זה לא ספורט, זה טרנספורט

ההולנדים הם אומה חרוצה ועניינית שנעה ממקום למקום על שני גלגלים. ההולנדי נולד על אופניים ומדווש עד שיבה טובה. למדינה, לשלטון המקומי, למערכת החינוך, למקומות העבודה, למגזר הציבורי וגם ליזמים פרטיים, יש שני דברים בראש: גלגל ועוד גלגל. כתבה ראשונה בסדרה על גלגלים

Print Friendly

ובכן, גם לי הייתה קשה קצת הכותרת. אז אם תרצו, זה הפירוש המעשי שלה: זו לא פעילות גופנית -  זו תחבורה. ועוד נגיע לזה, אבל ראשון ראשון והמשך יבוא. אז ממשלת הולנד שוב הזמינה אותנו, קבוצת עיתונאים מישראל (אנחנו רק חלק זעיר ממסע יחסי ציבור גלובלי בנושא האופניים), לשבוע של מסע בשני גלגלים. טוב, זה לא בדיוק היה מסע אקסטרים, למי שתהה, וגם לא דיוושנו את המדינה לאורכה ולרוחבה, אז נדייק בהגדרה: מסע שורשים הולנדי בעקבות שני הגלגלים הכי מפורסמים בעולם.

המקום שממנו כולנו הגענו לאופניים. מגרש חניה סטודנטיאלי (צילום: טובי פולק)

את הכותרת שלעיל שמענו במהלך השבוע הזה כמה פעמים מכמה וכמה דוברים, ובעצם הדברים נאמרו גם כאשר הם לא נאמרו. כי כל מי שהגיע אי פעם למדינה הכי שטוחה וגם הכי עניינית ומעשית, יודע: הולנד זה אופניים ואופניים זה הולנד (נכון, לדנמרק יש כמה השגות על הקביעה הנחרצת הזאת ואפשר היה לחוש במתח שבין שתי המדינות על זכויות היוצרים, הראשוניות או המקוריות, אבל נניח להן שיריבו בלעדינו).

נניח גם למספרים, נחזור אליהם בפרקים הבאים. רק נציין שכל הולנדי מחזיק בממוצע 1.2 זוגות אופניים, מה שאומר שאוכלוסייה של יותר מ-16 מיליון תושבים (16.8 מיליון לפי ויקיפדיה, מעט פחות לדעת האנשים שאותם פגשנו) אוחזת בכ-19 מיליון זוגות אופניים, כנראה יותר. וזה הרבה. הרבה מאוד. זה הרבה מאוד זוגות אופניים שנעים בכל מקום, מכל מקום ולכל מקום; מיליוני זוגות אופניים שמסיעים אנשים בכל גיל; מיליוני זוגות אופניים שמצריכים מקומות חניה בכל פינה; וגם עשרות אלפי, אם לא מאות אלפי זוגות אופניים שנגנבים מדי חודש.

מרווח בטיחות לרוכבים ברמזור. המכוניות נעצרות מאחור (צילום: יח"צ)


עידוד תחבורה על שני גלגלים על חשבון הרכב הפרטי

וכמו שההולנדים מטפלים בכלכלה שלהם, בגז הטבעי שהם גילו ובעיקר בים שמאיים להציף ולהטביע אותם מזה אלפי שנים, הם עושים הרבה מאוד דברים בעניין האופניים. הם מעודדים את הרכיבה המעשית באמצעות נתיבי תחבורה ייעודיים, חניונים מושקעים, נגישות מקסימלית לכל מקום ובכל מקום; מתן עדיפות לרוכבים על פני כל אמצעי תחבורה אחר; השקעות ציבוריות מסיביות; עידוד מיזמים פרטיים להשכרת אופניים; פיתוח חניות פתוחות וגם מקורות ושמורות; הכבדה אכזרית על בעלי כלי הרכב הפרטיים, במס ובחניה; חינוך מגיל אפס ומה לא. וגם לזה נגיע בהמשך.

ושיהיה ברור: מבחינת ההולנדים, הרכיבה על אופניים היא פונקציונלית. הרשויות לא עוסקות ברכיבה ספורטיבית, רכיבת כביש מהירה או רכיבת שטח; זאת אומרת, זה קיים ובהיקפים גדולים, אבל זה לא עניינה של המדינה. מבחינת המדינה, העירייה, המוסדות – האופניים הם כלי תחבורה. ויותר מזה: כלי התחבורה העיקרי. עניין הכושר הגופני, הפעילות הספורטיבית, הבריאות, זיהום האוויר המופחת, החיסכון בהוצאות הבריאות – כל אלה הם בונוס מבורך. אבל בראש ובראשונה מדובר בתחבורה.

