חוק ישראל היום או חוק הצביעות התקשורתית

חוק ישראל היום, או בשמו המכובס המדבר על "הגנה על חופש העיתונות", או "הגנה על העיתונות הכתובה" הוא חוק שערורייתי שמאחוריו מתייצבים טייקוני תקשורת ובראשם ידיעות אחרונות שהדחתם מפסגת התפוצה אינה לרוחם

Print Friendly

כמה צביעות יש בחוק הזה. כמה חד צדדיות.

אומר יוזם הצעת החוק ח"כ איתן כבל, כפי שמצטט עמיתי צבי זינגר : "זו חקיקה למען הפלורליזם וריבוי הדעות… אומרים עלי שאני מבקש לסגור את העיתון, ושאם יפיצו את השקר הזה חינם בסוף יאמינו לזה. אינני מבקש לסגור את ישראל היום אלא למנוע את סגירת כל שאר העיתונים במדינה ולמנוע את אחדות המחשבה".

מהדף של איתן כבל בפייסבוק:

התקשורת הישראלית – 1
ביבי ושלדון – 0

 

סליחה?? למנוע את אחדות המחשבה על ידי סתימת פיות?
האם הטעון הזה היה יורד למישהו בגרון אם היה מדובר בעיתון המייצג את עמדות השמאל? או את עמדותיו של מיעוט כלשהו? האם פלורליזם יכול, בכלל, לבוא לביטוי בסגירת עיתון?

כבוד לדאגתו הכנה של כבל ל"כל שאר העיתונים" ומן הסתם בעיקר לידיעות אחרונות, שכפי שפורסם, המו"ל שלו נוני מוזס מימן גם מחקר מיוחד המצדד בחקיקה, שהוגש לחברי הכנסת שהצביעו היום, רובם בעד החוק ההזוי הזה שבו יירשם, לדראון עולם, לראשונה בתולדות ישראל שעיתון נסגר- לא בגלל שפרסם דברי תועבה, לא בגלל שעבר על חוקי המדינה, לא בגלל שפגע בכבוד האדם או בצנעת הפרט, אלא בגלל שהוא משרת את ראש הממשלה: תופעה בזויה כשלעצמה, אך לא סיבה מספקת לסגור עיתון.

הנימוק הרשמי לבקשה לסגור את העיתון נסמך בעיקר על הטעון שהוא מחולק חינם ולא על טענות כמו "העיתון משרת את ראש הממשלה" או "המו"לים, ובעיקר אחד מהם, רוצים לשוב אל איזור הנוחות שלהם, שבו הופץ עיתון אחד ליותר מ-70% מאוכלוסיית ישראל". מן הסתם, זה היה פלורליזם תקשורתי, כי אז, איש לא דרש לסגור את אותו עיתון.  

שלדון ומרים אדלסון. הפטרון של ביבי? (צילום: נחום עסיס, ויקיפדיה)

הדבר המעליב ביותר בהצעת החוק הזו, הוא הזלזול בקורא הישראלי, במי שיהיה הבוחר גם בבחירות הבאות. ההצגה של כבל כאילו הישראלי הממוצע נכנע ונותן שיאכילו אותו בכפית בכל טענה הזויה, הוא המסמר הפוגע יותר מכל באווירת חופש הדיבור. התפיסה כאילו הקורא נעדר כל חוש שיפוט, עיוור למניפולציות של כותבי ועורכי העיתון ועונה אמן אחר כל כתבה, היא הדבר הפוגע יותר מכל בפלורליזם החברתי שלנו. ואני חשבתי שאנשים לוקחים ישראל היום בעיקר בשביל הסודוקו והתשבצים, בדיוק כשם שהם לוקחים ידיעות אחרונות ומעריב, כשאלה מחולקים חינם.

כבל מעלה טענה סבירה נגד בעלי העיתון שלדון אדלסון וקשריו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "הון שלטון" היא סוגיה כאובה, בעיקר כאשר למשוואה הזו נכנסת גם התקשורת. אבל, האם טענה זו אינה יכולה לפעול כבומרנג נגד כבל כשמייחסים לו שיתוף פעולה עם המו"לים של העיתונים הותיקים?

שאלה זו צריכה להישאל בהנחה שהעיתון ישראל היום לא היה קיים. בהנחה שהמו"לים הותיקים שלא השכילו להערך לשינוי פני התקשורת היו חווים את אותה ירידה בתפוצה ואת אותה ירידה כואבת בפרסומות, גם בלי נוכחותו של ישראל היום. מה אז? את מי הם היו מאשימים?

לא במקרה, באתר ידיעות אחרונות, Ynet פורסמה הידיעה בצורה מינורית, תחת הכותרת "אושרה בטרומית ההצעה להגנת העיתונות הכתובה" ובכותרת המשנה: "..שמטרתה לקדם ולהגן על העיתונות הכתובה". אף מלה על ישראל היום.

