האם דאע"ש מגיעה?

אלמלא הייתה ישראל קיימת, הייתה דאע"ש צריכה להמציא אותה. אנשים המאמינים בתיאוריות של קשר, עלולים להגיע למסקנה שנתניהו וחברי ממשלתו (יחד עם ראש עיריית ירושלים) הם סוכנים של דאע"ש. וכי יש הסבר אחר למעשיהם?

Print Friendly

אילו הייתה דאע"ש מתקרבת השבוע לגבולות מדינת ישראל, אף אחד אצלנו לא היה שם לב. ישראל מרותקת לדרמה בבית המשפט. שם, בבית המשפט המחוזי בירושלים, מתעמת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט עם מזכירתו לשעבר, שולה זקן. איש לא היה מסוגל להסיר את עיניו. זהו החומר שממנו קורצו טלנובלות. 

שולה הייתה נערה בת 17 כאשר הכירה את אהוד. הוא היה עורך דין מתחיל, היא הייתה מזכירה חדשה באותו המשרד. מאז, במשך יותר מ-40 שנה, שולה הייתה הצל של אהוד, המזכירה הנאמנה שהלכה בעקבות הבוס השאפתני מתחנה לתחנה – ראש עיריית ירושלים,  שר התעשייה, ראש הממשלה. היא הייתה עוזרתו הקרובה ביותר, אשת סוד, הכול. 

פתאום הכול התפוצץ. אולמרט הואשם במספר מקרי שחיתות גדולים ונאלץ להתפטר. זה שנים הוא אורח קבוע באולמות בית המשפט ובמהדורות החדשות של הטלוויזיה. שולה זקן, כיום מטרוניתה בת 57, נאשמת לצדו. גם במשפט היא הלכה אחריו באש ובמים עד שהוא נתן עדות שבה העמיס עליה את כל האשמה. על שולה נגזרו 11 חודשי מאסר. אהוד זוכה (שוב). 

זאת הייתה נקודת המפנה. התברר שבמשך שנות השירות הנאמן שלה, שולה הקליטה בחשאי את שיחותיה עם הבוס. לדבריה עשתה זאת מפני שהתגעגעה לאולמרט ולא יכלה לחיות בלי לשמוע את קולו. אחרים ראו בכך מעין תעודת ביטוח. 

שולה זקן בבית המשפט (צילום: ציפי מנשה)

שולה זקן בבית המשפט (צילום ארכיון: ציפי מנשה)

ואכן, השבוע, אחרי ששולה עשתה עסק עם התביעה, בית המשפט הקשיב לצרור הגדול של ההקלטות. הן עלולות לשלוח את אולמרט לכלא לשנים רבות. אי אפשר היה לעמוד מול הדרמה של שניהם. היא עמדה בראש החדשות ודחפה כמעט כל דבר אחר מהשולחן. אך רק מעטים טיפלו בחשיבות האמיתית של הפרשה. 

ההקלטות חשפו שחיתות חובקת כל בצמרת המדינה. תשלומי שוחד גדולים מסתובבים שם  כדבר מובן מאליו. היחסים בין הטייקונים לבין ראש הממשלה הם כל כך אינטימיים, שהמנהיג יכול להרים טלפון ולבקש להעביר שוב ושוב עשרות אלפי דולרים למזכירתו הנאמנה, כדי לשלם עבור חיי המותרות שלו עצמו, ואחר כך כדי לשלם עבור שתיקתה שלה. ההקלטות אינן מגלות מה קיבלו הטייקונים בתמורה. אפשר רק לנחש.

נראה שבארצות הברית קיימת אותה הסימביוזה בין הון לשלטון, בין הפוליטיקאים המובילים לבין עשירי המדינה. גם מבחינה זו הולך וגובר הדמיון בין שתי המדינות. יש לנו באמת ערכים משותפים – הערך של קומץ אילי ההון המכתיבים למנהיגים הפוליטיים מה לעשות. בשעה שכולם  רתוקים לאירועי בית המשפט, מי נותר כדי לעקוב אחרי מה שנעשה הרחק מעבר לגבולותינו? 

