נבוקו באופרה: דרמת יצרים כובשת

מסתבר שגם אופרה יכולה להיות רלוונטית לימינו: הדרמה על מלך שנשבה ועל סבלו של עם כבוש, הופכת תחת שרביטו של דניאל אורן מסיפור ארכאי לדרמת יצרים סוערת ואקטואלית

Print Friendly

[rating=5]

"נבוקו" של ורדי היא תמיד בגדר תגלית מסעירה עבור המנצח דניאל אורן. הוא מצליח לבנות מתח גם ברגעי ההאטות המופלגות וגם ברגעי ההרפיה – משום שהכול מבוצע בנביעה הכרחית, כנגזר משלמות אחת אינהרנטית. כך גם הפעם, כאשר אורן מצליח להבעיר אש בתזמורת הסימפונית ראשל"צ ובמקהלת האופרה הישראלית.

אמנות טוטאלית החובקת את כל החושים. צילום: יוסי צבקר

מהצליל הראשון מלא המתח הריתמי המנוקד היה ברור שהפעם יזכה הקהל במשכן לאמנויות הבמה בת"א, לביצוע מלא ברק וסערה כאשר המנצח חי בכל רמ"ח אבריו כל תו וכל צליל משל היו חלק מבריאה מחודשת מתמדת. את אפקט המתח משיג המנצח לא רק תוך הקפדה על דיוק רתמי של קצב מנוקד, אלא בעיקר תוך הבלטת הצמיחה של הדינמיקה. אורן הוא מנצח "קשוח", ומאידך הוא שר עם הסולנים כל תו וצליל. כך מקבלת האופרה משמעות חדשה. אין נגינה סתמית בתזמורת – יש גוף הנענה לשרביטו בצליל מלא, בריתמיות, בלכידות ובעיקר במוזיקליות מדובבת.

התזמורת נשמעת לפתע כאילו נושבת בה רוח אחרת וכך הופכת ממלווה לגיבור ראשי המוסך מתח ומדרבן את מהלך העלילה. ועם זאת לא מהסס המנצח להתרפק על האטות מופלגות שהן חלק מהסגנון. גם מהמקהלה מצליח אורן להפיק עתֶרֶת גוונים, לכידות וצליל מופלא בהקפידו על בניית הדינמיקה.  "שיר העבדים" הפך תחת שרביטו לפנינה אמיתית: לא זו בלבד שהמנצח הקפיד על בניית דינמיקה מדורגת,  הוא אף שיתף את הקהל בהנאה ופרגן לו לשיר את השיר הנודע באיטלקית, בעזרת כתוביות בשפת המקור.

משחק נדיר. צילום: יוסי צבקר

ביצוע זה הזכיר לנו שאופרה היא אמנות טוטאלית החובקת את כלל החושים. דרמת צבעים ואורות קסומים העלו הבמאי ומעצב התאורה והתלבושות. הכול התמזג לכלל אחדות של יופי מרהיב: התלבושות הססגוניות של המלכים, המלכות והעבדים; הווילון שאוושתו סימלה את הים הכסוף ואור השחר העולה; המים שנבקעו על הבמה ובהם ישבה מקהלת העבדים; סמלי מגן-דויד והאותיות, אפילו סוס העץ הססגוני עליו "דהרה" הבת החורגת אביגיל ל"ניצחונה" והפאה הג'ינג'ית שלה – הכול עשוי בטוב טעם.

דרמה כובשת הייתה אף בשירת הסולנים: הבריטון הפולני בעל הקול האדיר והמשוחרר רפאל סיבק גילם את תפקיד הכהן הגדול זכריה בכישרון משחק נדיר ובקול מצמר; מרשימה בקולה האדיר ובכישרון משחקה, בעיקר כשירדה לפיאניסימו חרישי, הייתה הסופרן האיטלקייה אנה פירוצקי בתפקיד אביגיל; מרטיטה בגווניה הכהים החרישיים המלטפים הייתה זמרת המצו הרומניה רוקסנה קונסטנטינוסקו בתפקיד פפנה; הבריטון יונוץ פסקו משלנו בתפקיד נבוקו היה קצת עצור בתחילה אך התחמם בהמשך. האיזון בין הסולנים בשירת ההרכבים, היה מופתי.

דומה שהדרמה על מלך שנשבה ועל סבלו של עם כבוש הפכה תחת שרביטו של דניאל אורן מסיפור ארכאי לדרמת יצרים סוערת ועדכנית בה נטלו חלק סולנים מהשורה הראשונה שזכו לליווי מעורר רטט מהכלים הסולנים בתזמורת – החליל, האבוב,הכינור והצ'לו – הכול שרו תחת שרביטו של אורן וניגנו בפסגת הליריות. היה זה ביצוע מופתי בחיות הנדירה ובעומק שלו – הפקה  שיצרה תחושה כאילו זה עתה נבראה האופרה "נבוקו" תחת שרביטו של המנצח הדגול. לא ללכת, לרוץ!

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.