צרפת היא רפובליקה ותיקה, מדינה עם הסטוריה מורכבת ותרבות עשירה, אבל גם הצרפתים מכירים בעובדה שהיא מדינה זקנה שאיננה פתוחה לשינויים והמסורות מושרשות כל כך עמוק שהן חלק מה- DNA של הצרפתי. כמובן שמבחינת הצרפתים אין שום אלטרנטיבה אחרת וככה זה צריך להיות למרות שלרוב זה בדיוק להיפך וכמעט כל מה שהצרפתים חושבים שצריך להיות כן צריך להיות בדיוק להיפך.

דמוקרטיה מפוארת יש להם לצרפתים רק שהם אף פעם לא עצרו לברר למה היא כל כך מסובכת ולמה כל כך יקרה. כעקרון הבחירות הכלליות בצרפת הם שעטנז של השיטה הנשיאותית עם הבלאגן הישראלי מרובה המפלגות. אלא שכאן אין דבר כזה קולות אבודים. זה שנבחר צריך להיבחר ברוב קולות מוחלט דהיינו מעל ל- 50% ובשביל זה קיים הסיבוב השני. מעין סיבוב אכילת כובעים (במדינה אחרת הייתי קורא לזה אכילת צפרדעים אבל בצרפת רגלי צפרדעים זה מעדן). למה אכילת כובעים? כי אין דבר שהסוציאליסטים, למשל, שונאים יותר מאשר להצביע לגוליסטים (UMP) אבל אם האלטרנטיבה היא החזית הלאומית אז הם יאכלו את הכובע ויצביעו לגוליסטים בסיבוב השני.

אבל אלו רק הבחירות הכלליות במשך חמש שנים רצים הצרפתים לקלפיות ארבע פעמים וכיאה וכיאות לדמוקרטיה עתיקה אין מצב שהבחירות נסגרות בסיבוב הראשון למעשה הרוב תמיד דחוק. כך שכל מערכת בחירות היא שני סיבובים תמיד ובתאריכים שאינם קשורים בכלל אחד לשני.

כך קורה שהבחירות לאסיפה הלאומית נערכות בנפרד מהבחירות לנשיאות. ובלי קשר לכניסתו לקדנציה של נשיא. אבל מספיק זמן  כדי שהציבור ירצה להעניש את הנשיא על תפקוד לקוי ולכן ידפקו לו עוד יותר את יכולת התפקוד ויסדרו לו פרלמנט עם רוב מזערי או מיעוט.

הבחירות לרשויות המקומיות נערכות מאוחר יותר וגם הן מהוות הזדמנות פז לומר למפלגה השלטת נו נו נו. הבחירות לרשויות המקומיות הן עסק נרחב שכן כל כפר בן 20 תושבים הוא רשות מקומית בפני עצמה ובערים הגדולות לכל רובע או שניים יש ראש עיר עצמאי. כך קורה שראש עירית מארסי ב- 17 השנים האחרונות ז'אן קלוד גודה הוא מה- UMP ראש עירית הרובע ה- 13 סטפן רוויאר הוא מהחזית הלאומית וראש עיריית הרבעים ה- 15 וה-16 סמייה גאלי היא בכלל מהמפלגה הסוציאליסטית. פוליטית זה סלט אחד גדול ובהחלט מיותר שכן התקציב בכלל נמצא בידיים של ראש העיר עצמו והמדיניות נקבעת על ידיו, כך שהלכה למעשה רק מי שמחזיק בדעות זהות למר גודה (או מחזיק באשכיו ולוחץ בחוזקה) יזכה לראות טפטוף מהתקציב הנ"ל.

אחרי הבחירות המקומיות מגיעות הבחירות לפרלמנט האירופי. כל הפוליטיקאים בצרפת נתפסים כאוכלי חינם אבל חברי הפרלמנט האירופי יותר מכולם ואחוז ההצבעה לפרלמנט האירופי הוא זעום. ושוב שני סיבובים ושוב זה באמת לא רלוונטי מי יבחר שכן לפרלמנט האירופי אין שום סמכות או כוח לכפות כלום וכל החלטותיו הן בגדר המלצות מה שאומר שהפרלמנט האירופי הוא מרכז ברברת ענק שזולל כספים מהציבור האירופי שלא לדבר על העובדה, שהוא נודד בין שטרסבורג בצרפת ובריסל בבלגיה מסיבות של גאווה לאומית ובעלויות מחרידות.

ואז מגיעות הבחירות האזוריות… כאן אולי המקום להסביר כי צרפת היא סלמי אחד ענק. המדינה מחולקת לאזורים (Region) (למשל: PACA – פרובנס, האלפים וחוף האזור), זו בעצם מעין חלוקה מסורתית, אבל היא גם מחולקת למחלקות (91 מחלקות) שהן בעצם עוד צורה של חלוקה לאזורים. הערים הגדולות מחולקות לסקטורים שמחולקים לרבעים שמחולקים לשכונות… ולכולם יש בחירות. מסובך? לאללה!

הבחירות הדפרטמנטליות שהסיבוב השני שלהם נערך בסוף השבוע האחרון הם על הקופה הציבורית בעצם, שכן רשויות האזור (Department) מטפלות בכל נושא החינוך הקצבות סוציאליות, וכו… ושוב שני סיבובים ושוב חבטה בראש של הסוציאליסטים. וזה בדיוק מה שזה, לא עידוד לימין אבל בהחלט חבטה בשמאל ובעיקר בסוציאליסטים ובנשיא שירצו או לא ירצו יסיים קדנציה מלאה למרות שהפופולריות שלו ירדה ל- 26%.

אבל אם כבר דיברנו על הבחירות המקומיות כדאי להבהיר שמעבר לחלוקה הבעייתית יש בכל אזור גם מה שנקרא קומונה אורבנית שגם מי שעומד בראשה נבחר באופן דמוקרטי ובשני סיבובים, והיא אחראית בין היתר על נקיון ופני העיר.

בקיצור הצרפתים מבלים זמנם בבחירות, מבחינתם מדובר ביותר מהזדמנות אחת לבעוט בישבן של האיש שלמעלה, ולהבהיר לו בעוד מועד שאם לא יתקן את דרכיו הם יראו לו את הדרך החוצה, בכל הפוליטיקה המורכבת הזו דבר אחד ברור מי שנבחר לא ישנה כהוא זה את המערכת, שינויים בחוקה נדירים שינויים בחוק הם דבר גמיש וממשלתו של פרנסואה הולנד כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לסגת אפילו מחוקים שהעבירה וחתמה עליהם.

והסוציאליסטים שהיו התקווה וניגשו לבחירות הכלליות עם הסלוגן "השינוי הוא עכשיו" ניהלו פוליטיקה א-לה UMP מבלי לשנות כלום מכל מה שהם גינו בזמן הבחירות.

מה שכן בחירות בצרפת כמעט אינן מורגשות, הלכלוך לא נשפך כמים, הפוסטרים לא מודבקים בשום מקום פרט ללוח המיועד להם ותעמולת הבחירות זולה בהרבה מזו הישראלית, ויום הבחירות הוא תמיד יום ראשון בין אם זה סיבוב ראשון או שני. אין מצב של תעמולה מחוץ לקלפיות גם לא 500 מטר מהקלפי ואין מהומות, בטח שבטח לא הסתה.
הצרפתים בניגוד לישראלים אינם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, הם לא מתייחסים ל"אחוז המצביעים" אלא ל"אחוז ההיעדרות". פתקי הבחירה אינם יושבים מאחורי הפרגוד כך שאיש לא יכול לגרום להם נזק או להעלימם אבל זה מחייב את חברי וועדת הקלפי לכפות על כל מצביע לקחת מספר פתקים כדי לא לחשוף את דרך הצבעתו. חשאיות היא חשאיות עד הסוף.

הפוליטיקה הצרפתית היא חלק מהתרבות הצרפתית, חלק מהגאווה הלאומית, וחלק מהבעיה, היא בזבזנית לא עדכנית דורכת במקום והכי חשוב לא תביא לשום שינוי ולדעתי זה נכון גם אם יבחרו הימין או השמאל הקיצוני. צרפת נועלת נעלי בטון ולא יכולה לזוז מטר מהמקום בטח לא קדימה.