2666 / רוברטו בולניו  איך מתחילים לדבר על הדבר הזה? מה פשרו של הספר בן 888 העמודים? ספרו האחרון של המשורר והסופר הצ'יליאני שנפטר בשנת 2003 והותיר אחריו מספר כתבי יד שלא הספיק לפרסם בחייו הוא אולי החידתי והסבוך מכולם. חמישה חלקים ל-2666 ובולניו ביקש במקור לפרסם אותם כחמישה ספרים שונים אולם בסופו של דבר הם יצאו לאור כיצירה אחת. פסגת כתיבתו של הסופר הענק הזה באה לסיומה בתקופת חייו האחרונה בעודו נאבק במחלה קשה וסביר יהיה לומר כי הידיעה על מותך הקרב ובא משפיעה השפעה ניכרת על יצירתו של אמן ובעיקר על החופש לפעול (ולא שבולניו הגביל עצמו עוד כשהיה בשיא כוחו..). רומן אפי ריאליסטי ופנטסטי שחלקיו נוגעים ולא נוגעים זה בזה לסירוגין. בין היתר יטלו חלק בעלילה עיתונאי אמריקני הנשלח אל סנטה טרסה המקסיקנית לסקר קרב איגרוף ונחשף לסדרת רציחות של נשים המתרחשת בעיירה, חבורת אינטלקטואלים אירופאים במסע לחיפוש סופר גרמני אניגמטי, פרופוסור צ'ילני המגיע גם הוא אל העיירה ונתקף חרדה ואפילו חייל גרמני ממלחמת העולם השניה המוצא עצמו נסחף בקריאת מחברותיו של מהפכן יהודי רוסי. אל החגיגיות המתבקשת של הוצאת ספר כזה נלווית גם עובדת הדפסתו, לראשונה, כך נדמה לי, על אותם דפים אמריקאים מעט צהבהבים שחתכו את משקל הספר בחצי לשמחתם של הקוראים.

2666 מאת רוברטו בולניו, הוצאת עם עובד, תרגם מספרדית: אדם בלומנטל, 888 עמ'

שם כבר לא תפחדי / מוניקה הלד רומן הביכורים של העיתונאית הגרמניה חושף צד מוכר פחות, בוודאי לישראלים, של ניצולי מחנות הריכוז וההשמדה הנאצים. היינר רוסק האוסטרי, מתנגד משטר נשלח אל מחנה ההשמדה באושוויץ אך נשאר בחיים כנגד כל הסיכויים.

עשרים שנה מאוחר יותר הוא מגיע לגרמניה על מנת להעיד בבית המשפט נגד הרוצחים אשר ניהלו את המחנה. בגרמניה הוא גם פוגש את לנה ומערכת היחסים ביניהם נרקמת לאטה לצד הזיכרונות הבלתי מרפים שלו, לצד תמונות חורבן העבר הבלתי נשכח. בישראל שתושביה המבוגרים הם הקורבנות העיקריים של השואה ותושביה הצעירים יותר הם קורבנות משנה במעגל הלא נגמר הזה, נמצא לאט לאט, בחלוף השנים, מקום גם לאותם אלו שסיפוריהם נדחקו אל שוליה של הזוועה ההיא. הומואים ולסביות, יהודי מדינות ערב ומתנגדי משטר כמו גיבורה של מוניקה הלד אשר סירבו ליישר קו עם ההמון ושילמו מחיר כבד על כך.

שם כבר לא תפחדי מאת מוניקה הלד, הוצאת כתר, תרגמה מגרמנית: רחל הלוי, 271 עמ'

סטפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות / עמלה עינת  בין אם מדובר בבני נוער, קהל היעד של הספר, ובין אם מדובר בבוגרים, סביר שמעטים בלבד, אם בכלל, מכירים את שמה של סטפה וילצ'נסקה.

