כמה צביעות יש בחוק הזה. כמה חד צדדיות.

אומר יוזם הצעת החוק ח"כ איתן כבל, כפי שמצטט עמיתי צבי זינגר : "זו חקיקה למען הפלורליזם וריבוי הדעות… אומרים עלי שאני מבקש לסגור את העיתון, ושאם יפיצו את השקר הזה חינם בסוף יאמינו לזה. אינני מבקש לסגור את ישראל היום אלא למנוע את סגירת כל שאר העיתונים במדינה ולמנוע את אחדות המחשבה".

מהדף של איתן כבל בפייסבוק:

התקשורת הישראלית – 1
ביבי ושלדון – 0

כבוד לדאגתו הכנה של כבל ל"כל שאר העיתונים" ומן הסתם בעיקר לידיעות אחרונות, שכפי שפורסם, המו"ל שלו נוני מוזס מימן גם מחקר מיוחד המצדד בחקיקה, שהוגש לחברי הכנסת שהצביעו היום, רובם בעד החוק ההזוי הזה שבו יירשם, לדראון עולם, לראשונה בתולדות ישראל שעיתון נסגר- לא בגלל שפרסם דברי תועבה, לא בגלל שעבר על חוקי המדינה, לא בגלל שפגע בכבוד האדם או בצנעת הפרט, אלא בגלל שהוא משרת את ראש הממשלה: תופעה בזויה כשלעצמה, אך לא סיבה מספקת לסגור עיתון.

הנימוק הרשמי לבקשה לסגור את העיתון נסמך בעיקר על הטעון שהוא מחולק חינם ולא על טענות כמו "העיתון משרת את ראש הממשלה" או "המו"לים, ובעיקר אחד מהם, רוצים לשוב אל איזור הנוחות שלהם, שבו הופץ עיתון אחד ליותר מ-70% מאוכלוסיית ישראל". מן הסתם, זה היה פלורליזם תקשורתי, כי אז, איש לא דרש לסגור את אותו עיתון.  

הדבר המעליב ביותר בהצעת החוק הזו, הוא הזלזול בקורא הישראלי, במי שיהיה הבוחר גם בבחירות הבאות. ההצגה של כבל כאילו הישראלי הממוצע נכנע ונותן שיאכילו אותו בכפית בכל טענה הזויה, הוא המסמר הפוגע יותר מכל באווירת חופש הדיבור. התפיסה כאילו הקורא נעדר כל חוש שיפוט, עיוור למניפולציות של כותבי ועורכי העיתון ועונה אמן אחר כל כתבה, היא הדבר הפוגע יותר מכל בפלורליזם החברתי שלנו. ואני חשבתי שאנשים לוקחים ישראל היום בעיקר בשביל הסודוקו והתשבצים, בדיוק כשם שהם לוקחים ידיעות אחרונות ומעריב, כשאלה מחולקים חינם.

כבל מעלה טענה סבירה נגד בעלי העיתון שלדון אדלסון וקשריו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "הון שלטון" היא סוגיה כאובה, בעיקר כאשר למשוואה הזו נכנסת גם התקשורת. אבל, האם טענה זו אינה יכולה לפעול כבומרנג נגד כבל כשמייחסים לו שיתוף פעולה עם המו"לים של העיתונים הותיקים?

שאלה זו צריכה להישאל בהנחה שהעיתון ישראל היום לא היה קיים. בהנחה שהמו"לים הותיקים שלא השכילו להערך לשינוי פני התקשורת היו חווים את אותה ירידה בתפוצה ואת אותה ירידה כואבת בפרסומות, גם בלי נוכחותו של ישראל היום. מה אז? את מי הם היו מאשימים?

לא במקרה, באתר ידיעות אחרונות, Ynet פורסמה הידיעה בצורה מינורית, תחת הכותרת "אושרה בטרומית ההצעה להגנת העיתונות הכתובה" ובכותרת המשנה: "..שמטרתה לקדם ולהגן על העיתונות הכתובה". אף מלה על ישראל היום.

בסטטוס שלו בפייסבוק, לעומת זאת, הציג איתן כבל את תוצאות ההצבעה כמקובל בכדורגל: "התקשורת הישראלית- 1, ביבי ושלדון- 0".  יצא המרצע מן השק. אהה, אז המאבק הזה, בשורה התחתונה, היה בעיקר נגד ראש הממשלה.

מותר להתנגד לדעותיו של נתניהו ומותר לתקוף אותן. אין פה חוקי סתימת פיות שאוסרים על מישהו להביע את דעותיו, קיצוניות ורדיקליות ככל שיהיו. יש זירות שבהן הדברים באים לביטוי. הפלורליזם התקשורתי בישראל סובל ממילא ממחלות קשות שנובעות מאינטרסים כלכליים של בעלי העיתונים שהחישובים האישיים שלהם מוצאים ביטוי, לא אחת, בזירות התקשורתיות השונות. הצעת החוק של כבל אינה נסמכת על שורת עיתוני איכות שנהנים מסמלי עיתונות חופשית, נקיה וחפה משיקולים זרים. להיפך. ירידת הרמה של רוב העיתונים, השגיאות הבוטות, הבורות והשטחיות הנשקפות מכל פינה אינם מהווים צידוק לצאת לקרב להגנה על זכויותיהם, כי בשורה התחתונה, הירידה לזנות אינה נחלתו הבלעדית של עיתון אחד. הם עושים בדיוק את מה ששלדון עושה. רק שלשלדון יש יותר כסף.