את החופשה הזוגית שלנו, שארכה חמישה ימים, הקדשנו לצפון מערב יוון. אחרי טיסת בוקר של פחות משעתיים, נחתנו בנמל התעופה אלפתריוס וניזלוס, שנמצא במרחק של כ-25 קילומטרים מזרחית לאתונה בירת יוון.

על אתונה, בה כבר ביקרנו מספר פעמים, פסחנו הפעם ויצאנו מיד לדרכנו במכונית השכורה שהמתינה לנו בשדה התעופה. את הדרך שארכה כשבע שעות, עד להגעתנו ליעד הסופי של אותו יום – העיירה פאלרוס ששוכנת בצפון מערב יוון על שפת הים היוני – ניצלנו לטיול. לאחר נסיעה של שעה לכיוון דרום מערב, לאורך מיצר סלמיס המרהיב, התגלתה לפנינו במלוא הודה תעלת קורינתוס, שהיא נקודת חן ארכיטקטונית ומפעל הנדסי מרשים.

תעלה קצרה – היסטוריה ארוכה

התצפית על תעלת קורינתוס מהגשרים להולכי רגל שעוברים מעליה, היא חוויה מרהיבה. התעלה, החצובה בין צוקים, מחברת בין המפרץ הסרוני למפרץ קורינתוס ומקצרת את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס, הנמל של אתונה ב-320 ק"מ. קירותיה של התעלה מתנשאים לגובה של 80 מטר, רוחבה 25 מטרים ומדי שנה חוצים אותה עשרות אלפי כלי שיט. התעלה אומנם קצרה יחסית, רק 6.5 ק"מ, אך יש לה היסטוריה ארוכה. התוכניות לחפירתה נהגו עוד לפני הספירה. הראשון שהחל לחפור אותה והפסיק, בין השאר עקב קשיים כלכליים, היה נרון קיסר. בסופו של דבר, לפני כ-130 שנים בנתה אותה חברה צרפתית, במשך 12 שנים. התעלה הפכה את הפולופונז, הנמצא מדרום ליבשת של יוון, מחצי אי לאי.

אותות המשבר הכלכלי שפוקד את יוון מאז 2009 ניכרים בחנויות המוגפות ובמסעדות הסגורות שבקרבת התעלה. השלטים המהוהים שעדין ניצבים שם, מעידים בדממה על מה שהיה שם בעבר שוקק החיים.

אחרי ההתפעמות מהתעלה – נגרמה לנו אכזבה. למרות שגבו מאיתנו תשלום, אף שלט לא הזהיר אותנו על כך שכביש האגרה שמוביל מקורינתוס לפאטראס, בירת הפולופונז והשוכנת בצפונו, הוא בתיקון. לתדהמתנו נאלצנו להזדחל מעל ל-70 ק"מ, בכביש שרובו היה בעל נתיב בודד וזאת בתוך שיירה ארוכה של כלי רכב, בהם משאיות רבות. ההמשך פיצה אותנו על עוגמת הנפש הזו. כדי להגיע לעיר הנמל פטראס חצינו את מפרץ קורינתוס על גשר תלוי שהוא מהגדולים מסוגו בעולם. צבעו הלבן של הגשר, שהוא כביש אגרה, בהק למרחוק על רקע תכול השמים מלמעלה וכחול המים מלמטה. ממרומי הגשר נראו גגותיהם האדומים של בתי היישובים המקיפים את המפרץ והטבולים בירק. שמו העממי של הגשר הוא ריו-אנטיריו משום שהוא מחבר בין העיר אנטיריו ביבשת לריו, הפרבר המזרחי של פטראס. שמו הרשמי נקרא ע"ש ארילאוס טריקופיס, מהבולטים בראשי ממשלת יוון, שהגה את רעיון בנייתו.

אורכו של הגשר שנחנך ב-2004 הוא כשלושה ק"מ ורוחבו כ-30 מטרים. בנוסף לכבישים הוא כולל גם נתיב חירום ומדרכה להולכי רגל. הגשר נחשב ליצירת מופת ארכיטקטונית והנדסית, מאחר שבבנייתו נדרשו פתרונות הנדסיים מיוחדים כדי להתגבר על קשיים רבים בהם, בין השאר, מים עמוקים, פעילות סיסמית והתרחבות המפרץ כל שנה וכן סכנת צונאמי.

עשרה ראשי ממשלה מעיר אחת

לפטראס, העיר השלישית בגודלה ביוון, על כל המשתמע מכך, היסטוריה ארוכה ושלטו בה בין היתר רומא, ונציה וטורקיה. בסוף המאה ה-19 היא היתה אחד ממרכזי מאבק העצמאות של יוון כנגד טורקיה. העיר, שיצאו מקרבה עשרה ראשי ממשלה ביוון, ממוקמת במפרץ מרהיב, משופעת במרכזי מסחר ובילוי. בסופי שבוע פועל בה סמוך לכיכר "פסילה אלאוניה" שוק ססגוני. בעיר העילית, העתיקה, סמטאות ציוריות ומבנים עתיקים, בהם מבצר ממנו יש תצפית נהדרת על הסביבה ואמפיתיאטרון רומי ששוקם וזיכה את העיר בתואר עיר התרבות, בשל המופעים הרבים שנערכים בו.

לאחר שחצינו שוב את הגשר בחזרה ליבשת, המשכנו בדרכנו לכיוון צפון מערב, לפאלרוס. קשייה הכלכליים של יוון ניכרו בחלק מהכבישים המתוחזקים ברמה ירודה, בהיעדר אכיפה על רוכבי אופנועים ללא קסדה ובשלטים המתריעים על מצלמות מהירות שאינן פועלות. כל זה התגמד לנוכח המראות באזור שופע המים ושהצבע השולט בו הוא הירוק. הכבישים, חלקם צרים, חלפו על פני מפרצונים, נהרות, אגמים טבעיים ומלאכותיים הכלואים בין רכסים, עיירות נופש עם בתי מלון ומסעדות, מרינות, יערות, מטעי זיתים, כרמי יין, יקבים וכפרים עם בתי אבן ציוריים הטובלים בירוק בהם ישבו גברים בבתי קפה שיחקו שש בש והטיבו ליבם באוזו, הוא הערק היווני.

למלון בן ארבעת הכוכבים בפאלרוס, אותו הזמנו באינטרנט, הגענו בערב. למרות היותו המלון הגדול ביותר בעיירה, יש בו רק 40 חדרים. החדרים הם בגדלים שונים ומפוזרים במבנים עד שתי קומות . המלון ממוקם על צוק שנישא מעל לחופו הפרטי, גניו מטופחים ורחבי ידיים והוא שוכן במפרץ עוצר נשימה.
פאלרוס, שהיתה בעבר כפר דייגים טיפוסי, עשתה הסבה מקצועית לתיירות ונמל הדייג שלה הפך למרינה בשם וונאקי, שממוקמת בקרבת המלון. המייסדים והעובדים הבכירים במלון, שהם שני דורות של אותה משפחה, מתגוררים במלון ששורה בו אווירה אינטימית ומעניקים טיפול אישי וצמוד לאורחים. האינטימיות שנוצרה גם אפשרה לנו הצצה לחייהם האישיים והמקצועיים של בעלי המלון והזדמנות להסביר להם על ישראל ובעיותיה, בעיקר הביטחוניות.

בפגיעה בתיירות בפאלרוס, נוכחנו לדעת כשבאחד הימים נותרנו האורחים היחידים במלון. המשבר הכלכלי פגע גם בחקלאים באזור, שנחשב לאחד גדולים בתחום. אלה סיפרו לנו שהם מתקשים כלכלית לתפעל את חוותיהם ואין להם אפילו כסף לתדלוק הכלים החקלאיים.

117 מיליון אירו תמורת האי של אונסיס

מי שלא נפגעה מהמשבר הכלכלי, אלא ההיפך נבנתה ממנו, היא קתרינה ריבולובלבה, בתו של, בנקאי-אוליגרך רוסי, שרכשה לפני כשנה וחצי את האי סקורפיוס שנשקף ממול למרפסת חדרנו, ב-117 מיליון אירו בלבד. באי הפרטי עטור הצמחייה, שהיה סמלה של שושלת איל הספנות אריסטוטלס אונאסיס, נערכה ב-1968 חתונתו עם ז'קלין קנדי – אלמנתו של נשיא ארה"ב שנרצח, ג'ון קנדי. עקב המשבר הכלכלי והעלייה במיסים והוצאות האחזקה, נאלצו יורשי אימפריית הספנות למכור את האי. צפינו מלאי עניין באניית הנוסעים המפוארת שעגנה באי במהלך שלושה ימים בהם חגגה לעצמה בעלת האי יום הולדת, כשעל סיפונה מאות אורחים שהביאה למקום על חשבונה. אגב, את המתקנים לכבוד החגיגות הקימה באי חברה ישראלית.

