שיר אחד – צביקה ניר

יום השואה. 'ביקור'
שיר של צביקה ניר

Print Friendly

ביקור / צביקה ניר

ברלין על גדת
השפרה. דצמבר
מטפטף
על הראש
מול הרייכסטג והדום.

צריך היה להזמין
כרטיסי כניסה.
דם הולם ברקותיי.

דליה מביטה
בי בדאגה.
אבן בכף ידי
נמשכת, מושלכת,
נזרקת
אל כיפת הזכוכית שמעל.

התנפצות מרהיבה
באור השמש.

היום הופך
ליל בדולח.

שופט חמור סבר
שואל אותי:
"דובר גרמנית"?

יודע מילה אחת.
KRISTALLNACHT.

צביקה ניר. צילום: ליאת מנדל

[related-posts title="עוד פרסומים"]

Print Friendly

על אודות מיא שם-אור

מיא שם-אור היא משוררת. קונפליקטיבית, מחזיקה לרוב בדעות סותרות ביחס לאותו נושא. בבחירה חוזרת הייתה רופאה מצילת חיים, או מוזיקאית. עורכת את "חיה רעה" - מדור הספרות של מגפון, עורכת ספרי שירה. רואה את צבעי המילים גם באנגלית ובצרפתית. ספריה: 1. קינמון, זמורה ביתן, 1996. עודד פלד: .."לקינמון שלה חזות קלילה, מתקתקה, מטעה..אתה מסיג את הקליפה ומגלה שהשירה היא אכן 'הרעלה שמימית', כדברי בודליר". 2. שנה של סוכריות, אבן חושן, 2007. זכה במענק המועצה לתרבות לאומנות של מפעל הפיס ויצא לאור בתמיכתם. כותבת כמה כתבי יד במקביל. בשרותה הצבאי בגלי צה"ל שכחה שרצתה להיות רקדנית. מתגוררת בתל אביב. לא מחפשת חנייה. רוצה להתגורר בכוכב אחר לפחות שנתיים, לגדל צמחים שעוד לא נוצרו, ולהשפיע על החלטות קוסמופוליטיות ייקומיות
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, טורים, ידיעות, ספרות, רשמים, שירה, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.