האם 'דרך היצירה' תנצח או 'דרך הגאולה'? ימים אלו יגידו. עלינו להתרומם מעל חיי היום יום השוטפים אותנו ולהשקיף על הדברים מגבוה: האם נחזור לדפוס של 'החברה פותרת הבעיות' או שנמשיך בדפוס של 'החברה מייצרת הבעיות'
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
צריך לשים את הדברים על השולחן ולומר שרעיון שתי המדינות לשני העמים על בסיס גבולות 67, ומזרח ירושלים בירתה של המדינה הפלסטינית, פשט את הרגל ואין לו עוד אחיזה במציאות. עלינו להשתחרר מן הגישה הבינרית של או שתי מדינות בנוסח השגור או סיפוח הגדה ומדינת כל אזרחיה. בין לבין ישנן עוד אפשרויות שהן נכונות יותר למדינת ישראל.
מגיע לנו לעצור לרגע ולעשות חושבים בעניין כה חשוב זה. הגישה השגורה יוצאת מתוך הנחה שהקמת מדינה לפלשתינים תשקיט את הרוחות ובזאת יסתיים הסכסוך עמם ועם האסלם הערבי כולו. גישה אחרת, שאני מתומכיה, מצביעה על כך שהקמת המדינה הפלשתינית בגבולות 67 רק תחמיר את מצבה של ישראל. על כך כתבתי בהרחבה במספר מאמרים שהתפרסמו מעל במה זו.
הבחירות הקרובות, אם כן, חייבות להוות צומת הכרעה היסטורי חשוב בתולדות ישראל החדשה. זה קו השבר הגדול המפורר כיום את החברה הישראלית ופוגע בחוסנה יותר מכל. על הדיון הציבורי בנושא להיות משוחרר מכבלי החלוקה השבטית האופפים אותנו, ומכאילו אידאולוגיות וכאילו ערכים, ולהתמקד במחשבה טהורה במסגרת החלפת דעות עניינית ומקצועית, ככל שניתן. אחרי הכול ובמידה מרובה, המציאות מכתיבה לנו את הפתרונות ומוטב שנשקוד על בחינתה הזהירה והמושכלת. שאיפות לשליטה ולריבונות על המציאות חייבות להבלם ולפנות את מקומן וכך גם המחשבה שהכול תלוי אך ורק בנו.
לא אתן את קולי בבחירות אלה למפלגה שתמשיך לנופף בדגל שתי המדינות.
אינני מחסידיו ומחבביו של בנימין נתניהו, ונתתי לכך ביטוי נוקב במספר מאמרים שפרסמתי ב"מגפון". הוא אכן הצהיר בעד תפיסת שתי המדינות, אך ניכר שעשה זאת בעל כורחו לנוכח לחצי הבית הלבן, על רקע התנהלותו הכושלת של ברק אובמה באזור כולו. בשטח הוא מפגין הסתייגות גדולה מרעיון זה, ורק משום כך אלך בבחירות האלה אתו ואצביע ליכוד, ולראשונה בחיי אתמוך במה שמכונה הימין הישראלי. התבוננות נקייה על המציאות היא שהובילה אותי להחלטה זו, שהיא בחזקת ברירת מחדל עבורי.
באופן טבעי, כמי שהופקדה על המו"מ עם הפלסטינים, ציפי לבני מרגישה את עצמה מחויבת למשא ומתן עם אבו מאזן על בסיס רעיון שתי המדינות. עתה גם האלוף במילואים עמוס ידלין, שהצטרף ל"מחנה הציוני", מצהיר בראיון עמו בידיעות אחרונות, שגם הוא מניף את אותו הדגל. מחנה המרכז שמאל כולו שבוי בתפיסה זו ולא נשמעת בתוכו כל קריאה למחשבה שנייה, על כן לא אתמוך בו.
בניגוד למסע הבחירות המסית ומדיח ומאוד בלתי מושכל, המאפיין את מערכת הבחירות כולה, ובניגוד לסיסמת השמאל וה"מחנה הציוני", "רק לא ביבי", אני סבור שהקמת ממשלת אחדות לאומית הוא צו השעה. עלינו לצעוד קדימה ולעצב מערכת פוליטית הנשענת על שתי מפלגות הגמוניות גדולות חדשות. תם עידן המלחמה בין העבודה לליכוד. מלחמה שהשאירה אחריה אדמה חרוכה. הליכה משותפת של הליכוד עם ה"מחנה הציוני" הוא צעד ראשון בדרך הארוכה להתמודדות עם התופעה הדורית הקשה של חולשת המערכת הפוליטית בישראל.
ניתן כיום להצביע על שני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ומטה-אתוסים, המחלקים את החברה הישראלית לשני גושים גדולים: הראשון מגלם בתוכו את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות שבטיות, דתיות, גאוליות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות'.
האם 'דרך היצירה' תנצח או 'דרך הגאולה'? ימים אלו יגידו. עלינו להתרומם מעל חיי היום יום השוטפים אותנו ולהשקיף על הדברים מגבוה. האם נחזור לדפוס של 'החברה פותרת הבעיות' שעיצבו כאן האבות המייסדים, או שנמשיך בדפוס – שהתבסס כאן אם היעלמותם – של 'החברה מייצרת הבעיות', זה האתגר הדורי שלנו ואיש בישראל כיום, לצערי, איננו מתרומם אליו.
