אַמון – סבא שלי היה יורה בי / ג'ניפר טֶגֶה וניקולה זֶלְמַיֶיר שבעים שנה אחרי סיומה של מלחמת העולם השניה ושל מעשה ההשמדה של יהדות אירופה נדמה שהכל כבר ידוע. מה שנותר, אחרי שכבר התבררו העובדות כולן הוא הסיפורים האישיים שעדיין ממשיכים להיחשף ולעיתים קרובות מדיי מצדיקים את השימוש בצירוף המילים "המציאות עולה על כל דמיון". בגיל 38, בעת שיטוט מקרי בספרייה המרכזית של המבורג נתקלת ג'ניפר טגה בתמונתה של אמה הביולוגית (שבגיל חודש מסרה אותה לטיפולן של נזירות ומאז גיל שבע ניתק הקשר ביניהן) ובעקבות התמונה היא מגלה כי אבי אמה היה אמון גת, אחד מקציני האס האס האכזריים שנתפס עם סיום המלחמה ונתלה בפולין לאחר שנשפט. טגה, בתם של גרמניה וניגרי שעוד לפני הגילוי המרעיש החזיקה בכמה סיבות טובות לבעיות זהות, יוצאת לברר את סיפור משפחתה ולנסות להכניס לראשונה מעט סדר לחייה. סיפורה של טגה מסופר על ידה בגוף ראשון, ובמקביל על ידי ניקולה זלמייר, עיתונאית גרמנית שעקבה אחרי הפרשה וכתבתה שימשה בסיס לספר.

אַמון – סבא שלי היה יורה בי מאת ג'ניפר טֶגֶה וניקולה זֶלְמַיֶיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגמה מגרמנית: דפנה עמית, 210 עמ'

המצאת הכנפיים / סו מונק קיד טוב וטוב פחות, מעניין או משעמם, כל ספר שעניינו, בדרך זו או אחרת הוא עבדות השחורים בארצות הברית, זוכה מיד למקום של כבוד בלבי. גם האינדיאנים, כמובן, אבל זה כבר לא קשור לעניינינו. סו מונק קיד היא אחת הסופרות האמריקניות המצליחות וזכתה לעיקר תהילתה בזכות "החיים הסודיים של הדבורים" שעסק במתח הבין גזעי בדרום האמריקאי של 1964.

הטי "הנדפול", שפחה שחורה בצ'רלסטון של ראשית המאה ה-19, מוענקת כמתנת יום הולדת לשרה בת ה-11. בשני קולות נפרש סיפור חייהן של שרה והטי על פני 35 שנים, זו עם זוועות חייה וזו אשר עתידה להפוך לאחת מחלוצות התנועה לביטול העבדות בימים שגם להיות אשה לא שחורה לא היה דבר פשוט. הספר ראה אור לפני כשנה בארצות הברית והפך גם הוא במהרה לרב מכר. אם כבר מלודרמות עם מבנה עלילתי צפוי, אז תמיד עדיף שיהיו מהסוג הזה, בעלות הקשר היסטורי, כאלה שמזכירות לכולם עד כמה לא ברור מי הטובים ומי הרעים בסיפור הגדול באמת.

המצאת הכנפיים מאת סו מונק קיד, הוצאת כנרת, תרגמה מאנגלית: קטיה בנוביץ', 400 עמ'

