אני יכול להבין אנשים שלא אוהבים זרים. ברור לי שיש הרבה אנשים שחינכו אותם שזר זה רע. מפחיד. מאיים. אנשים שחינכו אותם שהם שייכים לעם הנבחר. שמישהו בחר בעם שלהם מכל העמים. ברור לי שאנשים רוצים סביבם אנשים שמדברים את שפתם. שנוהגים את מנהגיהם. ברור לי שרוב האנשים מרגישים יותר בנוח בקרב בני מינם.

אני גם לגמרי מסוגל להבין פחד. פחד פשוט ובסיסי. פחד להיפגע. פחד להיפצע. פחד למות. פחד על הילדים. על ההורים. לגמרי טבעי שיש כאן מיליוני אנשים שהפחד הוא הסיוט שמכתיב את מחשבותיהם ומעשיהם. אני גם יודע שהפחד הבסיסי – מטרור, מאלימות, ממלחמה – מביא אותם להסתגרות. להדרה. ברוב המקרים הפחד מוליד גם שנאה. שנאת הזר. שנאת האויב. שנאה באשר היא.

אני מבין שיש כאן הרבה מאוד אנשים – רוב האנשים – שחשים שהאויב שמעבר לגדר שונא אותם. והם במידה רבה צודקים, מה לעשות. הם יודעים שיש שם אויב שרוצה ברעתם. ששואף להכחידם. זו המציאות. אז רבים מהם שונאים בחזרה. זה נורא, זה מחריד, זה חסר מוצא – אבל זה מה שיש וזה די טבעי. ובמידה רבה זה גם הגיוני. צריך הרבה תעצומות נפש וכוחות בשביל לא להיגרר לשנאה. זה כמעט לא טבעי לא לשנוא.

אין לי ספק שיש כאן אוכלוסיות רחבות שעטופות ברגשות קיפוח קשים. קיפוח שהיה באמת, קיפוח מדומה, קיפוח ישן וקיפוח חדש. זה לא משנה אם הרגשות מבוססים על מציאות או על מיתוס, או על הסתה; זה לא חשוב אם הקיפוח אמיתי או מדומה; כי מי שהולך לישון בלילה עם התחושה הזאת, קם איתה בבוקר. בכל בוקר.

אני יכול להבין את כל הדברים האלה. גם אם אני לא מרגיש ככה. גם אם אני לא מקבל חלק מזה, גם לא מקצת מזה. אפילו אם אני לא חלק מכל זה, אני מבין שאחרים – הרוב – יכולים להרגיש אחרת ממני. להאמין בדברים שונים ממני.

אני מבין את זה. מבין שיש כאן רוב שמורכב ממצביעי ימין, מתנחלים, חרדים, בני עדות שונות, בעלי השכלה שונה, גבוהים ונמוכים, שמנים ורזים, רעבים ושבעים, מחוברים ומנותקים, עניים מרודים וגם עשירים כקורח.

אבל דבר אחד אני לא מסוגל להבין בשום אופן: איך זה שיש אנשים שמצביעים עבור בנימין נתניהו. איך זה שיש אנשים שתומכים בבנימין נתניהו. איך זה שיש אנשים שמשוכנעים שבנימין נתניהו סופר אותם. מכיר אותם. עוזר להם.

אני לא מצליח להבין איך אנשים מסוגלים לשמוע את בנימין נתניהו. להקשיב לו. איך יש כאן אנשים שחושבים שהדברים שבנימין נתניהו חושב, אומר, עושה, מצהיר, מקדם או בולם – איך משהו מכל הדברים האלה משפר במשהו את מצבם. את חייהם. את עתידם. את עתיד ילדיהם, נכדיהם.

אני לא מצליח להבין איך זה שיש כאן אנשים שמעלים על דעתם שבנימין נתניהו הוא הפתרון ולא האסון.

בנימין נתניהו נשגב מבינתי.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]