Skip to content

ורחמיו על כל מעשיו: על "קו המלח" של יובל שמעוני

חמלה ויסודיות הן שתי תכונות "אלוהיות". "ורחמיו על כל מעשיו", אומר משורר ספר תהלים על אלוהים. הירידה לפרטים הקטנים, שהיא לפי הפתגם מעשה אלוהי, אינה סותרת את העובדה שרחמיו של שמעוני על כל מעשיו. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים ועל אף ששמעוני אינו מרחם על עצמו, ולמרות שהוא אינו מרחם על קוראיו – יש לו די חמלה לכל דמויותיו

ורחמיו על כל מעשיו: על "קו המלח" של יובל שמעוני

חמלה ויסודיות הן שתי תכונות "אלוהיות". "ורחמיו על כל מעשיו", אומר משורר ספר תהלים על אלוהים. הירידה לפרטים הקטנים, שהיא לפי הפתגם מעשה אלוהי, אינה סותרת את העובדה שרחמיו של שמעוני על כל מעשיו. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים ועל אף ששמעוני אינו מרחם על עצמו, ולמרות שהוא אינו מרחם על קוראיו – יש לו די חמלה לכל דמויותיו

הליך הקריאה, לטעמי, הוא יצירת תקשורת בין המחבר לקורא במסגרתה המחבר והקורא מדברים ביניהם. המחבר אינו מכתיב את הסיפור לקורא אלא משתף אותו ביצירה. בספרו המונומנטלי, "קו המלח" מצהיר שמעוני מראש שעל הקוראים ללכת אחריו בעיניים עצומות. בסוף זה ישתלם להם.

שמעוני אכן זוכר לקוראים חסד נעורים, ולאחר שהלכו אחריו בשיירה במדבר בארץ לא זרועה, כשהם מסתפקים בלחם צר ומים לחץ, ותוך שהם סובלים מקור וסופות חול, מוביל המחבר את קוראיו אל הארץ המובטחת: הסיפור מספר על העיירה לֵה שבהודו נקלעים בראשית המאה העשרים איליה פוליאקוב, יהודי שבורח להודו מרוסיה, וד"ר אדוארד מקנזי, מנהל בית החולים של המיסיון בעיירה. לאחר שמקנזי מטפל בפוליאקוב הפצוע, רוקמים השניים תכנית שמיועדת לנקום בארכיאולוג איטלקי, שיש למקנזי חשבון פתוח עמו. כך נפתח ספרו המונומנטלי של יובל שמעוני, "קו המלח", אשר נע, לאורך תקופות שונות, בין הודו, אנגליה, איטליה, רוסיה וישראל, שם מתגוררים צאצאיו של פוליאקוב.

קסמו העיקרי של הספר הוא לדעתי העובדה שהנוקשות והקפדנות של שמעוני, כפי שבאים לידי ביטוי בירידה לפרטים הקטנים' אינן מחלחלות לגיבורי הסיפור, אשר נהנות כולן מטיפול של אב רחום ומסור.

בנוסף, אחד מהאלמנטים החזקים הספר – אי הקומוניקטיביות – המתבטאת גם באורכו של הספר, בעלילה המתפצלת והמסתעפת שלו (בדומה לספריו הקודמים של שמעוני), שמייצרת את יפי הספר, והפרטנות המתגלה כחסרון בגלל ההפרזה שבה מתהפכת והופכת ליתרון, כיוון שהתיאורים המפורטים גורמים לקורא לשבת ולקרוא.

הדואליות הקונפלקטיבית זזות זו לצד זו לאורך כל הסיפור, וכך בולט היתרון שבפרטנות – התיאורים הדקדקניים, חוסר הוויתור על כל פרט ופרט, מקשים על רצונותיו ושאיפותיו של הקורא לרצון אחד פשוט – לשבת ולשקוע בין דפי הספר. בנוסף היסודיות הבלתי מתפשרת לתאר גם את כל המכוער והדוחה, לרבות כל היוצא מנקביו של אדם, כמו גם הבחירה שלו בוֶוטֶרִינָר לגיבור הראשי, הכרוכה בפשפוש בקרביים של חיות שונות פוגמת באסתטיקה של הספר.