[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]
גידי
1 בפברואר 2015 @ 12:30
נמרוד שלום.
כרגיל משכיל ,קצר ולעניין.בעתיד הנראה מדינה פלסטינית לא תהיה סוף הסכסוך , אלא תחילתו…! כל זאת למה ?,בגלל החינוך ,סימן לשלום יהיה כשאמהות יחנכו את ילדיהם לאהוב את עצמם ולא להיות שהידים ,ואז יהיה אפשר להגיע להסכם ולקחת סיכונים.כל בחירות הם גורליות איני רואה שינוי בבחירות הקרובות.הבעיה שהיום אין אידאולוגיה לכן מתעסקים בבקבוקים…
שרה
31 בינואר 2015 @ 15:09
תודה נמרוד, על השפיות, חוסר ההתלהמות וההגיון. כל אלה נעלמו במערכת הבחירות הנוכחית. הרי המטרה של כולנו אחת היא: ״לשבת איש תחת גפנו ותאנתו״. ככל שמכפישים את נתניהו על נושאים שאינם מהותיים לתפקידו כך אני מבינה יותר שאין למעשה על מה להלין והוא מנסה למלא את תפקידו כמיטב יכולתו. הסיפורים על בקבוקים ועל עוזרות בית מעניינים אותי כקליפת השום. גם לפני שנתיים נתניהו הציע קואליציה רחבה, ולא נענה. חבל. נקווה שהפעם למדנו את הלקח ונתאחד. לגבי מדינה פלסטינית, החברה הערבית בנויה לפי שבטים וחמולות והרבה יותר מתאים הרעיון של מנחם בגין לאוטונומיה לפלסטינים.
נמרוד נוי
31 בינואר 2015 @ 18:10
לשרה,
תמיד טוב לדעת שהדברים שאני כותב מדברים אל אנשים. בהחלט יש משקל לדברייך התומכים והחמים. תודה לך. חשוב לי לומר שהסיפור של השיח הציבורי שלנו, בכל האמור לפוליטיקה, מתאפיין בכך שהוא מסית ומדיח. הוא חלק מתופעה רחבה יותר המכונה בפי "חולשת המערכת הפוליטית בישראל". גם אם הוא אינו מתלהם ברוב המקרים הוא טפל, בלתי מושכל, בלתי ראוי ומסית ומדיח. ככה זה. החלטנו שהתחום הזה המכונה בפינו פוליטיקה איננו מקצוע שיש ללומדו ולהעמיק בו. לא נדרשת כאן שום תשתית של מחשבה סדורה, וכל היתקשקשות נתפסת על ידינו כמעשה הפוליטי האולטימטיבי. אנו מקשקשים את עצמנו לדעת וסבורים שאנו עוסקים בפוליטיקה, ולא היא. על כך אני כותב בהרחבה בספרי על הפוליטיקה "לקראת פרדיגמה חדשה". לצערי, דווקא האנשים שנדרשת מהם אחריות וזהירות, וביניהם הפוליטיקאים כמובן, הם גדולי המסיתים בתוכנו. הטיפול בפוליטיקה על ידי התקשורת לוקה עד מאוד בחסר וזה מאפיין את כולה. תחת שתעורר מחשבות, תביא עמה ערך מוסף, תתמקד בממד הפרשני של הדברים, תספק משמעות פשר והקשרים רחבים היא מוסיפה שמן על המדורה. תודה שרה.
שרה
31 בינואר 2015 @ 21:00
נמרוד, מצער אותי מאד לראות לאיזו רמה של ויכוח ציבורי הגענו. כאחת ששמעה את נאומי הבחירות של דוד בן גוריון, מנחם בגין, אבא אבן, יוסף בורג ורבים וטובים אחרים, כמי שזוכרת ימים שרק אנשים משכילים ועשירי מעשים למען הציבור כיהנו בכנסת, קשה לי להאמין שבדורי עוד אזכה להרמת הקרן של הפוליטיקה אצלנו. אני מקווה שהדור של נכדיי, אלה שלא ידעו את דור המדבר הזה ישכילו לעשות את השינוי המיוחל. הייתי שמחה לראות אותך ושכמותך נכנסים לפוליטיקה ומעלים את רמתה.
גורן
28 בינואר 2015 @ 19:29
עמית היום לא אחד באפריל מה שאני קורא זה נכון או שיש כאן איזה טריק שאתה מנסה כאן עלינו אתה הולך להצביע ליכוד אחרי כל הכתיבה שלך שקראיתי בעיון רב על הימין ועל ביבי עדכן אותנו אם לא הית כאן טעות בהדפסת הדברים אני חשבתי שאולי תצביע מר"צ או במקרה הגרוע לעבודה ! אשמח לקבל הבהרות וכנראה לא רק אני …גם אני בעד ממשלת אחדות לאומית די לשיטנה ולרוע יש לנו מדינה אחת ולצערינו היא לא השכנה של שבדיה ……
עמית מנדלזון
28 בינואר 2015 @ 20:03
זה לא מאמר שלי !!!חס וחלילה
גורן
28 בינואר 2015 @ 20:11
חחחחח הבנתי והיה מאוחר לכן התפלאתי ט'ל'ח