מערכת הסעה לכל המשפחה (יח"צ)

כי אצל ההולנדים, כמו שראוי ומתאים לממשיכי הזרם הקלוויניסטי בנצרות, הנאות החיים זה בסדר, אבל לא העיקר. לעבוד צריך? צריך; לאכול צריך? מוכרחים – אבל לאכול בשביל לחיות, שלא כמו שכניהם הבלגים והצרפתים, ההדוניסטים, שחיים בשביל לאכול. תפוחי אדמה הם מזון זמין וזול ומאפשר הסעדה המונית? נגדל ונאכל תפוחי אדמה. והרבה.

אז ככה גם עם האופניים. רכיבה באוויר החופשי זה כיף. זה בריא. זה משפר את הכושר הגופני. זה מונע או לפחות מעכב תופעות של השמנה. זה מונע או לפחות מצמצם זיהום אוויר. זה ממריץ את מחזור הדם. הכל יופי והכל נכון. אבל מבחינת ההולנדים, העיקר הוא עניין שונה לגמרי: יעילות. אפקטיביות. מבחינתם, אופניים הם הדרך היעילה ביותר, המהירה ביותר (בדוק), הפשוטה ביותר וגם… הזולה ביותר, לתעבורת בני אדם ממקום למקום. האופניים בהולנד הם כלי התחבורה הציבורי העיקרי. תחבורה ציבורית-אישית, אם תרצו.

כביש, מפרץ לאוטובוס או טראם, נתיב אופניים, מדרכה. הפרדה (יח"צ)

 


תרבות, דרך חיים, מעשיות והיסטוריה. אבל גם כורח המציאות

והנה עוד מושג שאליו נחזור בפרקים הבאים: האופניים מביאים את האזרח ההולנדי "מדלת לדלת". ובפשטות: האזרח ההולנדי קם בבוקר ויוצא מדלת ביתו לעבודה, לגן הילדים, ללימודים בבית הספר (בכל הגילאים), לאוניברסיטה, לאוטובוס, לרכבת, לעיר הסמוכה, לעיר הרחוקה – יוצא מהדלת ועולה על האופניים. ובהגיעו ליעד הוא מחנה את האופניים שלו, עובר את שגרת יומו ובאותה הדרך מסיים את הסיבוב בחזרה לדלת הכניסה לביתו. נכון, לא תמיד כל המסלול מתבצע על אותו זוג אופניים בדיוק, אבל גם על זה בהמשך. כי העיקר הוא, בפשטות: מדלת לדלת.

רמזור לאופניים. טיפול ייעודי (יח"צ)

בהולנד, אופניים הם בתרבות. דרך חיים. מסורת. אידיאולוגיה. אבל בעיקר הם כורח המציאות. הכרח בל יגונה. זה עניין היסטורי והוא אינו מקרי. ההולנדים רוכבים ומדוושים יותר מ-120 שנים, אבל רק אחרי מלחמת העולם השנייה תפסה הרכיבה תאוצה ונהפכה למה לסמל של הולנד (לצד נעלי העץ, תחנות הרוח, התעלות, ההרינג ואיך לא, הצ'יפס המופלא ("פטאט", עם הרבה מיונז). בתום המלחמה, כמו כל אירופה, הולנד מצאה את עצמה עם משאבים מדולדלים, ללא משאבי טבע משלה, עם מקורות אנרגיה מוגבלים, מערכת כבישים רעועה, מוגבלת ומופצצת. כדרכם, ההולנדים ניגשו במרץ ובחריצות לעבודות השיקום, אבל התחבורה הממונעת לא הייתה בראש סדרי העדיפות של הממשלה והשלטון המקומי. וכך, גם בזכות העובדה שמדובר במדינה לא גדולה במיוחד – ובעיקר שטוחה מאוד – נהפכו האופניים לכלי תחבורה פשוט, יעיל, זול מאוד, זמין ונגיש לכל. תוסיפו לכך את הערים הקטנות יחסית, שבחלקן מוקפות מים ואחרות שזורות תעלות מים (בעיקר אמסטרדם), צפופות מאוד באוכלוסייה ובלתי אפשריות לתנועת כלי רכב, לא כל שכן מקומות חניה זמינים, והרי לכם השיטה ההולנדית כולה על שני גלגלים: אופניים.

וכל השאר היסטוריה.

(כתבה ראשונה בסדרה)

* הכותב שהה בהולנד במסגרת סיור עיתונאים מישראל בהזמנת ממשלת הולנד

[related-posts title="כתבות נוספות בנושא הולנד"]

 

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה אופניים, איכות הסביבה, אירופה, בעולם, בריאות, חברה וסביבה, כלכלה, עוד ספורט, קיימות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.