"אני לא אישה יפה. אין כל-כך על מה להסתכל, אז הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להתלבש טוב יותר מכל אחת אחרת", אמרה ואליס סימפסון בכנות בראיון לווג. סרט חדש על חייה בבימויה של מדונה וציטוטים ברורים של סגנונה על מסלולי התצוגות ובהפקות אופנה מוכיחים שוואליס צדקה לפחות בדבר אחד

מאת אריאלה גויכמן

בטקס גלובוס הזהב האחרון, הסרט .W./E, בבימויה של מדונה, זיכה אותה בפרס (לא על בימוי חלילה אלא על שיר הנושא), ובמקביל ניתן היה להבחין שעיתוני האופנה ומספר מעצבים בינלאומיים העלו באוב את הדמות הראשית בסרט – זו של הגברת סימפסון, הנחשבת לאחת מאיקונות האופנה הגדולות של המאה העשרים, ולא, הכוונה אינה למארג'.

הסרט .W/.E (ראשי תיבות של השמות Wallis ו-Edward) מגולל את סיפורה של ואליס סימפסון, גרושה אמריקאית עשירה שניהלה רומן עם הנסיך האנגלי אדוארד השמיני בשנות השלושים. אהבתם הייתה כה עזה עד שכאשר ביקש הנסיך להינשא לה ונתקל בהתנגדות מצד משפחתו ותומכיו, הוא היה מוכן לעזוב את אנגליה בתקופה קשה ביותר, בה החלו מנשבות כבר רוחות מלחמת העולם השנייה, ולוותר על הכתר לטובת אחיו הלחוץ, חסר הביטחון והמגמגם ג'ורג' (את נאום המלךראיתם?).

סיפורם של ואליס ואדוארד נוגע ללב הקהל גם כיום, שמונים שנה לאחר שהתרחש, וגורף אחריו גל של אופנה בהשראת דמותה של ואליס סימפסון, שניסתה בעזרת סגנונה היוקרתי לנסות ולהתחבב על הנסיך ועל העם האנגלי. עם זאת, כדאי לבחון קצת יותר לעומק את אישיותה, מניעיה, ויחסה המיוחד למראה החיצוני, כדי להבין למה הפכה לאייקון אופנה.

סיפורה של ואליס סימפסון

ואליס סימפסון נולדה ב-1896 בעיירת נופש אמידה בפנסילבניה שבארצות הברית, תחת השם בסי ואליס ווארפילד. אביה נפטר זמן קצר לאחר לידתה אך אמה המיוחסת קיבלה סיוע מקרוביה העשירים, כך שוואליס גדלה להיות פחות או יותר הפאריס הילטון של שנות העשרים העליזות. ואליס נישאה (והתגרשה) פעמיים וב-1934 הכירה דרך חבריו של בעלה השני, איש העסקים ארנסט סימפסון, בעודה נשואה לו, את יורש העצר הבריטי אדוארד השמיני, הדוכס מווינדזור, וכמעט מיד הפכה למאהבת שלו.

ואליס קיוותה שהאומה ומשפחת המלוכה האנגלית יקבלו אותה לחיקם והיא תזכה ביום מן הימים לתואר מלכת אנגליה, אך תקוותיה נכזבו כאשר אדוארד נאלץ לוותר על הכתר ולצאת איתה לגלות בצרפת. כיום, מבקרי אופנה רבים טוענים שמה שהקסים כל-כך את יורש העצר הוא סגנון ה"ילדה טובה/ילדה רעה" של וואליס. בהתחלה, ככל הנראה בניסיון להרשים את העם האנגלי ואת משפחתה החדשה ולהביע התחשבות בתקופת הצנע הבריטית, היא נהגה ללבוש שמלות בסגנון עקרות בית אנגליות, המכונות Tea Dresses (שמלות תה). שמלות אלו היו פשוטות וצנועות, לרוב בשחור ואפור, וקישוטן היחיד היה צווארון מעוגל וחסוד, שלעיתים עוטר בפפיון או בפרח גדול. אולם, הפשטות הנזירית של לבושה לא הועילה והעם האנגלי פשוט לא אהב את האמריקאית הגנדרנית (גם התמונות בעיתונות הבריטית בהן היא נראתה לוחצת ידיים לקצינים נאצים לא ממש עזרו).

