ושוב מוכיחה הפוליטיקה הישראלית שאין למעלה ממנה. שאין גבול לחוצפה של נבחריה. שאין גבולות לעזות המצח של רובם. שלנבחרי הציבור שלה אין שמץ של הערכה, חמלה וכבוד לבוחריהם.

ובעיקר מוכיחה הפוליטיקה הישראלית שהבוחרים שלה איבדו את החוש החמקמק הזה, הלא ברור, אותו חלק במוח שאחראי על ה"זיכרון". הבוחר הישראלי הוא ההוכחה הניצחת לכך שאפשר – בהחלט אפשר – לשקר לכולם, כל הזמן ובכל נושא. עובדה – נתניהו; עובדה – ליברמן; והעובדה הניצחת בדמות החבר החדש במועדון: יאיר לפיד.

תזכורת לכמעט 600 אלף ישראלים שהלכו לפני שנתיים לקלפי והצביעו בעד ה(יש) עתיד:

א. הענקתם את המון קולותיכם לחבורת אנשים שאין ולא היה לכם מושג מה הם, מי הם, מהי השקפת עולמם בכלל ובפרט בתחומים שנוגעים ישירות לחייכם.

ב. הלכתם לקלפי והפקדתם את ההווה שלכם ואת עתידכם בידי מועמד "חתיך" "שרירי" ("החזק", כהגדרת רעייתו "שתחייה"), רהוט (נניח), איש שעבד בתקשורת (עיתונאי הוא לא היה), בדרן של טלוויזיה בכבלים, מנחה תוכניות אירוח בטלוויזיה ציבורית ומסחרית, בעל טור שבועי רדוד ומטופש בעיתון שהמכנה המשותף שלו הוא הרחב ביותר והנמוך ביותר, קריין במגזין סיכום השבוע בטלוויזיה המסחרית של המדינה, סופר בינוני וכותב רשלן שמתעצל לבדוק עובדות בסיסיות על בסיס שבועי.

ג. אותו "חזק" סחף אתכם באישיותו הכובשת, שאל אתכם "איפה הכסף" – למרות שאת התשובה האמיתית הוא ידע גם אז וגם היום (גם אצלו, אבל בעיקר אצל שולחיו האמידים מאוד מאוד), גרף (כמעט) את כל הקופה וכפה את נקמתו הפוליטית והחברתית של אביו המנוח (ממשלה בלי חרדים) על ראש ממשלה רע, כושל ואסוני.

ד. הוא כרת את ברית האחים המטורללת בתולדות המדינה, ובעצם המליך עלינו את המפלגה הכי מסוכנת שהייתה כאן מעולם – מפלגה שעלולה לגרוף ניצחון סוחף כבר בבחירות האלה, ובוודאי באלה שיבואו אחריהן. גם ואולי אפילו בעיקר תודות להתעקשות שלו לתת לה את המפתחות לכסף ולשלטון.

ה. הוא המליך את בנט ואריאל ושקד וסלומינאנסקי וסטרוק על כל מוקדי הכוח, הכסף, ההקצבות, התחמונים, הרמאויות, השקרים – ואפשר לחבורה שסלע קיומה הוא ממלכת יהודה (והשומרון), בואכה הר הבית ובית המקדש להשתלט על כל מוקדי הכוח והכסף. אבל ובעיקר: הוא אפשר לה את הנצחת הכיבוש וקיבע שלילה של כל ניסיון להסדר מדיני תוך קידוש מלכות המתנחלים.

ו. אותו "חזק" לקח על עצמו את התפקיד הממשלתי החשוב ביותר, התיישב על האוצר וברזיו, הקטין הקצבות ותמיכות לאלה שאין להם, העלה את המס הבלתי צודק ביותר (מע"מ) שפגע בחלשים ולא נגע במס ההוגן ביותר (מס הכנסה פרוגרסיבי) שהיה חייב לגבות מהחזקים, לא ביטל הנחות ופטורים ולא דרש ולא גבה את מה שמגיע והגיע לציבור בדין מקבוצת ההון השלטת.

ז. ובעיקר: הוא חתם ואישר ואיפשר לאיש שחבורת בנט שמה על הקופה הציבורית, עסקן מפד"לי שכל עיסוקו בשנתיים האחרונות היה לקחת את ההון מהציבור ולהעבירו בדרך מופקרת ופושעת ישירות לכיסיהם התפוחים ממילא של המתנחלים ובני מינם.

ועכשיו אותו "חזק", אותו חתיך אולטימטיבי, האיש והעתיד – יאיר-לפיד-יש-עתיד – יוצא בקמפיין חדש ונמרץ, ושוב מבקש את האמון שלכם, המצביעים הפתאים, בכישרון הלא ייאמן שלו: איך לא לעשות שום דבר נכון. אבל כלום.

ועל מה הוא זעק בכנס היסוד של מערכת הבחירות החדשה שלו, תחת הסיסמה המשומשת "מושחתים נמאסתם"? על העברת התקציבים השערורייתית להתנחלויות. אין גבול. פשוט אין גבול. אין גבול לעזות המצח, החוצפה, ההתעלמות הבוטה מכל מציאות שהוא היה חלק מרכזי ממנה עד לפני שבועות ספורים. אין גבול לזלזול של האיש הזה באינטליגנציה של בוחריו.

והוא צודק.

ועוד תזכורת קטנה: הוא ואנשיו הבהירו שוב ושוב שהם לא יישבו – ככה במילים שלהם – לא יישבו בממשלה שאינה מקיימת תהליך מדיני. ובכן, אנחנו ישבנו? לא: הם ישבו. ואם לא המע"מ אפס האווילי שלו, הוא היה יושב שם עד עצם היום הזה לשלוש שנים נוספות.

ויודגש ויובהר: הוא לא הגרוע מכולם. נתניהו ובנט וליברמן איומים ונוראים ממנו פי כמה וכמה. אבל הם, כולנו יודעים – הם מי שהם ומה שהם. וואט יו סי איז וואט יו גט. הם לא מרמים את תומכיהם וגם לא את יריביהם. תוכם כברם.

על יש-עתיד-יאיר-לפיד אי אפשר להגיד אפילו את המעט הזה.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]