עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא / והדרך עודנה נפקחת לאורך / וענן בשמיו ואילן בגשמיו / מצפים עוד לך, עובר אורח.

(נתן אלתרמן)

 בעוד מילות השיר של נתן אלתרמן ספוגות בתקווה אנושית קסומה לטוב וליפה הבסיסי שבחיים, ומרמזות על התחדשות ועל התעוררות, המערכת הפוליטית שלנו צועדת אל עברי פי פחת. "מה שהיה הוא שיהיה" היא סיסמת הקרב היחידה הנשמעת בתוכנו. אין כמו צירוף מלים זה כדי לשרטט בכמה קווים ראשיים את תמונת המצב הכאוטי בה אנו נמצאים כיום בכל האמור לחולשתן של מערכות חיינו הציבוריות במדינה ובראשן המערכת הפוליטית. לא תקווה, לא התעוררות וגם לא התחדשות.

שוב אנו קמים בוקר אחד ומתבשרים שנבחרינו הפוליטיקאים אינם ממלאים את תפקידם כראוי. בחרנו בהם כדי שייצגו אותנו בשכל טוב, בתבונה, במקצוענות, ביושר, באומץ לב ובתעוזת הרוח, ויקחו אותנו אל עובר מחוזות טובים יותר. הפקדנו בידיהם את המדינה לארבע שנים, והנה עוד בטרם חלפה מחצית התקופה הם מרימים את ידיהם, ובמנוסתם מאחריותם לדברים הם משליכים את כישלונם  הגדול חזרה אל  הציבור.

איש מנבחרינו הפוליטיקאים איננו יוצא נקי מזה – לא ראש הממשלה, לא שריו וגם לא חברי הכנסת כולה. כל אחד בדרכו תורם את חלקו למהומה ולמבולקה. מן השמאל ומן הימין. זהו סיפור דורי מרתק, אך גם עצוב עד מאוד, כיצד השלכנו את הפוליטיקה לחצר האחורית הנטושה והמוזנחת של חיינו. והפוליטיקאים הם רק תמונת מראה של כולנו. התעלמנו מהפוליטיקה. התכחשנו לקיומה. קראנו לה בשמות גנאי. שיקרנו לעצמנו שאנו עושים פוליטיקה. פטפטנו עד לב השמיים על שלום וביטחון וחברה וכלכלה וסברנו בטעות שזה המעשה הפוליטי האמיתי. כתשנו עצמנו איש ברעהו. ניהלנו בתוכנו שיח ציבורי בלתי ראוי ובלתי איכותי, מסית ומדיח, שעיקרו משאלות לב ואשר מתעלם מן האפשרי והרלוונטי בחיינו.

ולא קם מביננו ילד אחד קטן שיאמר כי המלך הוא עירום. שלמעשה אין מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש. שהפוליטיקה היא פיקציה. ושאנחנו, פעילי המפלגות והציבור כולו, אינם יותר מאשר פלטפורמה של חמורים כפופי גו עליהם רוכבים נבחרינו לכנסת ולממשלה. שהערך הזה, פוליטיקה, הכול כך חשוב בחיינו הציבוריים ושאין דמוקרטיה בלעדיו, הוא סוס מת. רוממנו עצמנו גבוה גבוה בערכים ובאידאולוגיות. התהדרנו בכוונות טובות לרוב וסברנו שדי בכך, בעוד אנו משאירים מאחורינו אדמה חרוכה באשר לדרכי התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריות ובראשן הפוליטיקה.

אני הייתי שם וראיתי מקרוב את הדברים. שש שנים הספיקו לי במפלגת קדימה כדי לתאר תמונה מאוד עגומה של הפוליטיקה בישראל. כתבתי על כך מאמרים רבים שפורסמו באינטרנט. אף הכנתי עבודת מקצועית שעניינה היסודות האסטרטגיים של קדימה, והיא הונחה על שולחנה של המפלגה. ולבסוף ארזתי את כל אלה לכלל ספר צנום.  אך ציפי לבני, יו"ר המפלגה דאז, רכובה על סוס לבן ושועטת עיוורת אלי קרב, הרסה בדרכה כל דבר טוב. היא בזה ולעגה לכל מי שלצדה. לא ספרה איש בקדימה. חשבה שהכול היא יודעת ולמעשה לא ידעה דבר. כך גם התעלמה מכל מידע מאתגר, חשוב וקריטי.

