Skip to content

"עדיין אליס": ג'וליאן מור בתפקיד חייה

הכינו את הממחטות: ג'וליאן מור תגרום לכם להזיל דמעות - בתצוגת משחק מדהימה ומרגשת, שעליה זכתה באוסקר. "עדיין אליס" בכיכובה הוא סרט כן ואמיתי, אנושי ונוגע ללב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

אם יש סרט אחד השנה שכדאי לכם לקחת אליו חבילת טישו – זהו "עדיין אליס". אחד הסרטים המרגשים והנוגעים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. "עדיין אליס" הוא סרט כן ואמיתי, כזה שאינו משתמש במניפולציות, ומביט במחלה נוראית תוך פירוט המחיר שהיא גובה בקרב אלה שמאובחנים בה, כמו גם בקרב חברים וקרובי משפחה. הסרט אינו חושף משהו חדש או מהפכני, שלא ראינו קודם לכן בקולנוע, אבל גישתו לנושא מאוד מעניינת. הסרט משלב כוכבים מהשורה הראשונה, כולל זוכת האוסקר הטרייה על תפקידה בסרט זה – ג'וליאן מור.

בלי מניפולציות. מור ובולווין. באדיבות קולנוע לב

מור מגלמת את אליס האולנד, פרופסורית לבלשנות מוכשרת, החיה לצד בעלה (אלק בולדווין), כאשר שלושת ילדיהם הבוגרים כבר עזבו את הבית ואינם מתגוררים איתם. במהלך אחת מהרצאותיה היא מתחילה לשכוח מילים ולאבד את חוט מחשבתה. תחילה היא חושבת שזו שכחה סטנדרטית בהתאם לגילה, אך אז היא נפגשת עם נוירולוג המבשר לה חדשות הרסניות: יש לה גרסה גנטית ונדירה של אלצהיימר.

התסריטאים והבמאים ריצ'ארד גלייצר ו-ווש ווסטמורלנד שומרים על הסיפור מעוגן במציאות קרה ובלתי נמנעת. לא נעשים ניסיונות ליצור דמעות מלאכותיות או להגזים במצוקתה של אליס. האפקט נוצר מהריאליזם ומהאימה של המחלה עצמה. הטרגדיה המוזכרת בסרט נבנית בחסד, ומגלה שסוג האלצהיימר שנושאת אליס עשוי להשתרש לילדיה, ואם לאחד מהם יהיה את הגן הספציפי, אזי מאה אחוז הוא/היא יחלו במחלה.

מור עושה את תפקיד חייה כאליס. היא מתחילה בסרט מלאת אנרגיה ושמחת חיים, ואט אט משנה פניה, אופייה ומצבה הפיזי באופן משכנע וקורע לב. היא הלב הפועם של הסרט ונושאת אותו בענווה, תוך תשומת לב מדהימה לפרטים הקטנים. בולדווין אפקטיבי מאוד כבעלה, ומנעד המשחק שלו נע מהכחשה לקבלה, תוך סבל רב מכל המהמורות בדרך. ילדיהם קייט בוסוורת' והאנטר פאריש עושים את עבודת התמיכה באמם באופן אמין מאוד, ובעיקר קריסטן סטיוארט המגלמת את הבת הערמומית והיוצאת דופן במשפחה. הסצנה האחרונה שלה עם אליס היא על גבול השלמות.

סרטים על אנשים עם מחלות הרסניות הופקו אינספור בשנים האחרונות, אך "עדיין אליס" עשוי באופן מאופק, מעורר מחשבה, נכתב ובוים ביד נאמנה. קשת הסיפור די צפויה, אך מה שחשוב כאן הוא הפירוט שקורה בין השורות, ועל כן הסרט בהחלט ראוי לתשומת לב בריאה ומפוכחת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן