סודותיה של רומינה לוקאס / אֶרקוֹלֶה ליסַרדי  ספרו השני של ליסרדי האורוגוואי המתורגם לעברית אחרי "שעה חופשית" הנהדר. באופן טבעי, גרר אחריו ספרו הראשון של ליסרדי גל השוואות ל"חמישים גוונים של אפור" אולי כי כל כך מעט ספרות ארוטית רואה אור בעברית, אך לבד אולי מן הכותרת הזאת, "ספרות ארוטית", באמת שאין דמיון רב ביניהם. "סודותיה של רומינה לוקאס" הוא גם השני בטרילוגיית אי הנאמנות של ליסרדי (גם השלישי צפוי לצאת בהמשך ב "זיקית") שהפעם הוא ערבוביה מוצלחת של ארוטיקה, מותחן בלשי ורומן פסיכולוגי. כל זאת קורה בעקבות מפגש קצר, קצרצר, בן לא יותר משלושים שניות בין הולך רגל ונהגת החולפת על פניו. הזיק החולף הזה מספיק על מנת לעורר את החושים לחלוטין ועל אף שליסרדי לא מנסה להסתתר לרגע מאחורי מילים מכובסות או מעודנות – הכל נאמר בפשטות כמו שהוא, כולל תאורי הגוף והמעשים – לא תחושו לרגע את אותה עליבות שחש כל מי שהציץ אי פעם בחומר פורנוגרפי. הצעת הגשה: ליל חמסין, בגדים תחתונים בלבד, מתחת לסדין דק ומאוורר תקרה על עצמה נמוכה.

סודותיה של רומינה לוקאס מאת אֶרקוֹלֶה ליסַרדי , הוצאת זיקית, תרגמה מספרדית: סוניה ברשילון, 211 עמ'

מורם מעפר / ז'וזה סאראמאגו על אף שאת פרסומו ואת תהילתו קנה לו גדול סופריה של פורטוגל רק בגיל 60 עם הופעתו של "דברי ימי מנזר" בשנת 1982, עוד קודם לכן הספיק לכתוב שלושה רומנים. השלישי שבהם, "מורם מעפר", ראה אור בשנת 1980 אך כאמור, לא היה זה שחילץ אותו מאלמוניותו.

ארבעה דורות של משפחת מאו-טמפו אשר חיה בדרום פורטוגל ועוסקת בענייניה הפנימייים ובצרות היום יום וכמעט שאינה ערה למאורעות הגדולים של אירופה המתרחשים כמו ביקום מקביל ומגיעות אולי כשמועה בלבד אל "לטיפונדיה", אזור האחוזות החקלאיות שבדרום המדינה. שם, בדרום הרחוק עסוקים עובדי הכפיים של בעלי האחוזות בהישרדות יום יומית ובמאבק על זכויותיהם הבסיסיות מול אדוניהם הנתמכים על ידי המדינה וזוכים ובוז מצידו של סאראמאגו. עבור אוהביו של הסופר הפורטוגזי שכבר זכה בפרס נובל ונחשב לאחד הכותבים הגדולים של המאה ה-20 זו הזדמנות להציץ אל מה שהספיק לכתוב רגע לפני שהפך לשם גדול.

מורם מעפר מאת ז'וזה סאראמאגו, הספריה החדשה, , תרגמה מפורטוגזית: מרים טבעון, 359 עמ'

מחווה לששה סופרים של המאה העשרים  זה אמנם לא ספר חדש ואפילו לא תרגום חדש אבל בכל זאת הוא מרגיש מעט חגיגי בעקבות ההוצאה המחודשת והעטיפה היפה. לאחר שאזלו המהדורות הראשונות שלו וגם בחנויות הספרים המשומשים לא פשוט היה להשיגו הוחלט להוציאו מחדש וטוב שכך.

מחווה קטנה, קלה שבקלות, לששה מן הסופרים הבכירים של המאה העשרים, ג'יימס ג'ויס, פרנץ קפקא, אלבר קאמי, איסאק בבל, ויליאם פוקנר וחורחה לואיס בורחס. עבור מי שטרם קרא יצירה של מי מהם זו הזדמנות נהדרת לטעום משהו לפני שעוברים ליצירות הרחבות והמורכבות יותר של הסופרים הללו, כמו "יוליסס", למשל..  כך התוודעתי אני אל ויליאם פוקנר כאשר קראתי את את "הראשונים" זמן קצר לאחר שהופיע הספר לראשונה לפני כחמש עשרה שנה. יפה במיוחד הערת ההוצאה בעייני על כך שניתן לראות בספר גם מחווה לכמה מן המתרגמים הגדולים הפועלים בארץ, נילי מירסקי, אילנה המרמן אברהם יבין, אמציה פורת ורנה ליטוין.

מחווה לששה סופרים של המאה העשרים, הוצאת עם עובד, 204 עמ'

יום סְמֶק הגדול / אדם רקס  על אף שבניגוד לארבעת הספרים הראשונים שראו אור ב "עוץ" זה הנוכחי אינו קלאסיקה ברורה, יתכן מאוד שיהפוך די במהרה לאחד כזה. עד כה עיקר תוצרתה של הוצאת הספרים הצעירה לילדים ונוער היו, כיאה לשמה, ספרי ההמשך בסדרת "הקוסם מארץ עוץ", ועתה במעבר חד כמו שנהוג לומר, רואה אור אחד מספרי הילדים המקוריים המשעשעים והמצליחים של השנים האחרונות. בעקבות תחרות חיבורים ארצית נושאת פרסים משחזרת טיפ בת ה-11 את קורותיה מאז פלשו בשנת 2013 חייזרים לכדור הארת וחטפו בין היתר גם את אמה. החייזרים שניחנו בכוחות משעשעים ובטכנולוגיות חדשניות מודיעים על ריכוז תושבי ארצות הברית ופינויים וטיפ יוצאת יחד עם החתול שלה פיג למסע במטרה למצוא אי שם את אמה החטופה. אדם רקס שזהו ספרו הראשון הוא מאייר מצליח בתחום ספרי הילדים ואייר בין היתר את ספריהם של ניל גיימן וג'ף קיני ("יומנו של חנון"). הדבר ניכר בספר המקורי מאוד הזה שמלבד איורים נהדרים כולל גם קטעי קומיקס שמעשירים את החוויה. זמן קצר לאחר הופעת הספר נרכשו הזכויות וסרט האנימציה "בית" המבוסס על הספר כבר יצא, גם בישראל, לפני מספר שבועות.

יום סְמֶק הגדול מאת אדם רקס, הוצאת עוץ, תרגמה מאנגלית, נועה שביט, 348 עמ' 

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]