וילצ'נסקה שהייתה שותפתו המלאה של יאנוש קורצ'אק בניהול בית היתומים בוורשה ובפועל הייתה זו שיסדה אותו נעדרת כמעט לחלוטין מסיפור מורשתו ומהנצחת מפעל חייו וספרה של עמלה עינת בא לתקן את העוול ההיסטורי. סיפור המסגרת של הספר המיועד כאמור לבני הנוער הוא חקירה בלשית המתנהלת על ידי שני בני נוער מקיבוץ עין חרוד העומדים בפני המסע לפולין. צירוף נסיבות מביא אותם לנבור בארכיון הקיבוץ ובמכתבים ישנים ומשם מתגלגל הסיפור. וילצ'נסקה הקריבה בסופו של דבר את חייה תוך נסיון להציל את קורצ'אק מהנאצים וסיפורה המלא המובא על ידי עמלה ראה אור השנה גם בפולין והפך לחלק מלימודי השואה במערכת הלימוד שם.

סטפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות מאת עמלה עינת, הוצאה גלילית, 138 עמ'

העלמה מקזאן / מאיה ערד מספיק היה עבורי להחזיק את הספר החדש, השמיני במספר של מאיה ערד כמה שניות בשביל לדעת שמשהו טוב חייב לצאת מזה. משפט הפתיחה של התקציר בגב הספר: "עידית, רווקה בת שלושים ותשע, יודעת שהיא אינה בררנית", שכנע אותי לבדו לתת לספר הזה את כל הזמן שיבקש. מזמן חשבתי שמעט מדי כותבים על הגיל הזה, על הרגע הארוך המתמשך הזה בחייהן של נשים שמתחיל כמה שנים לפני שהספרה ארבע המאיימת מתקרבת ממש והופך מאיים יותר ויותר ככל שנוקפות הדקות, ככל שזוגיות חדשה לא נראית בפתח. המקום השברירי הזה, המערער שרק בשל הביולוגיה נחסך מגברים באמת ראוי ליותר תשומת לב מצד יוצרים, נדמה לי.

אז עידית, כאמור, היא רווקה בת שלושים ותשע שמחכה כבר נצח לנפש התאומה שלה ולפחות כלפי חוץ לא נותנת לדבר לפגום בנחישותה. אחר כך מגיעה איזה מיכאל שנראה כמו פוטנציאל לנפש תאומה אבל אז מסתבכים הדברים. וכשהדברים מסתבכים כל מה שנותר הוא אולי לקוות לנס, אבל כפי שמסכם התקציר בגב הכריכה, איך ייתכן נס בעולם שאין בו אלוהים?

העלמה מקזאן מאת מאיה ערד הוצאות חרגול ומודן, 511 עמ'

עשרים סיפורים קצרים – במה לסיפור קצר על שם עפרה אליגון ולמי שזמנו קצר ומבקש לקבל את מאיה ערד במינון אחר מוזמן לקובץ הזה שגם שמה מפאר אותו. קדמה להוצאת אסופת הסיפורים הזו תחרות כתיבת סיפורים קצרים פרי יוזמתה של כנרת זמורה ביתן ושל המחלקה לספרות באוניברסיטת בן גוריון כאשר לזוכה הובטח מלבד הפרס הכספי גם פרסום סיפורו לצד שמות בולטים ומוכרים. עפרה אליגון, עיתונאית וסופרת אשר הלכה הלכה לעולמה לפני למעלה משנתיים שזכתה להכרה בעיקר בזכות עבודתה העיתונאית אך בין שלל עיסוקיה עסקה רבות בכתיבת סיפורים קצרים והשלימה כ 1500 כאלה במהלך חייה רבים מהם פורסמו במוספים ספרותיים שונים. עפרה אליגון היא גם אמה של תלמה אליגון התמלילנית ומייסדת הוצאת הספרים כנרת אשר בחרה להנציחה בדרך שאין טובה וראויה ממנה. בין השמות הבולטים של כותבי הסיפורים אשר כולם מופיעים לראשונה בקובץ הזה, אפשר למצוא את: אתגר קרת, סמי מיכאל, לאה איני, רותו מודן, ארנה קזין, מתן חרמוני וכמובן, גרמאו מנגיסטו, הזוכה בתחרות עצמה (אשר זכה גם בתחרות הסיפור הקצר של הארץ לפני כחמש שנים).

עשרים סיפורים קצרים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 256 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]