ניתן לחשוב שהקפדנות והנוקשות של הספר תביא לנוקשות וחוסר חמלה של הקורא על הדמויות. אבל אין סתירה באמת. חמלה ויסודיות הן שתי תכונות "אלוהיות". "ורחמיו על כל מעשיו", אומר משורר ספר תהלים על אלוהים. הירידה לפרטים הקטנים, שהיא לפי הפתגם מעשה אלוהי, אינה סותרת את העובדה שרחמיו של שמעוני על כל מעשיו. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים. ועל אף ששמעוני אינו מרחם על עצמו, ולמרות שהוא אינו מרחם על קוראיו – יש לו די חמלה לכל דמויותיו.

קו המלח, יובל שמעוני, הוצאת עם עובד, 2014, 969 עמ'

[related-posts title="אודי נוימן – כמה ביקורות קודמות"]

הליך הקריאה, לטעמי, הוא יצירת תקשורת בין המחבר לקורא במסגרתה המחבר והקורא מדברים ביניהם. המחבר אינו מכתיב את הסיפור לקורא אלא משתף אותו ביצירה. בספרו המונומנטלי, "קו המלח" מצהיר שמעוני מראש שעל הקוראים ללכת אחריו בעיניים עצומות. בסוף זה ישתלם להם.

שמעוני אכן זוכר לקוראים חסד נעורים, ולאחר שהלכו אחריו בשיירה במדבר בארץ לא זרועה, כשהם מסתפקים בלחם צר ומים לחץ, ותוך שהם סובלים מקור וסופות חול, מוביל המחבר את קוראיו אל הארץ המובטחת: הסיפור מספר על העיירה לֵה שבהודו נקלעים בראשית המאה העשרים איליה פוליאקוב, יהודי שבורח להודו מרוסיה, וד"ר אדוארד מקנזי, מנהל בית החולים של המיסיון בעיירה. לאחר שמקנזי מטפל בפוליאקוב הפצוע, רוקמים השניים תכנית שמיועדת לנקום בארכיאולוג איטלקי, שיש למקנזי חשבון פתוח עמו. כך נפתח ספרו המונומנטלי של יובל שמעוני, "קו המלח", אשר נע, לאורך תקופות שונות, בין הודו, אנגליה, איטליה, רוסיה וישראל, שם מתגוררים צאצאיו של פוליאקוב.

קסמו העיקרי של הספר הוא לדעתי העובדה שהנוקשות והקפדנות של שמעוני, כפי שבאים לידי ביטוי בירידה לפרטים הקטנים' אינן מחלחלות לגיבורי הסיפור, אשר נהנות כולן מטיפול של אב רחום ומסור.

בנוסף, אחד מהאלמנטים החזקים הספר – אי הקומוניקטיביות – המתבטאת גם באורכו של הספר, בעלילה המתפצלת והמסתעפת שלו (בדומה לספריו הקודמים של שמעוני), שמייצרת את יפי הספר, והפרטנות המתגלה כחסרון בגלל ההפרזה שבה מתהפכת והופכת ליתרון, כיוון שהתיאורים המפורטים גורמים לקורא לשבת ולקרוא.

הדואליות הקונפלקטיבית זזות זו לצד זו לאורך כל הסיפור, וכך בולט היתרון שבפרטנות – התיאורים הדקדקניים, חוסר הוויתור על כל פרט ופרט, מקשים על רצונותיו ושאיפותיו של הקורא לרצון אחד פשוט – לשבת ולשקוע בין דפי הספר. בנוסף היסודיות הבלתי מתפשרת לתאר גם את כל המכוער והדוחה, לרבות כל היוצא מנקביו של אדם, כמו גם הבחירה שלו בוֶוטֶרִינָר לגיבור הראשי, הכרוכה בפשפוש בקרביים של חיות שונות פוגמת באסתטיקה של הספר.

ניתן לחשוב שהקפדנות והנוקשות של הספר תביא לנוקשות וחוסר חמלה של הקורא על הדמויות. אבל אין סתירה באמת. חמלה ויסודיות הן שתי תכונות "אלוהיות". "ורחמיו על כל מעשיו", אומר משורר ספר תהלים על אלוהים. הירידה לפרטים הקטנים, שהיא לפי הפתגם מעשה אלוהי, אינה סותרת את העובדה שרחמיו של שמעוני על כל מעשיו. אלוהים, כידוע, נמצא בפרטים הקטנים. ועל אף ששמעוני אינו מרחם על עצמו, ולמרות שהוא אינו מרחם על קוראיו – יש לו די חמלה לכל דמויותיו.

קו המלח, יובל שמעוני, הוצאת עם עובד, 2014, 969 עמ'

[related-posts title="אודי נוימן – כמה ביקורות קודמות"]

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן