נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין נפגש היום עם 50 מחברי כפר עזה שנשארו ביישוב במשך ימי הלחימה ודאגו לתפקוד הקיבוץ. "כפר עזה הפך כמעט לכפר רפאים", אמר להם. "כשמגיעים לכאן מבינים ש'צוק איתן' היה מערכה על הבית, על הגידולים, על גני הילדים. מאבק על קיום ועל שגרה"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין קורא לתושבי עוטף עזה לחזור לבתיהם. "האחריות לשיקום ההרס אינו מונח על כתפיכם, אלא על כתפי מדינת ישראל", אמר ריבלין שעה שביקר היום בכפר עזה. "שיקום ופיתוח היישובים הוא משימה לאומית דחופה, מדינת ישראל מחויבת לספק לכם, מעטפת תמיכה כלכלית ונפשית ככל שיידרש".
הנשיא ריבלין נפגש עם כחמישים מתושבי כפר עזה שנשארו במשך כל התקופה האחרונה ודאגו לתפקוד הקיבוץ על אף האיום הממשי על חייהם. הוא לחץ את ידי התושבים ואמר: "כפר עזה הפך כמעט לכפר רפאים. כשמגיעים לכאן מבינים ש'צוק איתן' היה מערכה על הבית, על הגידולים, על גני הילדים. מאבק על קיום ועל שגרה.
"אני קורא היום לתושבים: שובו לבתיכם", אמר הנשיא. "צבא ההגנה לישראל עומד בשעריכם ומגן עליכם בגופו. רק העתיד יוכיח עד כמה חשוב היה מבצע צוק איתן. איום המנהרות הוסר בשלב זה והיערכות צה"ל באזור תשיב לכאן את השקט והביטחון. עזה הייתה יכולה להיות חבל ארץ משגשג, כלכלית ותיירותית. העזתים היו יכולים למצוא בכפר עזה שכנים נפלאים. אבל לחמאס יש תכניות אחרות: הוא מקדש את המוות יותר משאנחנו מקדשים את החיים. אם נאפשר הפצצה לאזור העוטף ולא נגן על אזרחי העוטף, הטילים גם יגיעו לתל אביב".
"יישובי קו העימות תמיד היו בלב האסטרטגיה של המפעל הציוני", אמר הנשיא. "התרוקנות עוטף עזה היא איום אסטרטגי על מדינת ישראל. אנחנו אומרים כל העת: אין לנו מלחמה באסלאם, בפלסטינים או בעזתים. יש לנו מלחמה בטרור. הממשלה יחד עם צה"ל קיבלו החלטה נכונה. הצבא שלנו מוסרי. חיילינו מגיעים עם חינוך מהבית ועושים מיטב יכולתם. אני סומך על צה"ל, על אלופיו ומפקדיו ואני סומך על ראש הממשלה וממשלתו".
חברות הקיבוץ סיפרו לנשיא על הקשיים שהם חוו בשבועות האחרונים, עם פיצול התושבים לחוץ לקיבוץ. "נשארנו עם כוח אדם חסר, אך נשארנו לתפקד את המקום ולשמור עליו. החשיבות בכך ברורה לנו. אנו קהילה חזקה ואנו מכינים את היישוב לקליטת התושבים חזרה הביתה", אמרה אורית מנהלת הקהילה.
"הפחד הנורא והקושי לחיות תחת איום פצמ"רים ומנהרות הוא בלתי אפשרי לקיום. החוויות שחווינו לא מאפשרים לנו לחיות חיים נורמליים. זו מלחמת הישרדות. אנו שוקלים כל תזוזה לפני שאנו מקיימים אותה, אם זה להתקלח, לאכול, לעבור ממיגונית למיגונית בזמן אמת, אנו שומעים את שריקות הטילים ומרגישים את התפוצצות הטילים. עצוב לי, שאני כחברת הקיבוץ שומעת מהבת שלי שהיא לא תרצה לגדל כאן את ילדיה כי זו לא סביבה לגדל בה ילדים" , הוסיפה ורד חברת הקיבוץ מזה 27 שנים.