחמה. תמיד זה יפול על איזה מבצע משתולל או אחד שרק נגמר או אוטוטו מתחיל. השנה מציינים בעולם מאה שנים למלחמת העולם הראשונה ולכבוד התאריך החגיגי זכה הרומן האנטי מלחמתי של רמרק לתרגום חדש. מדובר באחד הבולטים שבספרים העוסקים במלחמה ובהשלכותיה ואין רשימה נוסח "הספרים הגדולים בכל הזמנים" שהוא נעדר ממנה.

פאול בוימר, נער גרמני בן 19, מתנדב לצבא הגרמני ונשלח הישר אל חזיתה של מלחמת העולם הראשונה ואל זוועותיה. הספר מבוסס על זכרונותיו של רמרק עצמו אשר גויס לאותה המלחמה וניכר שכאשר הוא שם בפיו של גיבורו את אחד המשפטים הנודעים בספרות, הוא יודע על מה הוא מדבר: "צעיר אני, בן עשרים בלבד. אולם הידוע לי על החיים אינו אלא הייאוש, המוות, הפחד ושילוב עניינים שטחיים וחסרי-משמעות עם תהום-הייסורים."  לאחרונה נודע שעם סיום קורס קצינים בבה"ד 1, מקבלים פרחי הקצונה את ספרו של מאיר הר ציון הכמעט מהלל את המלחמה. אולי, רק לשם האיזון, היה כדאי לצייד אותם גם בספרו של רמרק.

במערב אין כל חדש מאת  אֶריך מריה רֶמַרְק, הוצאת מחברות לספרות, תרגם מגרמנית: גדי גולדברג, 204 עמ'

 [related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]