מעצב האופנה הצרפתי רולאן מורה אמר על ואליס: "תאהבו אותה או תשנאו אותה, העולם עדיין אובססיבי כלפי האישה הזו" ונראה שגם היא חשבה כך, כשהחליטה לשבור את הכלים ולהראות לאנגלים מה הם מפסידים בכך שאינם מכתירים אותה למלכה. ואליס סימפסון החלה "מדברת" בעזרת בגדיה ותכשיטיה: שמלות עקרת הבית הפשוטות הוחלפו בשמלות משי וסאטן קרובות לגוף, בגזרה הישרה שאפיינה את שנות השלושים, ולמרות שהצווארון נשאר עגול וצנוע, עכשיו הוא ניתן לה בחסות חבריה החדשים ג'יבאנשי ודיור.

"אני לא אישה יפה. אין כל-כך על מה להסתכל, אז הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להתלבש טוב יותר מכל אחת אחרת", אמרה ואליס סימפסון בראיון שנתנה בשנים מאוחרות יותר בחייה למגזין האופנה ווג. יש האומרים שהיא השתמשה בבגדים המפוארים ובשפע של תכשיטים יוקרתיים כדי לפצות את אדוארד על כל מה שוויתר למענה. וואליס ואדוארד התחתנו לבסוף בצרפת ב-1937 ושמלת כלולותיה הייתה בצבע כחול כה נדיר עד אשר זכה לכינוי Wallis Blue (כחול וואליס). כך הפכה ואליס רשמית לדוכסית מווינדזור.

הדוכס הרגיש צורך להביע את הערכתו חסרת הגבולות לאישה שסבלה למענו משנאה וניכור, ועשה זאת בדרך הטובה ביותר שגבר יכול לעשות זאת. כאות לכך שהיא תמיד תהיה מלכה עבורו הוא העניק לה סיכת יהלומים מעוצבת בסגנון פרח בית המלוכה, שנקראה על שמו – "סיכת הנסיך מוויילס" (תוארו המקורי). הסיכה, שנחשבת עד היום לאחד התכשיטים היקרים בעולם, הפכה למושא קנאה גם עבור השחקנית אליזבת טיילור שנפגשה עם ואליס שנים לאחר מכן. למעשה, טיילור קינאה בה כל-כך עד שוואליס הציעה לה לעשות העתק של הסיכה. אולם, תשוקתה של טיילור לכל הנוצץ לא איפשרה לה להסתפק בהעתק, וב-1987 לאחר מותה של סימפסון, היא רכשה אותה בכמה מאות אלפי דולרים טובים.

אפילו לעת זקנה המשיכה וואליס סימפסון להתלבש בגזרות המחבקות והישרות שאפיינו אותה, בליווי אבנים יקרות כחול שעל פני שפת הים. ב-1972 בהלוויית בעלה, היא השכילה להבין שעיני העולם יהיו נשואות אליה ולכן לבשה מעיל שחור ורעלת שיפון, שעיצב במיוחד עבורה המעצב יובר דה ג'יבנשי.

בגדיה של הגברת סימפסון, שטבעה בגאון את המשפט: "אם עייפת מקניות, את מבקרת בחנויות הלא נכונות" (ועוד ציטוטים שפויים פחות כמו: "את אף פעם לא יכולה להיות עשירה מדי או רזה מדי"), מספקים עד היום שיעור היסטורי באסתטיקה, והם מוצגים במוזיאון המטרופולין בניו-יורק, במוזיאון האופנה והטקסטיל בפאריז, ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.

ואליס ממשיכה להשפיע על האופנה.

אשה זו, שביטאה את רגשותיה ועמדותיה בלבוש ותכשיטים, ממשיכה להשפיע על עולם האופנה. בית האופנה דיור הצדיע לה בלוקבוק מרהיב לעונת סתיו 2011,  והמעצב רולאן מורה עיצב בהשראתה שמלה מוזהבת, בעלת גזרה צרה וישרה, כחלק מהקולקציה שלו לאותה עונה. "השילוב בין הצניעות והחושניות שלה" הסביר מורה בהשקת הקולקציה, "מתבטא בניגוד שבין צווארון הסירה הסגור לבין השסע העמוק של החצאית".

גם בשבוע האופנה שהסתיים זה עתה בניו-יורק ניתן היה לראות בבירור את חותמה של סימפסון , ובמיוחד בתצוגה של המותג Miu Miu לאביב/קיץ 2012. השמלות שהוצגו הזכירו באופן ברור את השילוב הייחודי שלה בין צבעים קודרים ופשוטים כשחור ואפור, לבין סקסיות מרומזת ושימוש בעיטורים באזור הצווארון. ללא ספק אנדרטת הזיכרון הטובה ביותר שוואליס סימפסון הייתה יכולה לבקש.