עוד חמש דקות / יונתן ברג  רומן ראשון לאחד היוצרים המסקרנים ששני ספרי שירה שלו כבר ראו אור ועוררו בצדק עניין רב. ברג, כמו אולי כותבים רבים אחרים שספר הביכורים שלהם הונח לפניהם זה עתה היה שמח לו דמותו הייתה מקבלת אור משני ומרכז הבמה היה מתפנה ליצירתו. אולם, כשמדובר במי שגדל בהתנחלות, עבר לתל אביב וחובק בחום על ידי סצנת השירה המקומית תוך שהוא מרעיף עליה טונות של כריזמה, אינטלקט, מקוריות ובעיקר כישרון, אין מנוס מהתמקדות בפרסונה. הסיפור מתחיל בזמן דמיוני בעתיד הבלתי נראה כרגע לעין של ערב פינוי ישובים בעקבות הסכם מדיני. בניה, רב צעיר בהתנחלות הנמצאת במאבק אלים על חייה ויואב שחזר ממסעות ארוכים בעולם וכעת משתלט עליו אירוע טראומטי מימי שרותו הצבאי הם שני חברי ילדות שגדלו באותה התנחלות. החיים, שלקחו אותם לקצוות השונים של היאחזות באדמה מחד ותשוקה למסעות מנגד יפגישו אותם שוב בעקבות המאבק על המקום בו גדלו. הדרך והמעבר מן השירה המבקשת דיוק וצמצום אל הרומן הרחב והמפורט נדמית לי שוב ושוב כמסקרנת ואולי במקרה הזה אף יותר, מתוקף היותו של יונתן ברג, בנוסף ליתר הדברים, גם ביבליותרפיסט.

עוד חמש דקות מאת יונתן ברג, הוצאת עם עובד, 334 עמ'

כשירדנו מהעצים / יונית נעמן ספר שירה ראשון לפעילה החברתית וחוקרת התרבות שכמה ממאמריה על מעמד ושבטיות בישראל הם מהטובים שנכתבו כאן. גם השירה שלה פוליטית ובועטת ומעוררת מחשבה, כמו השיר הנהדר הבא,

לקרוא לעצמי לייט בלומרית: זֶה בְּעֶצֶם לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי מְלַבְלֶבֶת כְּמוֹ כַּרְכֹּם כָּתֹם עַל צֶלַע הַר / פּוֹשֶׁטֶת עַל הָעוֹלָם בְּמַרְבַדַּי, / מְנִצָּה עַצְמִי לָדַעַת, / מַפְרִיחָה עוֹד וְעוֹד שִׁבּוּטֵי אֲנִי-בִּזְעֵיר-אַנְפִּין / רַעֲנַנִּים יוֹתֵר, / מִתְפַּקְּעִים מִכִּסּוּפִים, עֲצוּמֵי עֵינַיִם, / מְטַפְטֶפֶת חֵלֶב אֱמוּנָה בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ. / לִקְרֹא לְעַצְמִי כָּכָה זֶה לְהוֹדוֹת / שֶׁהִשְׁלַמְתִּי אֶת הַתּוֹרָה כְּבָר אַחֲרֵי הַהַקָּפוֹת, / שֶׁפָּרַצְתִּי בְּנוֹצוֹת לִרְחוֹב שֶׁנָּדַם, / נְחִילֵי צִ'י / נִתָּזִים מִמֶּנִּי סִילוֹנִים / עַל אַפְרוּר הַמִּדְרָכוֹת /

לוּ יָכֹלְתִּי לִקְרֹא לְעַצְמִי לֵייט בְּלוּמֶרִית, / הָיִיתִי מוֹחֶלֶת עַל הִשְׁתַּבְּשׁוּת הַזְּמַנִּים, / נֶאֱחֶזֶת / בְּגִבְעוֹלִי הַצָּעִיר הַמְּפַלֵּחַ / נִשֵּׂאת מַעְלָה מַעְלָה בְּיָרֹק חָרִיף / לֹא עוֹצֶרֶת לְהִתְאַבֵּל / עַל הֶעָסִיס הַמִּתְנַדֵּף בְּרוּחַ הָעִתִּים / עַל גֵּאוּת הַחוֹגְגִים שֶׁנִּכֶּרֶת / רַק בְּשֵׁפֶל שְׂרִידֵיהֶם / כִּי מוּטָב מְאֻחָר

כשירדנו מהעצים מאת יונית נעמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 78 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]