התערוכה "תעודת עניות": להסתכל לעוני בעיניים

מסמך: תערוכת הצילומים החדשה "תעודת עניות" מציגה תמונות רגישות ומרגשות המתעדות, בלי פילטרים, את מצב העוני בישראל. באירוע הפתיחה, ביום רביעי באוניברסיטת תל-אביב, תנאם דפני ליף, ממנהיגות המחאה החברתית

Print Friendly

התערוכה החדשה "תעודת עניות" מביאה תיעוד מצולם של העוני בישראל, באמצעות מצלמותיהם של חמישה צלמים. בכתבה הזו לא תקראו פוליטיקה כי הכותבת מאמינה שעוני לא נוצר בשנתיים וגם לא בשש שנים. עוני נוצר מתרבות צריכה ומסדרי עדיפויות כושלים ברמת המדינה וברמת החברה, מיסודות בסיסיים שהולכים שנות דור אחורה.

תמונה אחת שווה מיליון עניים. מרכז ירושלים. צילום: עזרא לנדאו

החל בקיץ 2011 תפסה המחאה החברתית תאוצה והעלתה על הבריקדות את מצב העוני או, אם תרצו, את העניים בפוטנציה ולא רק את מיליון העניים שרשומים בסטטיסטיקה: גם צעירים שראו איך חלום הדירה מתרחק מהם או זוגות צעירים שלא מצליחים לגמור את החודש החליטו לעשות מעשה ולצעוק את צעקתם בפה מלא.

מאז, עוני הוא לא רק מקרר ריק. עוני הוא לא רק קשישים שמחטטים בפחי אשפה. מאז, עוני הוא גם סטודנט שלומד לתואר ראשון ושכר הלימוד חונק אותו ואת הוריו, ואם הוא רוצה לגור מחוץ לבית, הוא צריך לחיות במינוס אימתני בבנק, במקרה הטוב.

מקוששים שאריות מזון בשוק הכרמל בתל-אביב. צילום: סופי אבוחצירא

מאחורי התערוכה ארבע צלמות וצלם אחד: אורנה שלגי-נאור, דניאלה קונטיני, סופי אבוחצירא, פנינה מטלון ועזרא לנדאו. כולם מביאים לנו, כל אחד מזווית אישית וייחודית, את התרחבות העוני בישראל של שנת 2015.

שלוש מ"זירות העוני" המצולמות נמצאות בתל אביב. הזירה המפורסמת ביותר, שבה החלה המחאה החברתית, צולמה במאהל מחוסרי הדיור ברחוב ארלוזורוב. שוק הכרמל מספק צילומים קורעי לב של מקוששי שאריות מזון בפחים, צעירים ומבוגרים. בית התמחוי "שובע" מעניק מזור חלקי בדמות מזון חם לנזקקים מקומיים. מרכז העיר ירושלים מהווה מוקד נוסף של עוני, שעליו מתווספים פערים עדתיים, דתיים ולאומיים. העיר רחובות הינה זירה מפתיעה, שבדרך כלל לא נמצאת בכותרות – ונמצאת במקום "טוב באמצע" במדד העוני.

כביסה בלויה על גדר תיל מול גורדי שחקים לעשירים בתל-אביב. צילום: דניאלה קונטיני

חמשת הצלמים של "תעודת עניות" מביאים תמונות של לוחמים קשיי יום, של מיואשים ושל שורדים, ולצידם תמונות של אלה שצוחקים לעוני בפנים. המשותף לכל הצלמים הוא רגישותם לנושא ולמושא הצילום כמו גם מודעות חברתית גבוהה.

אם תשאלו אותי, התמונה שמסמלת יותר מכל את העוני מנקר העיניים אל מול העושר והעושק, זאת התמונה של דניאלה קונטיני המתארת בלי מילים את אוזלת היד מול הבזבזנות המנקרת: כבסים בלויים התלויים לייבוש על גדר תיל, כשמולם מתנשאים גורדי שחקים שבהם מתגוררים בעלי ממון רבים. תמונה אחת שווה אלף זוזים.

