Skip to content

תנו לשמש יד – ולכו לראות את "שיער"

למרות שהמחאה הפוליטית נבלעת בין השירים והריקודים, המחזמר "שיער" בתיאטרון הקאמרי הוא אירוע מרגש ואקטואלי, כל כך אקטואלי שצריך להציג אותו מדי יום מתחת למשרד ראש הממשלה - עד שהבניין יקרוס על המדיניות המטורפת שאותה מוליכה חבורה צינית, אטומה והיסטרית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

פתאום, באמצע ההצגה, הרהרתי לעצמי, שאם לתיאטרון היה כוח פוליטי, המחזמר "שיער" היה מפיל את הממשלה. לא רק את הממשלה שלנו. באתי לראות מחזמר מחאה שנכתב בשנות ה-60, בימי וודסטוק העליזים והמחאה נגד מלחמת וייאטנם –  וקיבלתי הצגה עוצמתית ואנרגטית, שמדברת על מה שקורה כאן ועכשיו, כולל מחאה נגד האסונות שתביא עלינו המלחמה הבאה. "שיער" אוצר בתוכו מחאה חברתית ותקווה לשלום עולמי. שם דבר לא השתנה לצערנו, המסרים של "שיער" תקפים גם היום, כולל ישראל 2015.

להתגייס או לא להתגייס? דן שפירא ועוז זהבי. צילום: ליאור נורדמן

למרות שהמחאה החברתית והכמיהה לשלום עולמי נבלעים בין השירים והריקודים, "שיער" בתיאטרון הקאמרי הוא אירוע מרגש ואקטואלי, שמדבר מהלב ונכנס ללב. למה? כי הוא מדבר על שלום ושוויון, חופש וצדק חברתי, אהבה ואחווה בין בני האדם. אפשר להתייחס בציניות למרד הנעורים של חבורת הצעירים, שחיים על סקס, סמים ורוקנ'רול, ולהגיד עליהם שהם תמימים ולא מחוברים למציאות; ואפשר גם להתייחס ל"שיער" בצורה מעמיקה יותר (למרות הטקסט השטחי) ולזהות את האמירה הפוליטית, שחיה ובועטת ואפילו אקטואלית יותר מתמיד בעולמנו המדמם, כולל במדינה קטנה במזרח התיכון שהולכת לבחירות, ונשלטת, בינתיים, על-ידי חבורה פאשיסטית וגזענית, אכולת שנאה והסתה.

דווקא הצעירים האלה, התמימים, מחוברים למציאות יותר מחבורת המנהיגים שמנהלת את העולם, כולל את המדינה הקטנה במזרח התיכון. במהלך ההצגה נזכרתי בנאומים נבובים של פוליטיקאים ישראלים, מכל המפלגות, שנשמעים נבובים עוד יותר – מול הטקסט החד, הישיר והבהיר של "שיער". באחת הסצנות החזקות חשבתי, שצריך להעלות  את "שיער" מדי יום מתחת למשרד ראש הממשלה – עד שהבניין יקרוס על המדיניות המטורפת שנעשית על ידי חבורה של פנאטים היסטריים, שמנהלים את המדינה – ומוליכים אותה ואת תושביה מאסון לאסון – חברתי, צבאי, פוליטי ומדיני.

אנרגיה מתפרצת ושמחת חיים. מיי פיינגולד והלהקה. צילום: ליאור נורדמן

 חבל שהבמאי משה קפטן לא חידד יותר את האמירה הפוליטית של "שיער", שהרי המחזמר אינו רק מחאה נגד מלחמות מיותרות, שגובות מחיר יקר מצעירים, שלא הספיקו אפילו לטעום את טעם החיים. "שיער" מציע לצופים לחשוב. לא ללכת שבי אחרי סיסמאות של מנהיגים מגלומנים, שרוצים רק דם, יזע ודמעות. "שיער" מציע אופציה נוספת: לדבר עם האויב לא רק בשדה הקרב, אלא להילחם איתו על השלום. "שיער" אינו מטיף בעד סרבנות. הוא מעורר שאלות, שבהן מתחבטים צעירים יותר וצעירים פחות. על הבמה אנחנו רואים מה קורה כשמיליוני אזרחים וחיילים נהרגים לשווא בגלל ראשי מדינות אכזריים ותאבי כוח, שיעשו הכל, כולל שליחת חיילים למות בשדה הקרב, כדי שיוכלו להמשיך לשלוט.

"שיער" של קפטן ולהקת השחקנים הגדולה של הקאמרי עשוי היטב כמחזמר מקצועי ומושקע, עם המון אנרגיה שמתפוצצת על הבמה וסוחפת את הקהל באולם. אבל "שיער" הוא פחות טוב כאמירה פוליטית. וכאן מדובר בהחמצה. ממה פחד הבמאי קפטן? ממה פוחדים מנהלי הקאמרי? נכון, יכול להיות שאחת, איילת שקד היתה פותחת את הפה (שמתחרה רק בפה של מירי רגב) ודורשת להוריד את המחזמר מהבמה כי הוא "אנטי ציוני" או "בוגדני".

צריך בהחלט לגלות אומץ כדי ללכת עד הקצה עם הטקסט – ואפילו להקצין את האמירה לאור המציאות העגומה שבה אנחנו חיים, ולא להסתפק בשקופיות שמונות את המלחמות ותוצאותיהן, כולל, כמובן, המלחמות שלנו. יש לנו בהחלט במה להתגאות. אנחנו ננצח.

שלום ושוויון, חופש וצדק חברתי. צילום: ליאור נורדמן

אגב, העירום, שהוא אומנם חלק קטן מהסיפור, נדחק לאחורי הבמה האפלולית, לשניות ספורות. עירום הוא מחאה והתיאטרון הישראלי עדיין לא התבגר ואינו מסתדר עם עירום על הבמה.

ולמרות הכל, אני ממליץ ללכת ל"שיער". יהיו מי שיהנו רק מהשירים, מהמוזיקה, מהריקודים ומזיקוקי הדינור – וזה בסדר. ויהיו כאלה, בוגרים יותר, כולל תלמידי תיכון שעומדים בפני גיוס לצה"ל, שיראו ב"שיער" חומר למחשבה – ויחשבו מסלול מחדש. בין שלל השחקנים, הרקדנים והזמרים אציין לטובה את מיי פיינגולד, עוז זהבי וחן אמסלם, אבל באמת שכולם טובים, מלאי תשוקה ואנרגיה, וצולחים בהצלחה את המשימה המורכבת ואת התפאורות המחלפות.

ברור לי ש"שיער", גם אם יהיה בועט יותר, לא יביא לשינוי המציאות, כפי שהמחזמר השפיע בזמנו על מלחמת וייאטנם והיה חלק ממחאה חברתית גדולה בארה"ב. מרד הנעורים של "שיער", בגרסה הישראלית, יישאר על הבמה, התיאטרון ימכור כרטיסים, השחקנים יזיעו על הקרשים – והשלום לא ייראה באופק. לפחות ניסינו. תנו לשמש יד –  ולכו לראות את "שיער".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן