מול הסינמטק בתל אביב ממוקם מאהל המשפחות השכולות. כל יום הם שם, משעות אחר הצהריים ועד הלילה, וגם בימי שישי בבוקר. באים כי צריך, כי חייבים. אם יש אזעקה, נכנסים למרחב המוגן בסינמטק. בתקופה הזו הם סובלים יותר קללות ואיומים, ולפחות פעם ביום עוצר איש על אופנוע, מחרף ומגדף ונוסע.

לדברי יובל רוט, אשר שכל את אחיו אודי בחטיפה של אנשי חמאס בשנת 1993, המפגש וההידברות הם אלו שייצרו שינוי. הוא פונה אל בתי בת ה-13 שהתלוותה אלי – "אצלך נמצא הסיכוי, בדור הצעיר. בזכות העובדה שאנו משפחות שכולות אנו מצליחים להיכנס לבתי הספר ולדבר עם הנוער, זה מה שחשוב".

היום עצר במאהל "אוטובוס השלום" שאורגן על ידי קבוצה עצמאית של פעילים ללא שייכות ארגונית או מפלגתית, אשר החליטו לפעול. לדבר דוריאן לוין, אחת המארגנות, הם חשבו להגיע לעזה וליצור שיח. מאחר שכרגע זה לא אפשרי, הם נוסעים לשדרות כדי להקשיב ולשוחח. האוטובוס יצא מירושלים עם עשרות פעילים, עצר במאהל המשפחות השכולות בכיכר הסינמטק בת"א, והמשיך לשדרות.

לוין מספרת כי הביקור בשדרות היה מורכב – הם הגיעו בהזמנת ארגון "קול אחר" – ארגון מקומי אשר פועל בשדרות ועוטף עזה. כאשר עצרו במרכז העיר כדי ליצור שיח, נכחה במקום תקשורת רבה ונוצרה התלהמות. התושבים שמרגישים שהמלחמה היא המזור למצב האי שקט המתמשך, ראו בהם מתנגדים. לכן העדיפו לעזוב את מרכז העיר, ולשבת עם אנשי "קול אחר". אלה סיפרו על החיים בין מקלט למקלט ובין אזעקה לאזעקה, וחלקו את מחשבותיהם על כך שהמלחמה לא תיתן פתרון ארוך טווח למצב, ונדרשת הדברות. סופו הסמלי של המסע היה בצומת יד מרדכי, שם השאירו את הפרחים שהביאו איתם כמחווה סמלית לשקט בדרום.