הטוקבקים המתלהמים ברשתות החברתיות, השיח הגזעני המשתלט עלינו, "אבירי" מועדון בית"ר ירושלים הפורעים באיצטדיוני הכדורגל והאלימות המשתלטת על מרחב גדול של חיינו הציבוריים במדינה, הם כולם תוצר ישיר של הסתת הפוליטיקאים. מהו שיר אחד של עמיר בניון אל מול דרכי התנהלותם הנלוזות של הפוליטיקאים שלנו וטיפשותנו הדורית. 

מתקיים כאן סיפור אדיר כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות. עלילה עצובה על מערכת פוליטית הנמצאת בתהליכי קריסה והתמוטטות. על התופעה הדורית הקשה הזו המכונה בפי בשם "חולשת המערכת הפוליטית בישראל", כתבתי בהרחבה בספרי "לקראת פרדיגמה חדשה".

חוק הלאום הוא דוגמה מצוינת ואולי גם הקיצונית ביותר המאפשרת לנו להבין את עוצמת כישלונה של הפוליטיקה שלנו ואת כישלונו של הדור כולו. עד היום הסתדרנו היטב עם היסודות שנוצקו כאן על ידי האבות המייסדים, כפי שהובאו לידי ביטוי במגילת העצמאות. מדוע שרוב פוליטי מזדמן יכפה עמדות על ציבור גדול כדי שישנה מאורחות חייו ואמונותיו? פרט להרס וחורבן ולפגיעה חמורה באושיות חיינו אין ביוזמה זו שום דבר טוב. ואת הדבר "הנפלא" הזה מוביל, לא פחות ולא יותר מאשר ראש ממשלתנו בנימין נתניהו.

זה מתחיל בכך שלא עושים את מה שצריך. זה אופיה של כל מערכת בשקיעה. תחת שנשקוד על טיוב חיינו בארץ ונבסס מציאות חיים פורחת ומשגשגת, אנו נתפסים בכל מה שלא חשוב ולא נדרש, המסיט אותנו מדרכנו הראשית, ומסית ומדיח את דעתנו איש ברעהו. אנו מתעלמים מן החשוב והעיקר ונתפסים לזניח ולשולי. במקום כתיבת סיפור מלכד ומגייס, חדש ומלהיב, של חברה שמחה ותוססת, פעילה ויוצרת בכל תחומי החיים, ושל ישראליות מתפרצת לתפארת, אנו נסוגים ליהודיות גלותית שאפיינה את עמנו בטרם ייסודה של הציונות המודרנית.

איש מעמנו, והפוליטיקאים הם רק יצירי כפינו, איננו עוסק כיום בישראל בהבטחת איכותן של מערכות חיינו הציבוריים, בטיובן ובקידומן. בתשתית הרכה והחשובה הזו. בהיבטיה הפורמליים והערכיים והתרבותיים, ובשאלות היסוד והאמת הנגזרים ממציאות זו. כולנו מפטפטים את עצמנו לדעת בנושאי השלום והביטחון וחברה וכלכלה, וסבורים שבזאת מתמצית הפוליטיקה, ולא היא. ואז קמים בוקר אחד ואין על מה להישען, במה להיאחז וממה לצאת, וכל מצע פרשני מושכל כדי שנוכל לבחון את עצמנו דרכו, ולקבל תשובות הולמות לכל הקורה אותנו, במציאות המסחררת והמשתנה סביבנו כל העת.

פניתי לנשיא המדינה ראובן ריבלין, היוצא בימים אלה בקמפיין נרחב נגד הגזענות, והסבתי את תשומת לבו לכך, שהמערכת הפוליטית שלנו, בחולשתה כי רבה, מייצרת למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים, שההסתה, הגזענות והאלימות, והאספסופיזציה המשתלטים עלינו הם רק דבר אחד מיני רבים. הדגשתי בפניו, כי עלינו לתת תשובה להיבט הזה של חיינו, וכל מה שנעשה לא יעלה ולא יצלח בידינו עם נתעלם ממנו. לצערי, המסר של דבריי לא נתקבל ורב החשש שהמאמץ החשוב של נשיא המדינה ירד לטמיון, וחבל שכך.

וכך למשל, השמאל בישראל, המרבה לתקוף את הימין ולכנות את חבריו גזענים ופשיסטים, הוא עצמו מבלי דעת, בדרכי התנהלותו וברעיונותיו, ניזון מדחפים עזים לשליטה ולריבונות על המציאות, שגלומים בהם דפוסים פשיסטיים. הנה לכם דוגמה מדוע ולמה עלינו להשקיע מאמץ רב בעיון ובהגות ומחשבת עומק בכל האמור לפוליטיקה שלנו ולחיינו הציבוריים במדינה.  פניתי בעניינים אלה ישירות לזהבה גלאון, ליצחק הרצוג, לציפי לבני ואף ליאיר לפיד, שכולם קיבלו קישורים למספר מאמרים רלוונטיים שכתבתי לאחרונה בנדון ופורסמו ב"מגפון", וקישור לספר שכתבתי, ואיש מהם לא ירד לעומקם של הדברים. נראה כי אין כל סיכוי שמשהו ישתנה בתוכנו. אנו שוקעים רבותי, שוקעים.