מודה ומתוודה, אני לא יודע אם טעיתי או לא. כשאפל הוציאה את ה-iPad שלה. טענתי שהוא לא יתפוס. הוא תפס? לא יודע, קשה לומר, מכיוון שאלו שקונים אותו הם מועדון המעריצים של אפל ולאו דווקא כל העולם, אני יודע שקונים אותו אבל אני לא רואה אותו ברחובות, אני עדיין רואה בבתי קפה אנשים עם לפטופים ונטבוקים

מאת: עמית מנדלזון

אומרים שמחשבי הלוח ישנו את הרגלי צריכת הספרים והעיתונים בעולם. בדיקת הסטטיסטיקה של מגפון לא מוכיחה משהו אפילו קרוב לזה. אבל בחנויות יש היצע לא רע של מחשבי לוח, וכאן הייתי רוצה להתחיל.

נקודת המבט שלי על הצעצועים הללו שונה קצת משל אחרים. עבורי המכשיר הנ"ל הוא נגן מדיה (טקסטים, תמונות, וידאו ומוזיקה) וכלי לגלישה באינטרנט. ועם נקודת המוצא הזו אני ניגש לבצע את ההשוואה. לא, עוד לא המציאו את מחשב הלוח שיוכל להחליף מחשב שולחני, נייד או אפילו נטבוק. כוח העיבוד שלהם מגוחך, נפח האכסון עוד יותר מצחיק, ואפליקציה רצינית פשוט לא קיימת עבורם.

בגדול, מכשיר שעולה לי כפול ולפעמים יותר מנטבוק ועושה הרבה פחות ממנו פשוט לא שווה את הכסף. תוסיפו לזה את העובדה, שעקרונית מחשב לוח עם מסך 10.1 אינץ לא עושה לי את זה. הוא לא נייד, לא נוח, והואיל ואני זקוק לכוח עיבוד, אני חייב לסחוב אותו ביחד עם מחשב נייד אמיתי.

אחד לאחד ניצבים להם הצעצוע של אפל מול היצע ענקי של מכשירים מבוססי אנדרואיד, פה ושם צצים להם מכשירים מבוססי Windows Mobile, ויש אפילו מחשב לוח מבוסס מערכת הפעלה של בלקברי.

משפט אחד על ה-Ipad: מדובר בצעצוע יקר, מדליק ומאוד מוגבל. הוא מוגבל בגלל מדיניות החברה: מצד אחד המאבק על התמיכה בפלאש לא מאפשר למשתמשיו לגלוש לאתרים סטנדרטים, מצד שני ההתעקשות על מערכת סגורה הרמטית בלי חיבור לכלום הופכת אותו למאוד מוגבל בשימוש. וכמובן, התלות בחנות היישומים, שירים, סרטים של החברה הופכת אותו למחלבת כסף. הוא יקר ושביר, מה שהופך את חוויית הניידות לחרדת הניידות, ולבסוף העובדה שאף טכנאי לא יכול לגעת בו, גם לא להחליף לא סוללה, הופכת את הרכישה של מכשיר שכזה למעין רצועה קצרה במיוחד שבצד אחד הצוואר של הלקוח ובצד השני רוחו של סטיב ג'ובס. אני לא אוהב את הרעיון, שמישהו כובל אותי דווקא אחרי ששילמתי לו כל כך הרבה כסף.

אל מול ה-IPAD ניצבת גלריה ענקית של מכשירים מבוססי אנדרואיד. מגוון יישומים רחב וחינמי, מגוון ענק של מכשירים מתוצרת של חברות שונות בגדלים שנעים מ-4.3 אינץ דרך 7-8 אינץ וכלה ב-10.1. מחירי המכשירים הללו משתנים בהתאם לספציפיקציות: מעבד, זיכרון, אכסון.

לסמסונג יש את המכשירים האימתניים ביותר, הטובים ביותר (סדרת הגלאקסי טאב) אבל גם הוא עולה כפול מנטבוק, וגם הוא עושה רק חצי מנטבוק.