בסטטוס שלו בפייסבוק, לעומת זאת, הציג איתן כבל את תוצאות ההצבעה כמקובל בכדורגל: "התקשורת הישראלית- 1, ביבי ושלדון- 0".  יצא המרצע מן השק. אהה, אז המאבק הזה, בשורה התחתונה, היה בעיקר נגד ראש הממשלה.

מותר להתנגד לדעותיו של נתניהו ומותר לתקוף אותן. אין פה חוקי סתימת פיות שאוסרים על מישהו להביע את דעותיו, קיצוניות ורדיקליות ככל שיהיו. יש זירות שבהן הדברים באים לביטוי. הפלורליזם התקשורתי בישראל סובל ממילא ממחלות קשות שנובעות מאינטרסים כלכליים של בעלי העיתונים שהחישובים האישיים שלהם מוצאים ביטוי, לא אחת, בזירות התקשורתיות השונות. הצעת החוק של כבל אינה נסמכת על שורת עיתוני איכות שנהנים מסמלי עיתונות חופשית, נקיה וחפה משיקולים זרים. להיפך. ירידת הרמה של רוב העיתונים, השגיאות הבוטות, הבורות והשטחיות הנשקפות מכל פינה אינם מהווים צידוק לצאת לקרב להגנה על זכויותיהם, כי בשורה התחתונה, הירידה לזנות אינה נחלתו הבלעדית של עיתון אחד. הם עושים בדיוק את מה ששלדון עושה. רק שלשלדון יש יותר כסף.

 

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על חוק ישראל היום או חוק הצביעות התקשורתית

  1. מאת יפה‏:

    קיימת מגבלה בכל ענף מסחרי. מונופול (גוף שמחזיק נתח שוק מספיק גדול) אינו יכול לספק את סחורתו במחירי היצף כדי להביא להחרבת מתחריו. העובדה שהממונה על ההגבלים לא עושה את עבודתו כדי להגן על מסחר הוגן והעובדה שגם מבקר המדינה לא סופר את מימון העיתון כחלק מחוק מימון מפלגות הם הבעיות האמיתיות. אלמלא כלבי השמירה של המנהל התקין היו מועלים בתפקידם , לא היה צורך בחוק.
    אין בי חיבה – לא לנוני מוזס ולא לאדלסון , אבל אין ספק שיצירת עיתון בפורמט מלא , בתפוצה רחבה וללא תשלום החריבה חלק ניכר המעיתונות בישראל – לא רק את ידיעות אחרונות. החוק המוצע רחוק מליצור פגיעה בחופש העיתונאות או בדמוקרטיה. כל שהוא מבקש הוא שהתחרות תשאר הגונה במידת מה. גם איני חושבת שישראל היום יפגע באופן מהותי , היות ומלכתחילה אינו בנוי על מודל כלכלי בר קיימה אלא כמניפסט פוליטי אישי. ייתן אדלסון את שירי ההלל שלו שמחופשים לעיתון תמורת כמה אגורות. לא יקרה שום דבר.

  2. מאת חיים‏:

    החוק הוא לא לטובת איש!
    חוק שערורייתי ומפחיד!
    אני ממש לא מחסידות אדלסון בלשון המעטה, והדבר היחידי שאני מסכים עם העיתון ישראל היום זה התאריך.
    ולמרות זאת זה חוק שמזכיר לנו מדינות אפלות בתקופה שחורה.
    גם עם החוק לא יעבור וכנראה שלא, עצם ההצבעה והתוצאות שלה מצביעים על פגם בחברה הישראלית.
    שבת שלום לשפויים ותרופה מהירה לזקוקים!

  3. מאת שרה‏:

    השימוש הציני במחוקק ובכנסת שמייצגת את כולנו, חוסר היושרה של כל אלה שהצביעו בעד החוק האומלל הזה מדאיגים יותר מכל. אני בטוחה שהחוק לא יעבור בסופו של דבר. אין סוף לסתימת פיות? מה הייתי צריכה לעשות כשהנכדה שלי התנדבה בארץ במסגרת ״מסע ישראל״ ובאחד מטיולי הציונות לחברון היא דוקא קיבלה חומר של ארגון בצלם, עם המון הסתה נגד "מדיניות ההפרדה של ישראל״ כאשר חלק גדול מהפרויקט הזה ממומן ע״י ממשלת ישראל? וכאשר לנכדה אין כל נטיה פוליטית לצד זה או אחר?

  4. מאת גידי‏:

    צודקת,מדובר בחוק לטובת מוזס ושות.כבל כל כך טיפש ומסונוור משינאה שלא איכפת לו שנוני וברנע משתמשים בו. לפי התומכים,העניין הוא פוליטי לא דמוקרטיה ולא בטיח.אני שמגדיר את עצמי כימין לייט קורא במגפון דעות מנוגדות לשלי ,ועדיין לא רואה השפעה רעה עלי(ואפילו להפך).אציין שבמכולת השכונתית שלי מקבלים ידיעות אחרונות בחינם.