הרומאן המצרי / אורלי קסטל-בלום  לעיתים, ממש כמו במקרה הזה, אין מנוס משימוש בקלישאות דוגמת זו המציינת יציאתו של ספר חדש של קסטל-בלום כ"ארוע ספרותי". עם הופעתה בשמי הספרות הישראלית אי שם בסוף שנות ה-80 סומנה כמעט מיד כהבטחה גדולה, ובשנים שחלפו מאז, נדמה לי שניתן לקבוע שגם מומשה. בספרה החדש "הרומאן המצרי" נכנסת קסטל-בלום לראשונה אל נבכי ההיסטוריה המשפחתית הפרטית שלה אך עושה זאת תוך נאמנות מוחלטת לסגנונה הייחודי והפרוע משהו.

אמיתות, חלקי אמיתות ובדיות מוחלטות נשזרות אלו באלו והופכות את השאלה מה היה ומה לא היה ללא חשובות כלל. עמוס עוז כתב ב"סיפור על אהבה וחושך" על הקורא הרע שמחפש את האמת ואת הדבקת הפרטים האוטוביוגרפיים לסופר. הקורא הטוב על פי עוז מחפש את השאלות בינו לבין הסיפור. הקורא הטוב של קסטל-בלום יודע שגם אחרי יותר מעשרה ספרים שהתפרסמו היא תצליח להפתיע אותו שוב.

הרומאן המצרי מאת אורלי קסטל-בלום, הספריה החדשה, 180 עמ'

היסטוריה של החרא / דומיניק לפורט  ספרו של הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ראה אור בצרפת בשנת 1978 ומגיע באיחור אמנם, אך מסתבר שנושא הספר עדיין לא איבד מהרלוונטיות שלו..

יותר משסוקר הספר את תולדות החרא הוא סוקר את תולדות הדחקתו. לפורט מלין על כך שהמכובדות גורמת לנו שלא להוציא את המילה הנוראה הזאת, חרא, מפינו, שלא לדבר על שיחה ממשית אודותיה ואודות הנושא אותו היא מייצגת, על אף שאין נושא, אפילו לא סקס, לדבריו, הגורם לדבר כל כך הרבה. לפורט מבקש להדגים כיצד השפיע החרא באופן ישיר או כמייצג לאורך ההיסטוריה, על הכלכלה, על השפה ועל תחומים רבים אחרים. דרך אלה ניתנת לקורא אפשרות לבחון גם את יחסיו שלו עם הדבר המודחק הזה אבל הקרוב אלינו כל כך. לאחרונה התבשרנו על הרחבה משמעותית ברפואה של תחום השתלות הצואה, סליחה, החרא, ועל סגולותיו הרפואיות ויחד עם הופעתו בעברית של הספר הזה, נדמה שמצבו של החרא מעולם לא היה טוב יותר.

היסטוריה של החרא מאת דומיניק לפורט, הוצאת בבל, תרגמה מצרפתית: רמה איילון, 134 עמ'

מלחמת העולם השנייה / אנטוני ביוור  אז נכון, התגובה הראשונה למראה ספר נוסף העוסק במלחמת העולם השניה היא אנחה ארוכה, אבל אחריה, ואחרי עוד כמה שעות שחלפו נוכח הניסיון למצוא מקום לערימת הדפים בגודל של מיקרוגל ממוצע יש גם כמה הנחות שבסופו של דבר הופכות להתפעלות. אנטוני ביוור, אחד המומחים והידענים הגדולים בכל מה שנוגע למלחמה ההיא, מי שכבר כתב לא מעט ספרים הנוגעים למאורעות ספציפיים מהמלחמה, נטל על עצמו הפעם משימה מורכבת במיוחד, תיעוד מקיף של המלחמה כולה, מראשיתה ועד סיומה, בספר אחד נגיש הפונה לקהלים רחבים. ביוור מספר את סיפור המלחמה כאשר הוא נע מהארועים הגדולים ביותר אל הסיפורים האישיים ביותר של אחרון החיילים בשדה הקרב. אחרי שספריו אודות המלחמה "סטלינגרד" ו"הפלישה לנורמנדי" זכו להצלחה גדולה ברחבי העולם, נדמה שסוד הקסם של ביוור הוא היותו סופר מוצלח לא פחות מהיותו היסטוריון חשוב שבכישרון רב לוקח מאות פיסות היסטוריה ומחבר אותן לסיפור אחד גדול ובהיר.

מלחמת העולם השנייה מאת אנטוני ביוור, הוצאת ידיעות ספרים, תרגם מאנגלית: עמנואל לוטם, 974 עמ'

מסע מוזיקלי עם שופנהאואר / מיכל זמורה-כהן  אחד מאין ספור הציטוטים של שופנהאואר, "המוזיקה היא המנגינה שהעולם מהווה לה את מילותיה", מוליך את זמורה-כהן, מוזיקולוגית שמאחוריה כבר מספר ספרים על מוזיקה, למסע המבקש לבדוק מהי בעצם. הפילוסוף הגרמני שופנהאואר, מן הגדולים והמשפיעים בתרבות המערב הוא ללא ספק גם אחד המדכאים שבהם. שופנהאואר האמין שהאושר בעצם איננו קיים ושאחד הפתרונות היחידים לסבלו של האדם, הוא האמנות, היצירה, ומעל כולן המוזיקה, שראה בה את פסגת היצירה בעיקר מאחר וחשב שבניגוד לציור או כתיבה היא יכולה להיות מנותקת לחלוטין מהתייחסות לעולם הסובב אותנו.

"מסע מוזיקלי עם שופנהאואר" מבקש לענות על שאלות יסוד כמו מהם חומרי הגלם של המוזיקה, היחסים בינה לבין המאזין, מה הופך אותה לתופעה חברתית ועוד התייחסויות רבות ומקוריות. המוזיקה, אולי יותר מכל מעשה יצירה אחר, סובבת את כולנו ונדמית לעיתים כמובנת מאליה ודווקא בגלל זה המסע הזה מסקרן במיוחד.

מסע מוזיקלי עם שופנהאואר מאת מיכל זמורה-כהן, הוצאת דביר, 184 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]