לפני 2,400 שנים התכוונו הגאלים, תושבי צרפת של אז, להפתיע את רומא בהתקפה לילית. העיר ניצלה הודות לאווזים במקדש על גבעת הקפיטול, שהקימו מהומת אימים. התושבים התעוררו והעיר ניצלה. לנו אין מקדש ואין אווזים שיזהירו אותנו, רק מספר שירותי מודיעין, שכישלונותיהם מרובים מהצלחותיהם. 

לדעת נתניהו, דאע"ש רחוקה. לדעתו יש לנו שפע של אויבים קרובים יותר: חמאס, מחמוד עבאס, "הפלסטינים", "הערבים", חיזבאללה, ואי שם במרחקים "הפצצה" (כלומר איראן). לדעתי, אף לא אחד מהגורמים האלה מהווה סכנה קיומית. דאע"ש מהווה סכנה קיומית.  

כפי שכבר אמרתי, דאע"ש (הקוראת לעצמה עכשיו "המדינה האיסלאמית") אינה מהווה סכנה צבאית. הגנרלים בעבר ובהווה, המעצבים את המדיניות של מדינתנו, מחייכים כאשר מזכירים "סכנה" זו. רבבות אחדות של לוחמים בעלי נשק קל מול הממסד הצבאי האדיר שלנו? מצחיק. וזה, האמת, מצחיק כאשר חושבים במונחים צבאיים. 

כמו ידידינו האמריקנים, אנחנו אנשים מעשיים. אנחנו לא מחשיבים את כוחם של רעיונות. דעתנו כדעתו של סטלין, כשהוזהר מפני האפיפיור ושאל: "כמה אוגדות יש לו?" 

אבל הרעיונות, ולא כמות האוגדות, משנים את פני העולם, כמו הרעיונות של משה רבנו האגדי או של ישוע מנצרת או של מוחמד או של קארל מרקס. כמה אוגדות היו ללנין, כאשר חצה את גרמניה ברכבת החתומה בדרכו הביתה? 

לדאע"ש יש רעיון העשוי לשטוף את המרחב: לעשות מה שעשה מוחמד בשעתו, להקים ח'ליפאת שתשלוט מספרד ועד הודו, למחוק את הגבולות המלאכותיים המחלקים את העולם האסלאמי, לגרש את השליטים הערבים המושחתים, להשמיד את הכופרים (ואותנו בכללם). רעיון זה גורם לעשרות מיליוני מוסלמים צעירים במדינותיהם הכושלות להרים ראש ולהזדקף. החזה שלהם מתנפח. 

אי אפשר לגלות רעיונות במזל"טים. אי אפשר לרסק רעיונות לרסיסים באמצעות מפציצים אמריקניים. תקוות האמריקנים לנצחם מהאוויר היא אשליה ילדותית. 

אצלנו רגילים להתלונן שמטילים עלינו את האשמה בכל פעם שמשהו מתקלקל באזורנו. קחו את סברה ושתילה. כפי שהתלונן אז מנחם בגין: "גויים הורגים גויים, וכולם מאשימים את היהודים!". עכשיו נדמה שזה קורה שוב. דאע"ש היא עניין מוסלמי פנימי. אין לזה שום קשר איתנו. למרות זאת מאשימים רבים דווקא את ישראל. 

אבל אני סבור שאישום זה אינו חסר היגיון. ישראל חושבת את עצמה לאי במרחב, "וילה בג'ונגל". אבל זוהי משאלת לב. ישראל ממוקמת בלב המרחב. אם נרצה ואם לא נרצה, לכול מעשינו ומחדלינו יש השפעה עצומה על המתרחש בארצות שמסביבנו. ההצלחות המדהימות של דאע"ש הן תוצאה של ההשפלה והתסכול, שבהם חש דור חדש של ערבים מול עליונותנו הצבאית. כל אדם בעולם הערבי חש בדיכוי הפלסטינים. לפני ימים אחדים ראיתי במקרה בטלוויזיה סרט סעודי משנת 2012 בשם "וג'דה" על תלמידת תיכון בשם זה, שהמורה מענישה אותה על רכיבה על אופניים. העונש: תשלום תרומה "למען אחינו הפלסטינים". לסרט לא היה שום קשר לעניין הפלסטיני.  

אלמלא הייתה ישראל קיימת, הייתה דאע"ש צריכה להמציא אותה. אנשים המאמינים בתיאוריות של קשר, עלולים להגיע למסקנה שנתניהו וחברי ממשלתו (יחד עם ראש עיריית ירושלים) הם סוכנים של דאע"ש. וכי יש הסבר אחר למעשיהם? 

אחד מעיקרי האידיאולוגיה של דאעש הוא שהמאבק בישראל הוא מלחמה דתית, שבמרכזה עומד הר הבית בירושלים. זה חודשים מבעירה קבוצה של קנאים יהודים את העיר ומטיפה להקמת בית המקדש במקום שבו עומדים קודשי האסלאם – כיפת הסלע ומסגד אל אקצה. הממשלה והמשטרה מטפחות את הקבוצה הזאת, היוצרת חדשות מדי יום. 

הר הבית - אחת מהנקודות הרגישות ביותר על פני כדור הארץ (צילום ארכיון: משטרת ישראל)

הר הבית - אחת מהנקודות הרגישות ביותר על פני כדור הארץ (צילום ארכיון: משטרת ישראל)

הר הבית הוא אחת מהנקודות הרגישות ביותר על פני כדור הארץ. איזה אדם שפוי היה פועל לשינוי הסטאטוס קוו ולהכנסת היהודים להתפלל שם, דבר שיהפוך את הסכסוך המדיני לסכסוך דתי? הרי אלה הן בדיוק משאלות הלב של דאע"ש!  

בימים אלה הופכים מעשי אלימות בירושלים המזרחית הכבושה לעניין של יום יום. זה עתה אישרה הממשלה הצעת חוק המטיל תשע שנות מאסר על צעירים המיידים שם אבנים (זו לא שגיאת דפוס: תשע שנים, לא תשעה חודשים!). 

מלחמת עזה האחרונה הסעירה את הרגשות ברחבי העולם הערבי. היקף האבידות בנפש וברכוש של האוכלוסייה הפלסטינית הוא עצום, וכך גם היקף הזעם ברחבי המרחב. מי מרוויח? דאע"ש.  

וכך הלאה. זרם מתמיד של מעשים ישראליים, שכאילו נועדו לקומם את הפלסטינים, את כל הערבים, את כל העולם המוסלמי. מזון לתעמולת דאע"ש. 

למה, למען השם, הפוליטיקאים שלנו עושים את זה? מפני שהם פוליטיקאים ותו לא. השאיפה שלהם היא לנצח בבחירות הבאות. דיכוי הערבים הוא פופולרי. הבוז המסורתי לכל דבר ערבי מסנוור את עיניהם מלראות את עוצמת הסכנה המתקרבת. דאע"ש עלולה לסמן את פתיחתו של עידן חדש בעולם הערבי. עידן חדש מחייב הערכה מחדש של המציאות. האויבים של אתמול עשויים להפוך לידידים של היום ולבעלי הברית של מחר. ולהפך. 

אם דאע"ש מהווה עכשיו סכנה קיומית, עלינו להעריך מחדש את מכלול האסטרטגיה שלנו. קחו את היוזמה הערבית. זה שנים היא מושלכת על הארץ כמו נייר של סנדוויץ'. מדובר ביוזמה שכל העולם ערבי מוכן להכיר בישראל ולכונן איתה יחסים נורמליים, בתמורה לסיום הכיבוש ולכינון שלום ישראלי פלסטיני מקיף. ממשלתנו אף לא השיבה. הכיבוש וההתנחלויות חשובות בעיניה יותר. 

האם זה נורמלי? האם יש בזה היגיון?  

שלום עם הפלסטינים על בסיס היוזמה הערבית היה מוציא הרבה מן הרוח ממפרשי דאע"ש. אם דאע"ש הוא עכשיו אויבנו העיקרי, האויבים של אתמול הופכים לבעלי הברית של היום. לדוגמה, בשאר אל אסד המתועב. ובהחלט גם איראן, גם חיזבאללה וגם חמאס. ישראל צריכה לשקול מחדש את יחסיה לכל אחד מהם. 

כאשר המונגולים הרסו את בגדאד בשנת 1258 ופלשו לארץ ישראל, מדינת הצלבנים פתחה את שעריה למעבר הצבא המוסלמי, שעצר את המונגולים בעין חרוד והיכה אותם שוק על ירך באחד הקרבות החשובים ביותר ששינו את ההיסטוריה האנושית. הצלבנים הבינו שהמונגולים הם סכנה קיומית וכרתו ברית עם האויבים המוסלמים. 

רק אם ישראל תעשה שלום עם הפלסטינים היא תוכל להצטרף למערך המרחבי המתעמת עם דאע"ש, לפני שדאע"ש תציף את המרחב כולו. זה עניין של הישרדות. מדינאי ישראלי בעל חזון היה מכיר באתגר ההיסטורי ומנצל את ההזדמנות ההיסטורית. לרוע המזל, אין מדינאי ישראלי בעל חזון באופק. רק נתניהואים קטנים, המרותקים עכשיו לסיפור של אהוד ושולה.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על האם דאע"ש מגיעה?

  1. מאת שרה‏:

    דון קישוט. חרבך חזרה לנדנה מזמן.

  2. מאת דוד צור‏:

    המומיה אורי אבנרי סמל השמאל הרקוב עוד לוקח חלק באתר "מגפון" מה העליתם מומיה מן האוב. למי חשובה דעתו של העבש המיובש הזה?

  3. מאת נמרוד נוי‏:

    אורי אורי, עד להן הנך מוכן להרחיק לכת כדי שלא לשבור את אמונתך היוקדת על כך שהכול תלוי בנו הישראלים ורק אם נרצה ישרור כאן שלום נצחי – נקים מדינה פלשתינאית בחסות הליגה הערבית וזאת כשאיש איננו יודע מה יהיה המצב באזורינו אפילו בעוד שנה.

    לדידך כל המתרחש בעולם הערבי-אסלמי, כל הרוע והבעיות שבו, נגזר מעצם קיומה של המדינה. אז מה אתה מציע, שנקום נארוז את הפקעלאך ונשוב לגולה.

    אורי אורי, מעולם לא שמעתי אותך בא בדרישות לערבים. הם צדיקים גמורים ושואפי שלום נצחיים שרק טובת העולם והערכים האוניברסליים לנגד עיניהם? מדוע שהם לא ייקחו אחריות לאחיהם הפלשתינאים ויקימו להם מדינה בירדן במצרים או בכל מקום אחר. או ישלבו אותם בארצותיהם. כשדאע"ש מוחקת את גבולות הארצות סביבנו זה לא הזמן להקים מדינת ננס שתאחז בגרונה של ישראל. אשר לגדה, בבוא העת כשתיווצר מציאות המאפשרת להעביר חלק ניכר ממנה ליישות מתאימה אנחנו נעשה זאת.

    דבר אחד הוא הצורך להתנתק מחלק ניכר משטחי הגדה, ודבר אחר הוא להקים מדינה לפלשתינאים. זה לא חייב לבוא ביחד, וזאת עלינו להבין. כן להתנתק מחלק ניכר מהגדה ולא להקמת מדינה פלשתינאית שפניה מועדת להחליף את ישראל בבוא העת ולנפנפה מן האזור.

    אורי אורי, אתה איש נכבד אך אין בכך כדי להעניק לך עדיפות כלשהי בדיון החשוב הזה על עתידנו.

    כל טוב לך ואריכות ימים
    נמרוד נוי

  4. מאת דותן‏:

    אין מילה יותר מתאימה להגדרת התיאוריה המופרכת הזו מאשר "קשקוש".

    דאע"ש, החליפות האיסלמית, או שאיך שלא יחליטו לקרוא לה, לא תכיר בנוכחות יהודית בארץ ישראל.

    גם לאחר כינון הסכם שלום עם מי שזה לא יהיה, הנוכחות של יהודים בחבל הארץ הזה היא אינה רצויה מבחינתם.

    הרי הם מחסלים מוסלמים בלי חשבון. מדובר על "אחיהם" המוסלמים, שמעולם לא היו ביניהם סכסוכי שטחים. האם כלפינו הם יהיו רחמנים יותר, רק בגלל שעשינו הסכם עם אותם שליטים מושחתים שהם פועלים במרץ להסיר?

    איזו אסופת פנטזיות. באמת.