מארדי והמסע לשם / הרמן מלוויל  שנה לאחר שיצא לדרך, מגיע הפרויקט האישי הזה של יהונתן דיין המתרגם המוכשר מאוד, לסיומו. לגמרי במקרה, כפי שכבר סיפרנו כאן לפני כשבועיים, רואים אור במקביל שניים מספריו של אחד הסופרים האמריקנים הגדולים, "טייפי" של ידיעות ספרים שראה אור בשנות החמישים וכעת תורגם מחדש, בתרגומו המצוין, גם הוא, של גרשון גירון, וזה שלפנינו, אחד מהפחות מוכרים שלו שמתורגם כעת לראשונה לעברית. דיין נטל על עצמו משימה מורכבת למדי כאשר בחר לתרגם את מלוויל הצעיר והלא ממש מגובש (ספרו השלישי בסך הכל והרומן הבדיוני הראשון שלו), אך מרהיב ופיוטי ויצרי, ונדמה שכמו תמיד, עמד בה בכבוד. כמו רוב ספריו של מלוויל, גם "מארדי" הוא הרפתקה ימית, קורותיו של יורד ים הנמלט מספינה ופוגש חברים חדשים מפולספים ומוזרים אך מלאי חן המחליפים ביניהם הגיגים על החיים. הספר ראה אור בפרויקט מימון המונים אך מי שלא היה מספיק חכם אז, עדיין יכול להשיג אותו בחנויות הפרטיות וברשת באינידיבוק.

מארדי והמסע לשם מאת הרמן מלוויל, הוצאת אינדיבוק, תרגם מאנגלית: יהונתן דיין, 728 עמ'

עדיין אופטימים / אמנים מציירים דודו גבע  הזמן רץ, כך מסתבר, גם כשנהנים פחות. עשר שנים חלפו מאז מותו של גבע, המאייר הסטיריקן, אולי הבולט בין אנשי הקומיקס הישראלים שלא חדל ליצור ולהעשיר אותנו במשך למעלה משלושים שנה באין ספור דמויות חכמות ובלתי נשכחות, ביניהן יוסף פקיד העירייה, אהלן וסהלן, וכמובן, מעל כולם, הברווז המיתולוגי. המחווה הנהדרת "עדיין אופטימיים" היא פרי יוזמתה של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון, והיא רואה אור במקביל לפתיחתה של תערוכה במקום שתימשך עד ה-22 לפברואר. המאייר ואמן הקומיקס צחי פרבר קיבץ כ-70 מעבודותיהם של בכירי המאיירים בישראל שאיירו בהשראת עבודותיו של גבע. אמנים נפלאים כמו אבנר כץ, אילנה זפרן, דוד פולונסקי, חנוך פיבן, מישל קישקה ורבים אחרים מציגים עבודות שגם עומדות בפני עצמן אך גם מעלות געגוע עמוק בלבו של כל מי שאהב את גבע ומוקיר לו תודה על אין ספור דקות של אושר. בין העבודות המוצלחות ברובן משולבים גם טקסטים מעטים אך מעניינים גם הם ונדמה שכל מה שנותר הוא לסדר לו מקום של כבוד בספרייה, בין "שתיקת הברווז" ל"מגוחך בעורף האויב".

עדיין אופטימיים, אמנים מציירים דודו גבע, עריכה אמנותית: צחי פרבר, הוצאת זמורה ביתן, 128 עמ'

הפוליגמיסט הבודד / בריידי יודאל  לכבוד יום המשפחה שחל ממש אתמול, הנה ספר שמזכיר לנו את מה שידוע די מזמן: משפחה היא לא דבר אחד, לא רק הדבר ההוא.

גולדן ריצ'רדס, אמריקני מורמוני, מוצא את עצמו במשבר אמצע החיים. עצב גדול אופף אותו לאחר שנולדה לו תינוקת מתה והעסק שלו מתפרק. המשבר והדרך בה הוא בוחר להתמודד עמו מביאים את משפחתו אל הקצה, רגע לפני התפרקות. משפחות הן דבר מורכב בכל מקרה, ובוודאי כשמדובר בכזאת המורכבת מארבע נשים ועשרים ושמונה ילדים. גולדן העצוב והמיוסר מוצא מפלט כמו גברים רבים אחרים החווים משבר דומה ברומן מחוץ לנישואים שייקח עוד קצת אל הקצה ולעתים מעבר לו, את משפחתו-משפחותיו.

זהו הרומן השלישי של יודאל וגם הוא כמו השניים הקודמים הפך לרב מכר ואף סומן על ידי מבקרים רבים כאחד הספרים החשובים של השנה (2010).

הפוליגמיסט הבודד מאת בריידי יודאל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, תרגמה מאנגלית: קטיה בנוביץ', 559 עמ'

יהלום מן הישימון / סמי מיכאל  ארבע שנים חלפו מאז ראה אור הרומן האחרון של אחד מבכירי הסופרים הישראלים, אבל אצל רבים מאוהביו נדמה שחלפו הרבה יותר. ברומן השבעה עשר שלו, חוזר מיכאל אל בגדד, עיר הולדתו, ואל שנות השלושים של המאה הקודמת. כמאל, יהודי צעיר ובן למשפחה מבוססת נסחף לרומן עם אלמאסה, גם היא צעירה יהודיה, המגיע לעבוד בביתו כמשרתת. סיפור עלילת אהבתם של הזוג הצעיר נפרש על רקע בגדד ואהבתו של מיכאל ואולי אף הגעגועים אליה הופכים אותה לגיבורה ראשית נוספת בסיפור. כאמור, אחרי הביקורות הצוננות מאוד להן זכה ספרו הקודם "מעוף הברבורים" נדמה שהפעם יש סיכוי שהקוראים יקבלו שוב את סמי מיכאל המוכר והמעולה.

ואולי בשנה הבאה, אחרי שתישכח סערת פרס ישראל והוא יתנקה מעט מהטינופת שהורעפה עליו, אפשר יהיה להציע את מיכאל שכל חייו ופועלו, בספרות ומחוצה לה, הם דוגמה לאיך אמורים להיראות הזוכים בפרס.

יהלום מן הישימון מאת סמי מיכאל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 328 עמ' 

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]