פתרון יצירתי לבעיית עזה

היום שאחרי שלטון חמאס בעזה אולי לא יגיע בזמן הקרוב. אבל כשיגיע, עדיף שנדע מה לעשות איתו. תוכנית מדינית חדשה לפתרון בעיית עזה, בשיתוף הקהילה הבינלאומית

Print Friendly

גם ללא קשר למבצע צוק איתן, רצועת עזה היא כאב ראש גדול לכל מי שמושפע ממנה. רצועת חוף צרה בין ישראל, מצרים והים. כל תושביה מגדירים את עצמם כבני העם הפלסטיני, אבל למרות זאת הם שואפים למשהו שהוא גדול מהרצועה עצמה. שתי שכנותיה כבר שלטו בה בעבר ושתיהן אינן מעוניינות להוסיף ולעשות זאת בעתיד, ומסיבות טובות. השלטון הפלסטיני החילוני בה הוכח כמושחת ובלתי יעיל, וזה שהחליפו בהפיכה אלימה, כבלתי יעיל וחסר מעצורים מקודמו וכמי שלא הצליח לקדם את ענייני התושבים. בהנחה שאיש לא יחליף את התושבים המתגוררים בה עתה בקבוצת אוכלוסין אחרת, חייבים למצוא פתרון לבעיה.

למנוע את סבב ההרס והאש שיבואו. עזה (צילום: "עזה תחת מתקפה")

מבצע צוק איתן אולי יוכיח שאפשר לרסן את החמאס באמצעות תקיפה צבאית יעילה, אבל בוודאות לא יבטיח פתרון לאורך שנים. מבחינת ישראל – ובמובן זה, כנראה שאין הבדל משמעותי בין המפלגות הגדולות – אין אפשרות לייצר דו-קיום עם ארגון שמתנהל ככנופייה אלימה ומכריז בריש גלי על מטרתו לכבוש את הארץ באמצעות ג'יהאד, ועד אז למרר את החיים לתושביה יום יום ושעה שעה. אי-אפשר לסמוך על חמאס. גם אבו מאזן הרוויח בגדול את סלידת העזתים ממנו ומהאנשים שבהם הקיף את עצמו – פוליטיקאים שלקחו את כספי הסיוע לכיסיהם ועשו מסחרה מצליחה מהכלכלה השחורה שהתפתחה שם. כך שגם אם אבו מאזן יצליח איכשהו לחזור לרצועה, הפיכה נוספת שם נגדו היא רק עניין של זמן.

לפיכך, יש להציע פתרון מדיני אחר, כזה שלא בהכרח יהיה אנטי-תזה לפתרונות קודמים, אבל יכלול תובנות שנלמדו מהם. הפתרון הזה מותנה באילוץ חמאס לוותר על השלטון ברצועה, והוא מחייב התערבות בינלאומית לא-צבאית.

התוכנית הזו רלוונטית, כאמור, רק במקרה של שינוי שלטוני בעזה. המשמעות היא שחמאס יצטרך ללכת. אלא שבינתיים הוא לא הולך לשום מקום. ההזדמנות להזיז אותו ממקומו קיימת, אבל מחייבת קיומם של כמה פרמטרים יסודיים: יצירת מצב צבאי שיכניס את החמאס למבוי סתום; שיתוף פעולה בין חמש המעצמות הגדולות, כדי להגביר את הלחץ עליו; ונכונות של הרשות הפלסטינית לקבל על עצמה שליטה במקום שככל הנראה לא ישוחרר על-ידי כוחותיה שלה. כל זה עדיין לא קורה (וייתכן מאוד שגם לא יקרה בעתיד). ובכל זאת, יש לחשוב כבר על התסריט של היום שאחרי.

הפתרון שאני מדבר עליו יכלול, כמעט בהגדרה, מעורבות רבתי של הקהילה הבינלאומית. מדוע בהגדרה? משום שישראל ומצרים אינן סומכות על כל משטר פלסטיני שיעלה לשלטון ברצועת עזה, וגם ההיפך הוא הנכון. העזתים משוכנעים שהן מדינה זו והן האחרת מתנכלות להם במכוון. לפיכך, רצוי שיופיע שחקן חדש בזירה והוא שיפעיל שיקול דעת, בתיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים. השחקן הזה אינו יכול להיות ארה"ב (שאינה מכירה בחמאס, ומכל מקום מעדיפה ריחוק מדיני מהמתרחש כאן כרגע), האיחוד האירופי (שישראל אינה סומכת עליו), ובוודאי שלא סעודיה, קטאר, טורקיה או כל מדינה מוסלמית אחרת במרחב שסביבנו. זה יצטרך להיות ארגון שנגזר מהאו"ם ושיוקם על ידי לצורך זה בלבד. ארגון שייהנה מאמונם של כל השחקנים בסביבה.

רקטה משוגרת משכונה אזרחית בעזה (צילום: סוכנות אל-ראי)

הארגון החדש יעמוד במרכזה של תוכנית מדינית תחומה בזמן. יהיה לו תפקיד מפתח בשיקומה ובקידומה המדיני של הרצועה. זה לא יהיה מנדט א-לה ליברמן, משום שמנדט אינו תלוי ברצונם של התושבים, וכאן יהיה ביטוי גם לרצונם שלהם.

