במרכז הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן עומדות שתי דמויות: ליאת בנימיני, סטודנטית ישראלית ששוהה בעיר ניו-יורק לתקופה קצרה על-חשבון מלגת לימודים; וחילמי נאסר, צייר פלסטיני שהיגר מישראל ל"תפוח הגדול". השניים מכירים במקרה דרך מכר משותף, והספר עוקב אחר השיאים והמורדות של סיפור אהבתם הכמעט בלתי-אפשרי.

איך שלא נסובב את הספר – וניתן לומר במידה רבה של וודאות שזו הייתה כוונת המחברת – קשה שלא לקרוא אותו כרומאן פוליטי במובנו הצר, כלומר כרומאן שעוסק בסוגיות העומק של הסכסוך היהודי-פלסטיני. העיסוק בסכסוך מתרחש לטעמי בשני רבדים: פשט ודרש, קרי: באופן גלוי וכאלגוריה.

ברובד הגלוי, סיפור אהבתם של חילמי וליאת נוגע בשורשים הכי עמוקים של הסכסוך: קשר רומנטי שבין יהודייה לפלסטיני. ליאת המספרת מתארת נסיעה במונית שבה שודרה פרסומת של קרן "יד לאחותי", המסייעת להחזיר לחיק היהדות את הנשמות האבודות של בנות ישראל הכשרות שנישאו לגברים פלסטיניים, אך נדמה שהקרן הזו רק מציפה את התת-מודע הקולקטיבי של רוב היהודים: שאין זה משנה מה הם דעותיהם הפוליטיות, וללא קשר לנושא הרגיש של זכות השיבה הם יתחלחלו בלבם נוכח קשר כזה שבין יהודייה לפלסטיני, גם אם בפה הם יאמרו אחרת.

ברובד האלגורי, ויש לדבר סימוכין בכמה דיונים המתנהלים בספר, ניתן למצוא בסיפור משל לסכסוך היהודי-פלסטיני, משל שנמשלו הוא ששני העמים אינם שני שותפים זרים זה לזה החיים על אותה חלקת אדמה, אלא זוג אוהבים במערכת יחסים מורכבת ומתוסבכת של שנאה-אהבה, שגם אם הם יודעים שסופם להיפרד, הם לא מצליחים לעשות את אקט הגירושין המתבקש והם ממשיכים בחייהם המשותפים, כשבאפשרותם לבחור בין חיים רוויי ריבים ומריבות לבין השלמה עם העובדה שהם נועדו זה לזה.

אני מצאתי את הטיפול האינטנסיבי בסכסוך בסוגה של פרוזה כמאתגר אך בעיקר כבעייתי. החיסרון המשותף לשתי הקריאות הללו הוא שהעיסוק בהארד-קור של הסכסוך מפקיע את סיפור אהבתם הפרטי של חילמי וליאת. ניכר שהמחברת משקיעה מאמצים כבירים בסיפור האהבה האישי לפרטי פרטיו, אך כפי שציינתי בראשית דבריי, קשה שלא לקרוא את הסיפור כסיפור פוליטי. התוצאה היא שמבטו של הקורא נע באופן תזזיתי מהאישי לפוליטי ומהפוליטי לאישי, רצוא ושוב.

הייתי חותם על דבריי אלו לולא הסוף המפתיע של הסיפור. שמעתי פעם מהסופר א.ב. יהושע שסוף מוצלח של סיפור חייב להיות אינטגרלי לטקסט, חייב לנבוע מתוך הטקסט; סיפור שסיומו מונחת עליו "מבחוץ" – הוא לא סיפור טוב. כשהגעתי לסיומו של "גדר חיה" חשתי צרימה, ונוכח הסוף המפתיע של הספר, חזרו אליי דברים אלו של א.ב. יהושע.

אלא שאז חשבתי שהצרימה הזו היא תוצאה של המבט הפוליטי דרכו קראתי את הספר, או לפחות שזווית קריאה זו העצימה את הצרימה. אולם אם קוראים את הסיפור כסיפור אהבה אנושי, סיפור אהבה שרביניאן משרטטת ביד אמן, סוף הסיפור כלל לא חיצוני לסיפור. זהו סוף שהוא חלק מן החיים האנושיים, סוף אנושי מאוד, שמתעצם עוד יותר נוכח האקטואליה של החודש האחרון בו עוררה חתונתם של מחמוד מנסור ומורל מלכה סערה, שהתאסלמה מיהדותה רגשות והדים רבים.

חיה רעה, דורית רביניאן, הוצאת עם עובד, 2014, 344 עמ'

[related-posts title="אודי נוימן – חלק מביקורות קודמות"]