Skip to content

סימני הקריסה הגדולה של השמאל הרדיקאלי

ביקורת היא דבר חיוני לחיינו, אך גם ביקורת כפופה לכללי משחק ראויים ואיכותיים. הפוזה המוסרנית בה שבוי השמאל מונעת ממנו לפתח דרכי גישה והתמודדות נוספות עם המציאות מעבר לפוזה זו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כיצד אנשים מתמודדים עם המציאות – זו אולי שאלת המפתח שצריכה להעסיק אותנו בימים אלה יותר מכל.

פרופסור גיורא שוהם, בספרו המדהים בתורת האישיות "מרד, יצירה והתגלות", מתאר שני ארכיטיפים של התנהגות אנושית. על פיו, שני כוחות גדולים פועלים עלינו כבני אדם מיום היוולדנו. האחד מכונה בפיו וקטור האיחוד והשני וקטור ההפרדה. הראשון מגלם שאיפה אנושית לחזור אל הרחם ולהשתלב בכוליות של האין, ואילו השני מתאפיין בניסיונות תמידיים להתמודד עם האובייקטים שמסביב.

כל אחד מאתנו נמצא במקום כלשהו על הרצף בין שני כוחות דומיננטיים אלה. הטיפוס הטנטלי נמצא בקוטב האיחוד ואילו הסיזיפי בקוטב ההפרדה. בחיי היום יום שלנו, מבלי דעת, אנשים בעלי נטיות טנטליות מתמודדים עם המציאות "על דרך הגאולה" ואילו הסיזיפיים יותר מביננו "על דרך היצירה". הראשונים מרוממים את עצמם בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות במענה לצרכים האיחודיים שלהם ואילו הסיזיפים עוגנים על התהליך –  הם פרגמטיים וענייניים יותר בתגובותיהם.

בתשתית הדברים, השמאל הישראלי הראדיקלי והימין הקיצוני שנוא נפשו פועלים על פי אותו דפוס טנטלי. אף שדעותיהם שונות בתכלית, דפוס פעולתם שווה. הם ניזונים מהלכי רוח איחודיים.

הציונות והקמת המדינה הם דוגמה מצוינת לכוחו בהיסטוריה של הלך הרוח הסיזיפי בתוכנו. רק אנשים סיזיפיים יכלו להוביל מהלך היסטורי גדול ומשמעותי שכזה. בן גוריון ומפא"י ההיסטורית הם דוגמה מצוינת לדברים. ד"ר צבייה גרינפילד בספרה "הם מפחדים" מכנה את החברה שהקימו כאן האבות המייסדים שלנו בשם "חברה פותרת הבעיות". בהחלט אפשר לומר שעם היעלמותם של המייסדים חלה בתוכנו טרנספוזיציה והפכנו ל"חברה מייצרת בעיות". חברה הנוטה ליתר ערכיות ואידאולוגיה – חברה גאולית-טנטלית.

הפגנות נגד המלחמה בעזה בחיפה (צילום: שגיא פלקס)
הפגנות נגד המלחמה בעזה בחיפה (צילום: שגיא פלקס)

הסברים רבים לכך ולא כאן המקום לדון בהם. ניסיון שכזה עשיתי בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

זעקת השמאל הרדיקאלי בישראל בימים אלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמרי הדעה הקיצוניים בעמוד 2 של עיתון הארץ, שהסמן השמאלי שלו הוא גדעון לוי, וההפגנות האחרונות נגד פעולות צה"ל ברצועת עזה, הן סימני הקריסה הגדולה שלו. דפוס ההתמודדות הטנטלי מביא את השמאל הישראלי לסוף הדרך. הוא התנתק מן המציאות ואינו רלוונטי לנעשה סביבנו.

ביקורת היא דבר חיוני לחיינו, אך גם ביקורת כפופה לכללי משחק ראויים ואיכותיים. הפוזה המוסרית בה שבוי השמאל מונעת ממנו לפתח דרכי גישה והתמודדות נוספים עם המציאות מעבר לפוזה זו.

מתגלמת כאן שאיפה להנציח את ימי התום של תנועות הנוער וסירוב עיקש לפתח בתוכנו חברה של בוגרים. זה הרצון הכמוס לחזור אל הרחם שמניע את השמאל ללא ידיעתו. ראיית עולם גואלת הנשענת על נוסחת פלא של הערכים האנושיים והאוניברסליים.