קישור לנוסח הדיגיטלי של הספר שכתבתי, יחד עם קישורים למאמרים נבחרים שלי, נשלחו גם לפוליטיקאים רבים, לאנשים רלוונטיים בתקשורת ובאקדמיה ולאנשי ציבור מובילים. איש מהם לא הרים את הכפפה. כולם חכמים וכולם נבונים אך התוצאות שאנו מייצרים נוראיות. יש פה סיפור מדהים כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות. מה קרה לנו הישראלים? איזה טמטום פוקד אותנו בגזרה זו של חיינו. איזה גבהות לב, חוסר צניעות ואפס זהירות. אנחנו לא מבינים דבר וכל אחד חושב שהוא יודע-כל ואין לו צורך להקשיב וללמוד. כולנו נושאים באחריות ואיש לא יכול לברוח ממנה. אך לנבחרינו הפוליטיקאים, כנושאי משרה בכירה, אחריות כפולה ומכופלת. הם כשלו ובגדול. בדרכי התנהלותם מתקיימת הפרת אמונים יסודית שיש בה גם מן השחיתות. בטרם ישובו אלינו חזרה לאחר הבחירות, עליהם לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמם. דיבורים רמים על ערכים ואידאולוגיות אינם תחליף לצורך האקוטי שלנו בהחלת רפורמות מרחיקות לכת ביישות החשובה הזו המכונה בשם פוליטיקה.

זוהי קריאה לדגל. קריאה להצלת הדמוקרטיה בישראל. קריאה לצניעות לאחריות ולהרכנת ראש. אך זוהי גם קריאה להתחדשות, לשינויים ולתקווה גדולה. נדרשת כאן מחשבת עומק ותהליכים של עיון והגות, ואין קיצורי דרך. הספר שכתבתי, המאמרים שפרסמתי בנדון ודבריי אלה גלויים לכל וזו תרומתי למאמץ הזה. אפשר וצריך לעשות את הדברים אחרת, ועל כך אני כותב בהרחבה בספרי. אשמח לשתף פעולה עם כל גורם קונסטרוקטיבי בנדון.

הרעיון לגבש גוש מרכז-שמאל, שיהווה אלטרנטיבה לבנימין נתניהו והגורמים הקיצוניים מן הימין – הוא נכון, אך זו רק תחילת הדרך ואל לנו להסתפק בכך. נדמה לי, מהיכרותי עם האנשים המרכזיים והדברים בשטח, שאין בידי יצחק הרצוג מעבר לכך. בלי החלת שינויים תשתיתיים בפוליטיקה והתמודדות עם שאלות היסוד והאמת של חיינו הציבוריים והמשמעויות האסטרטגיות שלהן, כל שנעשה יהיה בחזקת עוד מאותו הדבר שהביא אותנו עד הלום, ומייצר למדינת ישראל ולחברה בה הפסדים עצומים. ראוי לדעת שמצב עניינים זה משחק תמיד לטובת הימין. דעיכת השמאל בישראל והיותו בלתי רלוונטי מעלה ומחזקת עוד יותר את הימין בתוכנו והדרך לשינוי אמיתי בתוכנו מתחילה כאן.

רק עתה הודיע ראש הממשלה על פירוק הקואליציה שלו והליכה לבחירות וכבר התקשורת שלנו מוצפת ועולה על גדותיה מן הפטפטת הבלתי נדלית של הפוליטיקאים. אפילו קמצוץ של חדשנות לא נשמע בדבריהם. רמז דק שמישהו מהם מבין את עוצמת הדברים וחומרתם, ושעלינו לחולל מפנה גדול בחיינו הציבוריים, ובראשם המערכת הפוליטית. עוד חוזר הניגון אך בלי תקווה ותשועה.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]