הואיל ואני מינימליסט בדרישותיי, אני הולך לחלק התחתון. אני לא זקוק לנפח אכסון של 16 גיגה בייט, אבל אם יש מקום לכרטיס זיכרון של 32 מגה בייט, למה לשלם 200 יורו על נפח זיכרון מובנה כשאפשר לשלם 6 יורו על כרטיס זיכרון לעוד 6 יורו על כרטיס נוסף וכן הלאה?

לחברת ארכוס (Archos) הצרפתית יש סדרה של טאבלטים מעולים במחירים שכבר נוגעים בנטבוק. אבל גם זה יותר מדי, ואני צריך משהו שנכנס לכיס, אז יורדים עוד קצת 75 יורו למכשיר עם מסך 4.3 אינץ', אבל אז אני מסתכל על הטלפון שלי ואומר לעצמי: “למה בעצם אני צריך את זה?” המכשיר שלי מתחבר לאינטרנט, מוריד דואר, מנגן מוזיקה, קורא קבצי PDF, מציג וידאו, יש לו כרטיס זיכרון הוא מתחבר למחשב, יש לו מצלמה…

לא הרבה יותר מפוקט פי סי מוגדל במיוחד, שביר במיוחד ויקר במיוחד

אבולוציה של מכשירי אלקטרוניקה היא עסק מעניין. הרי לפני הסמארטפונים היו לנו את הפוקט פי סי והפאלם עם חיבור לאינטרנט ובעצם עם כל מה שעושה היום טאבלט. הם מתו ונקברו קבורת חמור עם צאתו של הסמארטפון הראשון, ובעצם כל מה שקרה הוא שמישהו חיבר את הפוקט פי סי עם מכשיר טלפון. מחשב הלוח הוא לא הרבה יותר מפוקט פי סי מוגדל במיוחד, שביר במיוחד ויקר במיוחד. עכשיו הוא עובר תהליך הקטנה ו… הוא חוזר לגודל של פוקט פי סי, אבל הרבה פחות אנשים זקוקים לו היום, כי יש להם סמארטפונים. מעגל סגור, שרק חובבי גאדג'טים או לחלופין מוגבלים טכנית לא מודעים לו.

 ואם כבר אבולוציה של מכשירים, אז בואו נזכר בטלפון הסלולרי הראשון של מוטורולה. כן,  זה שהיה באורך ועובי של זרוע אדם. עם אנטנה מפלצתית. מכאן החל תהליך מינימליזציה עד שהגיע למכשירים בגודל של שתי אצבעות עם אנטנה מובנית. ואז בא המקלדת הקטנטונת מבית מדרשה של בלאקברי, והמכשיר החל לגדול. האייפון הביא איתו את בשורת מסך המגע והמכשיר המשיך לגדול. היום מסתובבים בשוק לפחות חמישה מכשירים בגודל של ספר כיס.

מה שאני מנסה לומר הוא, מחשב הוא מחשב, ולא קיים מחשב לוח שיחליף אותו. מחשב הלוח הוא בעצם פוקט פי סי מוגדל, אז לא ממש התקדמנו עם הטכנולוגיה, רק מכרו לנו שהתקדמנו. פוקט פי סי מוגדל כבר לא נכנס ל"פוקט", אז מה עשינו? מחשב לוח מוקטן חוזר כבר לגודל של פוקט פי סי ונכנס בחזרה לכיס ושוב חזרנו אחורה במקום קדימה. טלפונים חכמים? זה לא סיפור חדש, אבל מה עושה טלפון לחכם? הרי כל הפונקציות החכמות האלו היו קיימות כבר לפני עשר שנים, רק מערכת הפעלה אחרת.

 בקיצור, מישהו חושב, ובצדק, שאנחנו מטומטמים, בעלי זיכרון קצר, ויש לנו יותר מדי כסף בכיס!