אם עד לבחירות האחרונות השמאל הישראלי הסתפק בקינות על המצב הרע במדינה – אוי כמה רע, כמה רע – וקול חרישי ונוגה של בכי ונהי בקע מגרונו ונחמת מה ומרפא בצידו, תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, לרבים בשמאל הישראלי, היו בבחינת מטמורפוזה – שינוי תודעתי והתנהגותי קיצוני שעיקרו מעבר מתגובה פסיבית לעשייה אגרסיבית וחסרת מעצורים.

האכזבה מתוצאות הבחירות, וגודל האשליה שקדמה להן, שביכולתו של השמאל לשוב אל קדמת הבמה הציבורית של חיינו, הם הדבר. החלום הרטוב הזה נגוז באחת והשאיר אחריו מטענים עצומים של תסכול ואנרגיה רעה שהתפרצה, ובאחת העלתה את מפלס המתחים הגואה בחברה הישראלית. יאיר גרבוז ופרופסור חצרוני הם רק דוגמה אחת מני רבות. די לעקוב אחר מאמריי הדעות בעיתון הארץ כדי להבין עד כמה הבעיה חמורה ומסוכנת. גם הרשתות החברתיות לא חסרות מכך.

עוד לפני הבחירות שלחה קבוצה נבחרת בתוכנו של סופרים, אמנים, אנשי אקדמיה, קצינים בכירים בעבר, ואנשי ציבור שונים לפרלמנטים באירופה מכתב בקשה להצביע על הקמת מדינה לפלשתינאים בגבולות 67. רעיון זה לפעול עם גורמים שונים בחו"ל נגד ממשלתה הנבחרת של ישראל ורוב עם קיבל תנופה עתה וחלקים נרחבים בשמאל מאמצים זאת, ומאמריי הדעות שהם מפרסמים נותנים לגיטימציה ודרור למחשבה נואלת זו. יש אף בשמאל הממליצים לשתף פעולה עם הפלשתינאים בחו"ל במאמציהם במוסדות הבינלאומיים נגד מדינת ישראל.

בשם הצלת המדינה וטובתה, לטענתם של אנשי השמאל הישראלי, מותר לעשות הכול. למען גאולת ישראל יש לפרוץ את כל הגבולות והכל כשר. בכך, מאמץ השמאל בישראל הלכי רוח גאוליים ואפוקליפטיים, שלחלוטין אינם שונים מאלו של הימין הקיצוני שנוא נפשו, והמכונה על ידו פשיסט וגזען השואף להשלטת משטר אפרטהייד על שטחי יהודה ושומרון.

בשיטה הדמוקרטית מותר לאנשים לחשוב ככל העולה על רוחם. זו זכות בסיסית. אך כדי לשנות דברים יש לשכנע את הציבור בעדם ובצדקתם, ולא לצאת החוצה אל אומות העולם ולפעול נגד השיטה והתשתית החברתית החשובה הזו של חיים משותפים תוך השגת הסכמות לאומיות נרחבות.
כשקבוצת אנשים קמה בבוקר ומתחילה לנוע כי נגלתה לה אמת מופלאה וקסומה שאיש לפניהם לא ראה אותה אני מתחיל לדאוג. מה, רק הם נבונים וחכמים. רק הם יודעים את כל התורה. רק להם ניתנה התבונה וכולם כסילים, בורים ועמי ארצות.

אם השמאל הישראלי אכן חפץ חיים עליו לצאת בכל מעוזו נגד מגמות קיצוניות אלו בתוכו. מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו. זה הזמן לחשבון נפש נוקב על דרכו. כישלונו בבחירות לא סתם כך קרה. לעוסקים בלימוד החברה והפוליטיקה הישראלית אין זו הפתעה כלל. הסימנים והאותות נראו בשטח מזה שנים ארוכות. וכבר כתבתי בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה", כי בכל האמור לזירת חיינו הציבוריים והמערכת הפוליטית בראשם, אנו מצטיירים כשמורת טבע של ילדותנו האישית והלאומית. אנו פועלים בדפוסים של תנועות נוער ולא של חברה של בוגרים כפי שנדרש. ומה שטוב לתנועת נוער ולחברת ילדים איננו טוב לחברה של בוגרים. זה אלף בית של החיים.

אמונה בערכים חשובה במאוד, אך היא בלבד איננה מתכון להשגת תוצאות טובות. אין בה די כדי לקום בבוקר ולעשות מעשה איכותי וקונסטרוקטיבי. התחושה שלי יש 'מקל קסמים', המכונה בשם "הערכים האוניברסליים", שביכולתו להביא מזור לכל חולי היא אבסורדית וילדותית עד מאוד. וההיסטוריה מלמדת אותנו כי היא גם אסונית. אם נוסיף על כשל זה את נטיית הדור כולו להתעלם מן הדחפים האנושיים ההרסניים לשליטה ולריבונות על המציאות שהשתלטו עלינו, עם היעלמותם של האבות המייסדים שלנו ופירוק יסודות החברה פותרת הבעיות שהקימו וביססו כאן, תתבהר התמונה במלוא היקפה.

התוצאה של מציאות זו היא התפתחות בתוכנו של שיח ציבורי הנשען על משאלות לב ולא על הרלוונטי, המציאותי והאפשרי, וכן על התפיסה שהכול תלוי אך ורק בנו ובמעשיי ידינו. על שניהם להשתנות ובהקדם. זה תנאי ראשוני לפיוס ולהדברות לאומית מחודשים.
אשר לנושאי הכלכלה והחברה בישראל, וכלל ההיבטים האזרחיים של חיינו, ניתן כיום לומר בבירור כי בתקופה זו אין עוד הבדלים משמעותיים כלשהם בין הליכוד לעבודה – בין הימין לשמאל בישראל. זה גם זה מעוניינים להתמודד עם הבעיות החשובות האלו בדרכים דומות. אשר לשאלה הפלשתינאית, גם כאן אילו רק היינו מקיימים בתוכנו שיח לאומי ענייני ומקצועי יותר, ולא מוטה-יתר ערכית ואידאולוגית ומסית ומדיח, היינו מגיעים להבנות ולהסכמות נרחבות באשר לדרכים האפשריות בפניהם אנו עומדים. במחשבה שכזו בהחלט ניתן להצביע על כך, שהתפיסה השגורה של שתי מדינות לשני העמים איננה עומדת עוד במבחן המציאות. אין בכך לומר שעלינו לספח את השטחים. התפיסה הבינרית הזו של או סיפוח או שתי מדינות היא הצגה לא נכונה של הדברים והיא סלע המחלוקת הגדול והנורא בין הימין והשמאל בישראל בימים אלה.

ולסיום, ניתן לומר בבהירות רבה, כי בכל האמור לחיינו הציבוריים במדינה, הסיפור הגדול של דורנו הוא "כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות". כך למשל, אנשי הרוח מלבד תרומתם המוסרית, שהיא כאמור חשובה אך אין בה די, אין להם בהכרח יתרון, על פני רבים בתוכנו, בהבנת המציאות ובחיפוש דרכים נכונות ונאותות להתמודדות עמה. ברוב המקרים תרומתם שלילית. הנשגבות ורוממות הנפש שלהם והתנשאותם מונעת מהם להיחשף למידע מאתגר ומאיים, ולדרכי תקיפה והתמודדות אחרות, כנדרש וכמתחייב ממורכבותם הרבה של הדברים.