כך החלה המחאה החברתית: מאהל מחוסרי הדיור בתל-אביב. צילום: אורנה נאור

אוצרות התערוכה הן ציפי מנשה, צופיה בן אהרון ויאירה יסמין. בפתיחה החגיגית, שתתקיים ביום רביעי (25.2) באוניברסיטת תל אביב תנאם, איך לא, דפני ליף ממנהיגות המחאה החברתית של אז, אשר הפכה לסמל המחאה אם מרצון ואם לא.

"תעודת עניות" – אוניברסיטת תל-אביב, הספריה למדעי החברה והניהול ע"ש ברנרד מוס, עד 30.4.2015

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, אמנות, ד, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על התערוכה "תעודת עניות": להסתכל לעוני בעיניים

  1. מאת גידי‏:

    עמית אני מבין את הרגישות והכעס שלך כצלם , באמת לא הייתה לי כוונה רעה . לא הפגנתי רגישות , ואולי בגלל זה צריך משהו נוסף לתמונה.ויתכן שבגלל חוסר הבנתי בצילום חוות דעתי חשובה לתערוכה שיבקרו בה לא רק מביני עניין…

    • מקבל את דבריך, את חייב להבין שאנחנו, צלמי הרחוב מצלמים מה שעינינו רואות. אנחנו לא מביימים, אין לנו יותר משניה או שתיים לצלם. אנחנו "חיים" את הרחוב ואת יושביו ולעיתים קרובות כואבים את כאבם. אלו אינם מחזות קלים ולפעמים אתה יכול לראות אנשים שלבושים היטב (שלא אומר כלום כי הם מקבלים את זה או רוכשים בדחילו ורחימו יד שניה ושלישית) אבל את הכאב רואים בפנים (קח לדוגמא את הבחור הצעיר עם הקב) הוא לבוש היטב אבל מקבץ נדבות, תראה את הבעת פניו, הי אומרת הכל, הבושה העצב הייאוש. זה לא עניין פוליטי הרחובות של ציפי הם רחובות מדינת ישראל הרחובות שלי הם רחובות מארסיי. הכאב הייאוש הכעס העלבון זהים לחלוטין

  2. מאת גידי‏:

    תמונות של עוני …אני לא מבין בצילום אך נראה לי שחסר משהוא שיזעזע יותר… ?
    1. הבחור שמושיט יד נראה לבוש יפה ונקי…
    2.הבגדים על גדר, האם הוא גם בעל הקרקע…
    3.כך החלה המחאה ,נראה כזולה של סטלנים בהפסקת צהריים..
    4.מקוששים שאריות מזון עם נעלי סקוני יקרות…
    ואומר שוב אני לא מבין בצילום.בכל מקרה חשוב לצלם ולהתריע.

    • אתה לא חייב להגיב אם אתה לא מבין את הצילום. ואם אתה לא צלם לא תבין גם את הדילמה של צילומים מהסוג הזה מצד אחד חובה להציד מצד שני אסור להביך. מה שאתה עושה בתגובות שלך הוא מלוכלך נבזי, אז אין עוני בישראל ? ומי שתולה בגדים מרופטים על גדר הוא גם בעל הקרקע ומי שיש לו במקרה זוג נעלים טוב מצבו הפיננסי כזה שהוא יכול לקנות ירקות ולא לאסוף זבל ? ואולי הנעלים נתרמו לו ? מה קיבינימט אתה יודע ? צילמתי אלפי תמונות של אנשים ברחוב לכולם יש משהו שאתה יכול להצביע עליו… מעיל טוב, נעליים במצב סביר אבל הם חיים ברחוב ואוכלים אשפה. התגובה שלך אכזרית ורעת לב ואיננה לעניין, תשמח שיש לך יותר מזוג נעליים טוב ואם אתה לא מבין תמונה אל תדון בה ואל תשפוט את האנשים המוצגים בה