כך קורה שהשמאל הראדיקלי מאמץ לעצמו דפוס של מרידה בשפה. הוא איננו מקבל את הגיונה ואת צוויה לחיים בגבולות אנושיים ושואף לריבונות ולשליטה על המציאות. מכאן מתפתחת תפיסה מגלומנית שהכול נתון בידינו ואם רק נרצה, נשיג את השלום הנצחי. הוא ממעט להתייחס לצד האחר ולמורכבות הדברים ומטיל את מלוא כובד האחריות עלינו.

כך קורה שהשמאל הישראלי המתנאה גבוה גבוה בערכים האנושיים נותן את ידו מבלי משים ליצירת מציאות הסותרת את ערכיו.  זהו הפרדוקס בו שרוי השמאל בישראל.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי:"]

5 Comments

  1. בלה
    28 ביולי 2014 @ 14:10

    מאמר מבריק וחשוב ביותר. לצערי כשקראתי מאמר אחר שלך גיליתי שאתה עצמך נופל בפח הטנטלי… ניכר כי גישתך לסכסוך היא אידיאולוגית דווקא, מוסווית בטיעונים פרגמטים. פרגמטיות משמעה להבין את הדינאמיות של תהליכים במציאות ולהכיר ביכולת שלך ושל האחר להשתנות (כאשר יש עדות לכך בשטח) אתה לצערי די מקובע בהנחות הבסיסיות שלך ומתעלם מדברים שהתרחשו במציאות הפלסטינית במהלך השנים האחרונות (הסותרים את ראייתך האידאולוגית ולכן אינך משתמש בהם לשנות את הנחיותיך הבסיסיות)

    • נמרוד נוי
      30 ביולי 2014 @ 6:52

      לבלה שלום רב,
      תודה רבה על שמצאת שמאמרי זה הוא חשוב ואיכותי. נכון, כמו אצל כל אחד מעמנו גם אני מכיל בתוכי, ולעתים מבלי דעת, נטיות טנטליות כמוסות. אינני מכחיש זאת וזה בסדר. באופן כללי מאמריי כולם אינם בחזקת עבודת מחקר. בשביל זה יש את החוקרים למיניהם שאנו לומדים מהם. דבריי נגזרים מתהליך די נרחב ועמוק של עיון והגות. בהחלט גם אני חשוף לטעויות ויתכן וברור גם שאין בידי תמיד את המידע המעודכן האחרון. על כל פנים אני משתדל שלא להתבטא במקום שאין לי בו איזה ערך מוסף ויתרון יחסי.

  2. ניר
    22 ביולי 2014 @ 19:45

    אין דבר כזה השמאל הם אחוז אפסי במדינת ישראל [ראה תוצאות הבחירות לכנסת]נכון התקשורת אצלהם אבל מי מקבל את התאוריות שלהם אין להם אוגדות יש להם כמה " גנרלים" אבל אין להם אוגדות העם לא איתם העם נגדם נכון הם אוהבים לעשות רעש והרבה כותרות עזה מחנה ריכוז צה"ל צבא לא מוסרי ישראל מתנהגת כמו הנאצים בסיסמאות הם טובים אבל הם כמו בלון לאחר שיוצא ממנו האויר הוא נעלם לא צריך לקחת אותם ברצינות עם ישראל לא טיפש נכון בזמנו יצחק בן אהרון רצה להחיף את העם לאחר הקריסה ב77
    ברל כצנלסון :: היש עם בעמים, אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?
    כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל… וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו… ויטריפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח – אל יהא מצפוננו שקט. ברל כצנלסון. דבר 1.05.1936

  3. בטטה
    21 ביולי 2014 @ 21:29

    קישקוש בלבוש בשנקל

    • נמרוד נוי
      23 ביולי 2014 @ 6:51

      לבטטה שלום רב,
      למרות 'הקשקוש בלבוש' שלך טרחת לקרוא את דברי וזה כשלעצמו כבר דבר גדול – זכיתי. אתה יכול שלא להסכים עמי, אך דברי תמיד אינם בחזקת קשקוש בלבוש אלא ניסיון כן ומקצועי ככל שניתן להבין את הדברים. לעתים יש צורך להתנתק מן הרעש הגדול שמלווה את חיינו היום יומיים ולרדת קומה אחת אל שכבת עומק כדי להבין את הסיבות הרחבות יותר ואת ההקשרים הרבים שביסוד הבעיות שמלוות אותנו. ללא מאמצים של חשיבת עומק ושל עיון והגות נשאר תקועים היכן שאנחנו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן