Skip to content

השקר הגדול ששמו ירושלים

העיר שחוברה לה יחדיו? כן, ממש. הם באמת חשבו שאם ייקחו מאות אלפי ערבים-פלסטינים, יכריזו עליהם אזרחים סוג ב', יספחו כפרים שאין להם שום נגיעה לירושלים, ישתלטו על גבעות ורכסי הרים ושכונות נטושות, ויכריזו על אחדות - וזה באמת יעבוד? ובכן, המציאות מוכיחה מעט אחרת
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בואו, באמת בואו נדבר פעם אחת על ירושלים. לא זו המטאפיזית. לא על זו שהשכינה שורה בה. לא על ירושלים של מעלה, למרות שגם עליה אפשר להגיד כמה דברים לא נחמדים. בואו נדבר על ירושלים של מטה. בואו נדבר על הריח של ירושלים – פחות על הרוח שלה (למרות שגם עליה אפשר להגיד כמה וכמה דברים).

האפיפיור מבקר בכותל. המציאות הרבה פחות חגיגית (צילום ארכיון: קובי גדעון, לע"מ)

ובואו נשים בצד את הדתות והאמונות והמיסטיקה והרומנטיקה. נשאיר את אלה לאנשי הסינדרום של ירושלים, לאנשי הרוח וחולי הרוח מכל הסוגים והמינים – היהודים והנוצרים והמוסלמים, המאמינים והכופרים, האדוקים והמרחפים והמחופפים, הקוליים והכבדים. כבר נאמר שלכל אחד יש את הירושלים שלו. ואכן, יש אינספור ירושליימים, רק שאף אחת מהן לא נורמלית במיוחד.

כי העיר הזאת, מה שלא נגיד עליה – נורמלית היא לא. על זה יסכימו כולם. מקלסיה ומגדפיה, מהלליה ומקלליה.

ועל גב הלא נורליות הזאת, על ראשה של הא-נורמליות הזאת, על ירושלים של מעלה ושל מטה וכל מה שבאמצע – על השפיץ הזה כולנו יושבים ומשופדים היטב.

אבנים, קודש, קנאות, הפרדה, ערבוב. העיר שבולבלה לה יחדיו (צילום ארכיון: דן בר דוב)

בואו נניח להיסטוריה ולמיסטיקה, לקדושה ולזוהמה, לרגשי האהבה ולתחושות הבחילה – בואו נניח להם ונדבר על העיר ירושלים. על המקום הזה שכל כך הרבה אנשים לא מסוגלים לשרוד אותו. לא אלה שמכורים לה – בוודאי לא אלה שמתעבים אותה. בואו נדבר על העיר המלוכלכת, המפוזרת בגיאוגרפיה שלה וצפופה להחריד בדמוגרפיה שלה. עד כדי כך צפופה, שכל תושביה ומבקריה ותייריה דורכים אלה על אלה, פיזית ומטאפורית. שקדושתה ומורשתה מחמיצים במיץ של הזבל שנערם ברחובותיה, מתערבבים בריח מכולות האשפה שמתגלגות בירידות שלה ונחנקים מצחנת העשן הרגיל שעולה כשהן מוצתות חדשות לבקרים.

כל כובש שנשבה בקסמה המפוקפק של העיר המוזרה הזאת עשה בה שלל מעשים מגונים. כובשים וגם משחררים וגם גואלים, אם תרצו. כולם לקחו עליה בעלות. הרסו ובנו על ההריסות. שכבה על גבי שכבה. רמסו את העבר ככל שיכלו, כל אחד ואחד בתורו.

אז אולי ההיסטוריה שלנו קצרה מדי, והיא בעייתית להבנה שלנו כי אנחנו עמוק בתוכה, באמצעיתה ממש. ומתוך עין הסערה אי אפשר לראות את העננים וגם לא את הגשם וגם לא לחוש בריח. וגם אנחנו כאלה. בדיוק כאלה. בלי שום קשר לאמת ההיסטורית, לזכויות הקדמוניות – ככל שיש כאלה. ככל שיש אמת בהיסטוריה או זכויות מוקנות.

סילוואן - עיר דוד? מוקד של חיכוך קבוע (צילום: ויקיפדיה)

ירושלים, שרבים כל כך מדברים בה גבוהה ורק מחפשים איך לברוח ממנה, היא עיר לא נעימה. ענייה. צפופת אנשים ודתות ואמונות. עיר שמיעוטיה גוברים על רובה, וחונקים אלה את אלה, את הרוב ואת המיעוט וכל מה שביניהם. עיר שההיסטוריה שלה מחניקה אותה. החול טבול בקודש, החולין נקרע ונחנק מעומס הקדושה. והכל, כולם, טובלים בעוני, בצפיפות, בקנאות, בקנאה, ברוע, באפס סבלנות ועוד פחות מזה סובלנות.

