בבשר החי / ורה ג'אקוני  אז אחרי שהתרגלנו לנוכחות הנעימה של "זיקית" בחיינו, לאט לאט אנחנו מתרגלים גם למנהג הזה של שני ספרים חדשים בכל ערב חג (על השני נספר בשבוע הבא).

ורה ג'אקוני האורוגוואית (אף שלמעשה בילתה את מרבית חייה בארגנטינה) זוכה להתעניינות רבה מאז הוציאה בשנת 2011 את קובץ הסיפורים "בבשר החי". שבעת הסיפורים הקצרים, חלקם קצרצרים ממש, מעמידים במרכזם נשים, אולי "נשים חריגות" כפי שהן מכונות בגב הספר, אבל איני בטוח כלל לגבי חריגותן. הסצנות הקטנות מכמירות לב ולופתות בלי להזדקק לשום אמצעים דרמטיים מלאכותיים כאלה או אחרים. הסיפורים הללו קצרים מבחינת מספר המילים והפעולות שהן מכילות אבל יקח זמן עד שיעזבו אתכם. בראשי ממשיך להיכתב המשכם של חלק מהם והנשים מתרוצצות בו ומשוחחות אלה עם אלה. הפליא לנסח את מחשבותיי וירחיניה קוסין המצוטט על גב הספר: "..ג'אקוני טווה במיומנות של עכביש קורים בלתי נראים בחומר שלא נאמר".

בבשר החי מאת ורה ג'אקוני, הוצאת זיקית, תרגמה מספרדית: סוניה ברשילון, 151 עמ' 

סרט לילי / מרישה פסל  ארבע שנים לאחר הצלחתו המרשימה של רומן הביכורים שלה ("פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות") מרעישה פסל עולמות עם "סרט לילי" הווירטואוזי שקורא תיגר על כמה מוסכמות ספרותיות. זהו סיפורו של סטניסלב קורדובה, במאי סרטי אימה (שדמותו מבוססת על פי פסל על הבמאי סטנלי קובריק) המשכנעים בצורה יוצאת דופן ומוקרנים במחתרת. עיתונאי חוקר העוקב אחר חשדות המיוחסות לקורדובה בגין עבירות הנוגעות לקטינים מתחקה אחר עקבותיה של בתו של הבמאי שנמצאת ללא רוח חיים בצ'יינה טאון.

 נשמע מורכב? חכו תשמעו מה עשתה פסל עוד לפני שכתבה מילה מהספר. 22 שחקנים לוהקו לסרטונים אותם ביימה, חומרים הוקלטו ומסמכים הנוגעים לחקירה ולסרטי האימה המוזכרים בסרט עוצבו ונמצאים באפליקציה המלווה את קריאת הספר (ויש גם ערוץ יוטיוב). ספרה הראשון אשר כלל פלירטוט עם קוראיה בדמות מבחן מסכם מאתגר היה רק קדימון לפלירטוט הנוכחי שמבקש למצוא דרכים נוספות לספר את הסיפור שכתבה. חשוב לומר, קריאת הספר אפשרית ואולי אפילו עדיפה, גם אם יש לכם נוקיה משנות ה-90.

סרט לילי צאת מרישה פסל, הוצאת מודן, תרגמה מאנגלית: ניצן לפידות, 617 עמ'

והייתם לנו לעיניים / רותי גינזבורג דווקא עכשיו, רגע אחרי "צוק איתן" וההתלהמות שנלוותה אליו נגד השמאל וארגוני זכויות האדם, ראוי לצאת לאור הספר הזה. רותי גינזבורג, חוקרת בתחומי זכויות אדם, מגדר וצילום, בוחנת את פעילותם של ארגוני זכויות האדם המרכזים הפועלים בשטחים (בצלם, רופאים לזכויות אדם ומחסום Watch) אשר נגלית מבעד לעדשת המצלמה.

באמצעות שורה ארוכה של תמונות מנתחת גינזבורג את פעילות הארגונים הללו ומצביעה על הדרכים בהן  מסייעות התמונות לעצב עמדות ולהעביר מסרים. חובבי צילום יוכלו בוודאי ללמוד משהו מהשימוש היעיל שעושים הארגונים הללו במצלמה אבל לא רק הם ימצאו עניין בספר הזה. כל מי שעדיין לא נואש מהעיסוק בסכסוך המתיש הזה ומוכן להכיר את פעילותם של הארגונים הללו מעט יותר מקרוב, עם מעט יותר פתיחות, רגע לפני שהימין הלא שבע לעולם מתחזק עוד קצת ומוציא אותם אל מחוץ לחוק.

 והייתם לנו לעיניים מאת רותי גינזבורג, הוצאת רסלינג, 263 עמ'

פוליאנה / אלינור פורטר תרגום חדש לאחד מספרי הילדים האהובים בכל הזמנים הרואה אור בסדרת מרגנית המעולה שכמעט אין מי שהיא אינה מעלה זיכרונות ילדות וספרים בראשו. אלינור פורטר כתבה בחייה ספרים נוספים, הן לילדים והן לילדים ולנוער, אך כמו במקרים רבים אחרים תיזכר לנצח בזכות ספר אחד.

לפוליאנה בת ה-11 יש את כל הסיבות להיות אומללה. אחרי שנותרה ללא אם גם אביה הכומר הולך לעולמו ופוליאנה מועברת לחזקתה של דודתה הקשוחה והמתוסכלת. בהמשך היא עוברת תאונה קשה ומאבדת את היכולת ללכת אך כל העת זוכרת את המשחק שלימד אותה אביה, "פשוט לשמוח" או, איך למצוא את הטוב בכל דבר. הילדה העליזה מדביקה את כל מי שמסביבה באופטימיות הלא נגמרת שלה, ולרוב, גם את הקוראים. הספר זכה להצלחה עצומה עם צאתו, עובד לסרטים ומחזות והפך לאחת מקלאסיקות הילדים המוכרות. בעקבות פקיעת תוקף זכויות היוצרים (הספר ראה אור לראשונה בשנת 1913) הספר יצא בעברית במקביל – דבר מאוד לא שכיח, הן בסדרת מרגנית והן בסדרת אוקיאנוס של מודן.

פוליאנה מאת אלינור פורטר, הוצאת זמורה ביתן, תרגמה מאנגלית: יעל אכמון, 240 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]