תארו לעצמכם, רק נסו לתאר לעצמכם: מדינה, לא חשוב איפה, לא משנה מי, לא חשוב מתי. מדינה דמוקרטית. תארו לעצמכם מדינה דמוקרטית כלשהי, לא משנה שפתה, דתה או גילה.

תארו לעצכם, נסו לתאר לעצמכם שבאותה המדינה – תהיה אשר תהיה – יש אדם אחד שמשוכנע שהוא עליון על כל השאר, על יריביו וגם על עמיתיו. שהוא יחיד ואין בלתו. תארו לעצמכם אדם, איש ציבור, נבחר ציבור במדינה דמוקרטית, שמשוכנע שאם לא הוא, המדינה הדמוקרטית שעליה הוא חולש, מדינה שאזרחיה אמורים להיות חופשיים, שאם לא הוא – המדינה שבה הוא שולט תתפרק מכל נכסיה. תאבד. תתאבד. תיחרב.

תארו לעצמכם אדם, בן אנוש, בשר ודם, במדינה דמוקרטית – לא משנה איזו – שמבקש את אמון הציבור, אזרחיה של אותה המדינה, בטענה ובשכנוע עמוק שרק הוא יכול. שהוא הכי מוכשר. הכי נאמן. הכי מסור. הכי יודע. הכי מבין. היחיד. היחיד שיודע. היחיד שיכול. שהוא האחד שאין שני לו.

תארו לעצמכם שאותו אדם, הפטריוט הכי גדול, האיש הכי משכיל, הכי איש של העולם הגדול; תארו לעצמכם שאותו אדם מבקש את האמון שלכם ומתחנן שתתנו לו – לו ורק לו – את המפתחות לעתידכם, לביטחונכם, לאושרכם, לכלכלתכם, לבריאותכם, להישרדותכם.

והוא בעצמו, תארו לעצמכם, הפטריוט הגדול, הנאמן היחיד, האיש הכי לאומי – הוא במו רגליו קם והלך לארץ אחרת. מרצונו החופשי. רכש לעצמו אזרחות של מדינה אחרת. שינה את שמו לשם אחר. ופתאום, יום אחד – משום מה – חזר למולדת הנבגדת. לשמו שנזנח. נטש ביוגרפיה בדיונית אחת שהמציא לעצמו, וברא את עצמו מחדש בזהותו הישנה והנזנחת. ברא את עולמו מחדש כך שהכל נהיה בדברו. ורק בדברו.

תארו לעצמכם אדם שחי על חשבון אחרים. שכל חייו הבוגרים לא נשא ארנק. או כרטיס האשראי. או פנקס צ'קים. שלא לדבר על כסף מזומן. שטרות. בכיס. ככל האדם. אדם שאינו משלם על ארוחה שאכל. על משקה ששתה. על שירות שקיבל. על מתנות לא לו שנטל לעצמו. על סוויטות שבהן לן. על מטוסים פרטיים מפוארים שבהם טס.

תארו לכם שיש אדם שרעייתו זקוקה לעזרה והוא מונע אותה ממנה. תארו לעצמכם רעייה של איש ציבור שמחזיקה בו במקום כואב. כואב מאוד. תארו לעצמכם אשה שאין לה גבולות וגם לא אלוהים. שזקוקה לעזרה מקצועית ונראה שלא ממש זוכה לה; ואולי גם הוא עצמו זקוק לעזרה כזאת ויש לכך לא מעט סימנים. וגם הוא מסתיר ומסתתר. תארו לעצמכם איש ציבור שמבקש את אמונכם ולא מסוגל לעזור לעצמו  ולקרובים לו ביותר.

תארו לעצמכם אדם שמבקש את אמונכם, ובדך לשם עוצם עיניים לרווחה ומסרב לראות עוולות קשות שמתרחשות בשמו, בביתו שלו, על-ידי האנשים הקרובים לו ביותר. רואה ושומע ושותק. ומכסה. ומטייח. גם את העוולות וגם את פניו. את פרצופו.

תארו לעצמכם אדם שמבקש את אמונכם, שמבטיח שיילחם עבורכם עד טיפת דמו (המטאפורית) האחרונה – והוא עצמו אחוז אימה. משותק. קפוא וצפוד מפחד.

תארו לעצמכם אדם שמבקש את אמונכם, ומתעקש להסתיר בפתטיות אין קץ את פדחתו הקירחת.

תארו לעצמכם אדם שמבקש את אמונכם ולא מודה בקמט גיל אחד בפניו. לא משלים עם גילו ומשקלו ופגמיו האנושיים, ומסתיר הכל מהציבור שממנו הוא דורש את אמונו בשכבות עבות של טיח מתפורר.

תארו לעצמכם אדם שדורש שתתנו לו את כולכם וקולכם – ולא מוכן לחשוף נים דם אחד על לחייו ועור חשוף ברום ראשו.

תארו לעצמכם אדם שסביבתו רועשת וגועשת ומיטלטלת בטירוף ופראנויות ופחדים ושנאות וחשבונות ונקמות והתעמרות והתעללות ורמיסה והדרה. והוא שותק. ומשקר. ומטייח. וזורק הכל על אחרים. על שותפיו. ויריביו. ועובדיו. בכל תחלואיו מישהו אחר אשם. אף פעם לא הוא.

והוא – תארו לעצמכם – מבקש, דורש, מתחנן – שתתנו בו אמון. שתמליכו אותו שוב. ושוב ושוב ושוב.

תארו לעצמכם אדם שלוקח את הכסף שלכם ועושה בו כרצונו. ומאפשר לבני ובנות ביתו לעשות בו כרצונו. ודורש ומקבל עוד ועוד כסף שלכם לרפד בו את חייו ורווחתו ורכושו הפרטי.

והוא מעז לבקש – לדרוש! – את האמון שלכם. מבקש, דורש, מתחנן שתבחרו בו. רק בו. לא באף אחד אחר. הוא האחד. היחיד. הוא ואין בלתו. כי אחריו המבול. החורבן.

תארו לעצמכם אדם שכל סביבתו שקר ורמייה ופחד וחשבון. אדם שמוקף בתעשייה מסועפת של גזל ושוד ורמאות ורמייה. ואולי גם גניבה. גניבה קטנה ועלובה. גניבה פשוטה. גניבה לאור היום. תארו לכם איש שדורש ומבקש ומתחנן תבחרו בו.

תארו לעצמכם שהאיש הזה מבקש את אמונכם.

תארו לעצמכם.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – מאמרים קודמים"]