והעיקר: חוברה לה יחדיו. ממש חוברה. ממש מאוחדת. מה הם חשבו לעצמם? מה הם חושבים עכשיו? מה, הם באמת חשבו שאם ייקחו מאות אלפי ערבים-פלסטינים, שהיו או פליטים או אזרחים ירדנים לפני המלחמה, יכריזו עליהם אזרחים סוג ב' (תעודות זהות כחולות אבל רק כאילו), אזרחים שאינם אזרחים; שאם יספחו עשרות כפרים שאין להם שום נגיעה לירושלים ההיא, ההיסטורית; שאם ישתלטו על גבעות ורכסי הרים ושכונות נטושות, ויכריזו על חוברה לה יחדיו; ואחר-כך יבנו חומות בטון בגובה 10 מטרים ויספקו אפס שירותים עירוניים ואפס חינוך ואפס בריאות; וימנעו עבודה; ויגזלו שדות וחצרות; ויחצו משפחות.

מה הם חשבו לעצמם? שהם יתרגלו? שהם יהיו מאושרים? שהם ישמחו על גורלם ששפר עליהם? מה לעזאזל עבר להם בראש? מה לכל הרוחות עובר להם בראש עכשיו? לאן הם חושבים לקחת את הכאוס הזאת?

אבל זו ירושלים! והיא מאוחדת לנצח נצחים! זו עיר הקודש! זה הלב הפועם של העם היהודי! היא שלנו! אנחנו הריבון!

אז הנה לכם, זו ירושלים וככה בדיוק היא מאוחדת וככה בדיוק אנחנו הריבון. נכון שזו ההתגשמות של חלום הדורות?

אז נראה אתכם. בואו נראה אתכם הופכים את המוסד הסגור הזה למקום שאנשים יכולים לחיות בו. בשקט. בביטחון. בנורמליות. בינתיים אנחנו שומעים את הפזמון היחיד שאתם – שהם מכירים: כוח, יותר יותר, עוד כוח ועוד הרבה יותר כוח. כבר ראינו לאן הביא אותנו העוד הרבה כוח הזה.

 

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]

 

9 Comments

  1. שרה
    3 בנובמבר 2014 @ 15:00

    נו, באמת טובי רואה השחורות ונביא הזעם. בוא לירושלים,, תסתובב במרכז העיר וראה את הנשים הפלסטיניות עורכות קניות ולבושות המיטב מחלצתותיהן. בוא לשוק בעיר העתיקה וראה מי קונה שם תבלינים, מי אוכל במסעדות ומי מטייל שם עם קרובים שבאו מחו"ל. כן אנחנו הישראלים. עניים כאן? בוא וראה את הבניינים היפים שנבנו במרכז העיר ליד ככר ציון, את שכונות הוילות ואת השכונות הוותיקות מחדשות פניהן. מתי ביקרת לאחרונה בנחלאות? מי שנולד וגדל כאן לא מקבל מילה אחת מדבריך. יום יבוא והכל יבוא על מקומו בשלום, גם בירושלים רבתי.

  2. יצחק שילוני
    29 באוקטובר 2014 @ 10:03

    טובי. אתה כותב: "..מה הם חשבו לעצמם, שהם יתרגלו…" ואני שואל : כשההמון הערבי קם בוקר אחד ורצח מאות יהודים בירושלים ושדד את בתיהם, האם הוא חשב שהנרצחים יתרגלו להיות "רצוחים"??!!
    ובכן אנחנו לא רוצחים. ואפילו לא העפנו אותם מהבתים ששדדו.
    גידי צודק מאד לגבי האופן שבו שבני דודנו מפרשים את ההומניות שאנו מגלים כלפיהם.

    • עמית מנדלזון
      29 באוקטובר 2014 @ 13:32

      לירושלים יש הסטוריה מאוד ארוכה של האחד רוצח את השני ולוקח את ביתו, היהודים לקחו חלק באורגית הדמים הזו לא פעם ולפעמים אפילו לצד המוסלמים כלפי הנוצרים

  3. דוד ע
    28 באוקטובר 2014 @ 11:00

    חלק מהבעיה נעוץ בהחלטה שנראית כיום שרירותית – איחוד ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1967. בהחלטה (שהיו מעורבים בה גנדי, האלוף הרצוג ועוד) לא איחדו את ירושלים ה"ישראלית, עם זו ה"ירדנית", אלא הוסיפו עוד כמה עשרות אלפי דונמים של כפרים ושטחים פתוחים לתוך העיר.
    לחלק מזה היה הגיון – גילה, רמות, מזרח תלפיות ושכונות נוספות – בשטחים פתוחים, קרוב לשכונות ותיקות של ירושלים. בחלר מהמקרים – החלטות תמוהות. משיהו מכם היה פעם באום-טובא שבפאתי המדבר? רק שתדעו שמדובר בחלק מירושלים "המאוחדת לנצח נצחים". בגלל הרצון לזכות בשדה התעופה עטרות, סיפחו לירושלים "אצבע" ארוכה כלפי צפון, כולל שועפאת ומחנה פליטים.
    לגבי תעודות זהות "סוג ב" – זה נעשה לפי רצונם של תושבי מזרח ירושלים. הם זכאים לקבל אזרחות מלאה אך אינם עושים זאת.

  4. צביקה
    28 באוקטובר 2014 @ 10:43

    נכון, ירושלים לא מאוחדת, אבל השקר הזה מצטרף לעוד שקרים שאנו חיים בו, כמו ה״עם״ הפלסטיני. לפני מאתיים שנה, בזמן השילטון האותומני/ תורקי כל האיזור שהיום כולל את ישראל ויו״ש היה שייך לעיר המחוז דמשק , ותושבי האיזור נקראו ערבים, לא פלשתינאים ( מקסימום סורים ) את המוסג פלסטינה חידשו הבריטים, והערבים המקומיים במלחמתם לציונים אימצו את המוסג ״עם פלסטיני״ אחרי קום המדינה. כמו במקרה הזה של השקר בדבר קיומו של ״עם פלסטיני״ אם נחכה מספיק זמן גם איחוד ירושלים בסוף יהיה .

    • עמית מנדלזון
      28 באוקטובר 2014 @ 10:48

      ממש לא נכון גם אז הם נקראו פלסטינים

      • גידי
        29 באוקטובר 2014 @ 6:59

        עמית,
        גנטלמן לא מתווכח עם עובדות.

  5. אודי מירושלים
    26 באוקטובר 2014 @ 8:56

    הרבה אמרת, ולא אמרת כלום.
    הקדמה שלא נגמרת, קלישאות מקיר לקיר ופואנטה מה?
    "ריח מכולות האשפה שמתגלגות בירידות שלה ונחנקים מצחנת העשן הרגיל שעולה כשהן מוצתות חדשות לבקרים." מי מצית, רוח הקודש? אני עובר דרך מזרח העיר באופן די קבוע וסירחון העשן מופיע מדי פעם. אז אולי האחריות לכך שהזבל בוער היא על מי שהבעיר אותו? אולי האחריות על האשפה ברחובות היא על מי שהשליך אותה ולא מחנך את ילדיו לעשות כן?!
    אני מדבר על אחריות. אחרי הכל ועם כל הפגמים ישראל היא דמוקרטיה, והדרך להשפיע היא לא ע"י אלימות אלא מבפנים. אם הערבים יבינו כמה כח פוליטי יש להם בידים דברים ייראו אחרת. אלוהים דואג למי שדואג לעצמו.
    אבל רגע, שאנחנו אומרים "ערבים" או פלסטינאים" למי אנחנו מתכוונים? לחקלאים שנאבקים על הפרנסה? לאנשי העבודה השחורה? לעשירי רמאללה ודומיהם? לחילונים או לדתיים? פתח, חמאס או… ?
    הפילוג בחברה הפלסטינית עצום. אין הנהגה מקובלת על כולם שדואגת לכולם. אדם לאדם זאב.
    בחברה הערבית הנאמנות היא למשפחה, לחמולה, לשבט. מדינה זה יצור מלאכותי ומה לעשות שאם נסתכל על מדינות ערב לפני ואחרי "האביב" הערבי נראה שמנהיג ערבי יעיל חייב להיות דיקטטור כוחני אחרת המדינה שלו תבער ותתפרק.
    כל עוד הפלסטינים לא מאוחדים הם יכולים לבכות על מר גורלם עד אין סוף ולגרד עוד מיליון ועוד אחד מארצות המערב וערב.
    שינוי לא ייצא מזה.

  6. גידי
    26 באוקטובר 2014 @ 8:39

    טובי ,דברייך ברובם נכונים. ירושלים היא עיר לא מאוחדת מהסיבות שהעלת,וגם בגלל רפיסות השלטון וטעויות היסטוריות של אחרי מלחמת ששת הימים. כעת אנו מתנהלים טקטית "כיבוי שרפות " .
    המצב הזה יימשך עד מציאת פתרון …?!.הערבים לא מפרשים נכון אותנו ודמוקרטיה מבחינתם זאת חולשה,לכן אנו מצטיירים כחלשים.
    הם ימשיכו לעשות טעויות כי חיי אדם לא בדיוק מזיזים להם(חוץ מלליבוי פרעות ורציחות).לו היו עושים הפקת לקחים אחרי צוק איתן היו מבינים שאנו מאוחדים כנגד כל אוייב וגם יודעים להיות אגרסיביים ואכזרים!!!
    לכן פתרון לא נראה באופק וקשור להתפתחויות ומלחמה בקיצוניים בכל העולם.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן