[rating=2]

פירס ברוסנן נראה כאילו לא הזדקן ביום מאז ימיו העליזים שבהם גילם את מרגל העל, ג'יימס בונד. בקלות רבה למדי הוא מחליק לתפקיד בסגנון סרטי "חטופה", שעד כה גילם ליאם ניסן. אולם בשנים האחרונות ברוסנן נדחק לקומדיות רומנטיות, לדרמות עדינות, או לסרטים מוזיקליים מחרישי אוזניים דוגמת "מאמה מיה".

למזלנו, מישהו סוף סוף החליט לנצל את הקסם והכריזמה שברוסנן מותיר אחריו. לרוע המזל, כל האנרגיה הטובה מתבזבזת ב"איש נובמבר", סרט פעולה עם עלילה מטופשת, דיאלוגים נוראיים ותסריט עם יותר חורים מאשר בגבינה שווייצרית.

הסרט מבוסס על הספר השביעי בסדרה של ביל גריינג'ר, "איש נובמבר", וברוסנן סוף סוף נפגש עם במאי שלו מהעבר, שליהק אותו לסרט האסונות "פסגת דנטה", רוג'ר דונלדסון. גילוי נאות: "פסגת דנטה" הוא סרט שמאוד חביב עליי, ודונלדסון יצר סרטים סבירים בעבר, כגון "הג'וב הבריטי", ועל כן הציפיות שלי היו גבוהות יותר ממה שהן היו צריכות להיות בפועל. ובכל זאת, אין שום תירוץ לכמה משעמם ומפוספס הסרט "איש נובמבר", ויתכן ויש לזה קשר להפקה הארוכה למדי של הסרט, שהחלה עוד בתקופה שברוסנן שתה מרטיני מנוער ולא משוקשק בשנת 2005.

הפעם, ברוסנן מגלם את סוכן ה-CIA, פיטר דוורו, אשר נפגש עם בן טיפוחיו מהעבר, דיוויד מייסון (לוק ברייסי, סדרת הנוער האוסטרלית, "קרוב רחוק"), בתפקיד יבש כמו צנימים מעופשים. דוורו נקרא לחזור למשימה אחרונה, לאחר שפרש בשלווה לצד אגם ז'נבה. מי שקורא לו הוא מפעילו לשעבר, הנלי (ביל סמיטרוביץ, "טד"), כדי להגן על אהובתו מהעבר. במהרה, הקלפים מתערבבים, קשה להבין מי הוא הטוב או הרע, והסרט נכנס לבלגאן עמוק.

אחת הסיבות לכך שסרטי בונד הם כל כך מוצלחים, מלבד לעגם המר לעולם האפל של ריגול בריטי, היא שהעלילה מאוד ישירה. לאיש הרע יש תכנית מרושעת, בונד מופיע, שוכב עם כמה נשים יפות, ומציל את העולם. סיפורי הריגול הגרועים ביותר מפותלים שלא לצורך, כאמצעי ללכידת נאמנויות רעועות של כל מי שעוסק בשקרים.

"איש נובמבר" הוא מקרה קיצוני שכזה, ועד מהרה דוורו נמצא עמוק בביצה ומעורב בניסיון התנקשות של מועמד רוסי מרושע לנשיאות, כמה עסקאות מלוכלכות בצ'צ'ניה, עובדת סוציאלית (אולגה קורילנקו, "קוואנטום של נחמה"), עבר מסתורי וחתול חטטן של השכנה. כן, אתם קוראים נכון את החלק האחרון. אף לא אחד מהדברים האלה ממש מעניין, וחלקים אחרים אף מרדימים או כתובים ברישול, בעיקר ברגע שאחת הדמויות מתחילה להרהר במשובות העבר, וזה קורה לעתים קרובות מדי.

חבל כי יכולת הבימוי של דונלדסון לא מצליחה לפצות על תסריט כושל באמצעות מרדפים וקטעי פעולה. מה שמצליח במעט בלבד לעשות את העבודה, ובעצב ניתנת לו התייחסות מעטה מדי, היא מערכת היחסים אב / בן בין דוורו לבן טיפוחיו. העמימות המוסרית, שמופגנת להפליא על ידי ברוסנן, הייתה יכולה להיות ממוקדת יותר עבור הגיבור שובה הלב, אך זה מתפספס ומתמוסס לחלוטין במהלך העלילה.

מסתבר שסרט המשך ל"איש נובמבר" כבר נמצא בשלבי הפקה, ועדיין קשה לדעת כיצד ומתי ייצא, בהתחשב בכמה גרוע נעשה הראשון. הסרט אמנם נותן הזדמנות נוספת לברוסנן לבעוט ולהרביץ לכמה רעים, ואף להעשיר את חשבון הבנק שלו בכמה מיליוני דולרים, אך לא תמיד האמצעים מקדשים את המטרה.