בשלב הראשון יחתמו כל הצדדים הנוגעים לסכסוך – דהיינו, מצרים, ישראל והרשות הפלסטינית – על הסכמה לפתרון בעיית עזה בשלבים. בשלב השני, יוקם הארגון הבינלאומי שבו מדובר, ויוסכם על העברת עזה לחסותו למשך תקופה מוגבלת. בתקופה זו תהיה עזה חלק מהרשות הפלסטינית ותושביה יוכלו להצביע בבחירות לפרלמנט הפלסטיני וכן לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית (או נשיא מדינת פלסטין). כל השירותים האזרחיים הרגילים בעיר (שיטור אזרחי, פיקוח בנייה, רישוי עסקים וכדומה) יינתנו על ידי מימשל פלסטיני, ותוכניות השיקום יבוצעו על ידו. בין המימשל של הרשות הפלסטינית לבין ישראל תהיה הכרה הדדית, שתכלול גם את כל ההסכמים הקודמים שנחתמו בין הצדדים.

יחסי החוץ והביטחון של הטריטוריה המסוימת הזו יהיו בידי הארגון הבינלאומי. הוא יעניק ערבויות לרשות הפלסטינית שיבטיחו שבהתקיים המנגנון המדיני החדש, לא תהיה שום התערבות של ירושלים וקהיר בענייניהם. הארגון החדש הוא שגם יבטיח שכסף וסחורות הנכנסים לרצועה לא ישמשו להקמת מערך צבאי אנטי-ישראלי חדש, אלא שהמשאבים הללו יושקעו כולם בשיקום התשתית האזרחית ובהקמת מערכות יעילות ומתקדמות בתחומי החינוך, החברה והכלכלה. הארגון הבינלאומי יבטיח יפקח על העברת הכספים ליעדם, ויבטיח שלא ימצאו את דרכם לחשבונות פרטיים של בעלי תפקידי מפתח במנגנון הפלסטיני.

במהלך תקופת השיקום יהיו כל הצדדים מחויבים להסכם שביתת-נשק מחמיר. הארגון הבינלאומי יוכל לסייע לכוחות הרשות הפלסטינית לפרוק מנשקם ארגונים חמושים המתכוונים להפנות אותו למטרות אלימות בתוך הרצועה או מחוצה לה, ואף לעשות זאת בכוחות עצמו. ישראל ומצרים לא יוכלו להכניס כוחות לרצועה.  מאידך גיסא, תתחייב הרשות הפלסטינית לבצע רפורמה במערכות החינוך, הרווחה והתקשורת באופן שלא יתיר שימוש בהן לצרכי הסתה לאלימות או לג'יהאד.

בתום תקופה של עשר שנים תתקיים בחינה מחדש של מנגנון הפיקוח הבינלאומי. תושבי עזה יוכלו להצביע במשאל עם על השאלה אם להמשיך ולקיים את מנגנון הפיקוח או לעבור לעצמאות מדינית מלאה תחת הרשות הפלסטינית, כולל בתחומי החוץ והביטחון, תוך מתן התחייבות פומבית לשמר את כל המנגנונים שעליהם הוסכם בתקופת הפיקוח, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ – כולל הכרה בישראל ובהסכמים שנחתמו מולה בעבר. תקופה של עשר שנים נראית ארוכה דיה כדי לבסס חברה משוקמת, לבנות מחדש יחסים סבירים עם שתי המדינות השכנות ולשכנע שהכיוון המסתמן הוא חיובי, כלומר לכיוון בניית חברה פלסטינית עצמאית ולא להרס חברה ישראלית שכנה.

התכנית לומדת את לקחי כישלון הסכמי אוסלו. מאחורי אוסלו עמדה התפיסה שראשי אש"ף נמעוניינים בפיתוח השטחים שיהוו בעתיד חלק ממדינתם. בפועל, הם מעלו בכספים, העבירו אותם לשבונותיהם הפרטיים וסידרו לצאצאיהם ירושות של מאות מיליוני, ואפילו מיליארדי דולרים. השחיתות עוררה תסיסה וזעם שתורגמו לימים לתמיכה בחמאס, שנתפס כארגון נקי יותר. שנים אחרי, כשברור שגם בכירי חמאס שלחו ידם בכספי ציבור, שמאות מהם התעשרו בשל סחר המנהרות ושהג'יהאד שלהם הביא רק להרס וחורבן, עזה בשלה לפיתוח מחודש. אבל בצד הפיתוח הזה, ברור שאי אפשר לסמוך על ההנהגה הפלסטינית אחרי שזו כבר בזזה את כספי הסיוע. אותו העקרון תקף לגבי נושא הביטחון: מי שהפר אינספור הפסקות אש ושיגר חמושים אל תוך ישראל ואל תחומי סיני כדי לפגוע באזרחי המדינות שבשכנות לעזה, לא יוכל לנהל את ענייני הביטחון בעתיד הקרוב.

Print Friendly

על אודות אורי קציר

עיתונאי, בלוגר, עורך, יועץ תקשורת.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, ב, בארץ, בטחוני, בעולם, חדשות בארץ, כלכלה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, מזרח תיכון, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פתרון יצירתי לבעיית עזה

  1. מאת אודי חמודי‏:

    אפשר את זה באנגלית ובכל מקום אפשרי?
    נשמע ריאלי אם הפלסטינים ייקחו על עצמם אחריות לשם שינוי ויפסיקו להתבכיין.