פאלרוס שימשה לנו בסיס ל"טיולי כוכב" יומיים. אחד המקומות בו ביקרנו היה האי לפקדה, שכנו של סקורפיוס. זהו האי היחיד ביוון שמחובר ליבשה ע"י כביש וגשר צף, שבעת הצורך מתרומם ומאפשר מעבר של כלי שיט. אחת מעיירות הנמל היפות באי היא נידרי, שהבתים בסמטאותיה צבועים בשלל צבעים והטיילת שלה לאורך החוף משופעת בבתי קפה ומסעדות.

ואם באוכל יווני עסקינן, הוא אמנם לא גורמה, אך מגוון פשוט וטעים. מככבים בו, בין היתר, סלט יווני שהירקות בו מתובלים בשמן זית בתוספת גבינת פטה, עלי גפן ממולאים באורז וכן ציזיקי – שהוא יוגורט עם מלפפונים ירוקים קצוצים דק דק בתבלון של שמן זית ושום כתוש. אחד הבשרים הוא הסופלאקי הלוא הוא שישליק יווני מבשר כבש ויש גם דגים ופירות ים. המגוון גדול וכל אחד יכול למצוא אוכל לטעמו.
ובחזרה ליבשה. כדי לקצר את הדרך לעיר פרבצה, שנמצאת מצדו השני של המפרץ, נסענו במנהרה התת ימית היחידה ביוון שנחנכה לפני 12 שנה ואורכה ק"מ וחצי. בפרבצה ש"שומרת" על הפתח הצר של מפרץ ארטא, יש רובע עתיק, מרינה וטיילת המשתרעת לאורך הים ובקציה שוכן מבצר מרשים שהגן על העיר שידעה כובשים רבים. בכניסה לעיר נקלענו לפקק של עשרות מכוניות אותו יצר מחסום של המשטרה. השוטרים, שבדקו גם לנו את המסמכים ואת המכונית, שחררו אותנו לדרכנו, לא לפני שהביעו אהדה לישראל. כשהגענו למלון הסבירו לנו הבעלים כי תושבי האזור סובלים ממכת גניבות אותן מבצעים אלבנים שמגיעים מעבר לגבול.

כ-65 ק"מ מפרבצה שוכנת עיירת הנופש פרגה, שההיסטוריה והטבע חברו בה למופע מדהים. העיירה ממוקמת על מצוק שבראשו מבצר ונציאני מהמאה ה-14. היא מוקפת בכרמי זיתים ובעצים שגולשים ממש עד קו המים. העיירה בנויה בצורת אמפיתיאטרון מסביב למפרץ קטן של ים טורקיז שמשובץ באיים קטנים. אחד האיים, אליו ניתן להגיע בשחייה, הוא ורג'ין מרי (מרי הבתולה) ועליו ניצבת כנסיה קטנה. אגב, באופן אירוני דווקא המפרץ היפה הזה הוא המקום שעפ"י המיתולוגיה היוונית עוברות ממנו נפשות המתים אל עולם השאול.

באחת התופעות שמטרידה את היוונים נתקלנו בעקבות טעות של הג'י פי אס. באחד הימים אומנם הגענו לעיר מסלונגי אך לא למרכזה. במקום זה נקלענו לשכונה גדולה של צוענים, שממוקמת מחוץ לעיר בלב שדה רחב ידיים ועטור בצמחיה גבוהה. היתה כבר שעת דמדומים. תוך דקות ספורות מצאנו עצמנו נוסעים בדרך לא דרך בין צריפים שעליהם ציורים וכתובות המהולים בכתמי לכלוך ומסביבם ערימות אשפה כשמעליהן מתבדרת ברוח כביסה שידעה ימים טובים יותר. לשמע חריקות גלגלי המכונית על דרך החתחתים הגיחו מהצריפים מבוגרים וילדים שלטשו מבטים במכונית שלנו שנראתה, מן הסתם, כמו נזם זהב באף חזיר. אחרי רגעים ארוכים בלתי נעימים הצלחנו למצוא את דרכנו החוצה.

רבקה יניב היא כלת פרס זיו לעיתונות ובעבר עיתונאית ב"מעריב" ובקבוצת "הארץ".

.