[rating=4]

בחיפוש מתמיד אחר קולנוע פורץ דרך, קל לשכוח שלפעמים סיפור טוב עובד גם בסביבה קלאסית ורגילה, ללא אפקטים מיוחדים או פיצוצים הוליוודיים. כך למשל הוא הסרט "מבוך השקרים". הבמאי ג'וליו ריצ'רלי מביא את סרט הבכורה שלו, באופן ויזואלי מיושן אך מרתק. העלילה נכנסת לסוגת השואה ולמלחמת העולם השנייה, ז'אנר סרטים ההולך ומתעצם בכמותו מדי שנה.

ריצ'רלי ניגש לזוועות השואה מזווית מאוד מעניינת, כשסרטו בוחן כמה קל לחברה לשכוח את עברה הנורא. הוא לא רק מתעד את נכונות הגרמנים שלאחר המלחמה לטאטא זיכרונות כואבים תחת שטיח מאסיבי של שקרים, אלא גם את הפחד ששטיח כזה קיים.

העלילה מתרחשת בפרנקפורט בשנת 1958, עת תובע צעיר, יוהן רדמן (אלכסנדר פלינג, "ממזרים חסרי כבוד"), מטפל בעיקר בעבירות תנועה. הזדמנות לצאת מעומס השגרה נקרית בדרכו באופן בלתי צפוי כשהוא נפגש עם עיתונאי מקומי, תומאס גניילקה (אנדריי שימנסקי), שדורש שמישהו יטפל בהאשמות של חברו, סיימון קירש (יוהנס קירש), צייר וניצול אושוויץ. קירש טוען שהוא ראה אחד מקציני מחנה ההשמדה עובד כמורה בבית ספר מקומי. למרבה הצער, אף אחד לא מוכן לטפל בתיק של קירש, ונרמז כי עדיף להשאיר זאת בחצר האחורית החשוכה של גרמניה.

מתוך להט ליצור לעצמו שם, או לפחות לשבור שגרה בעבודה, רדמן לוקח על עצמו לחקור את הנושא. הוא לא מוכן ולא יודע אל מה הוא נכנס, כמה עמוק הכיסוי והמבוך, ואט אט הוא לומד כי אלפי נאצים פשוט חזרו לחייהם הרגילים אחרי שהמלחמה הסתיימה. יתר על כן, הוא חייב להתמודד עם האפשרות שגם בני משפחתו וקרוביו שלו הם נאצים לשעבר.

"מבוך השקרים" מעלה שאלות בנוגע לתפקיד החברה בסיפור ההיסטוריה. אחד הדברים היותר מדהימים שהסרט נוגע בהם הוא חוסר חינוך דורו של רדמן לגבי מה שבאמת התרחש באושוויץ ובשאר מחנות ההשמדה. מעט מן ההיסטוריה המתועדת מצביעה על כך שזה היה מחנה מעצר רגיל. כנובע מגילויים אלו, עלילת הסרט הופכת למרדף אחר האמת, כדי שסוף סוף תשבר בועת הזכוכית המגנה על הדור המבוגר, המנסה לטייח את המצב ולשמור על בורות ותמימות הדור הצעיר.

העובדה שאירועים נתעבים כאלו יכלו להימחק באופן קולקטיבי על ידי אומה, היא מצמררת. אולם אווירת הסרט האנרגטית מגיעה דווקא מן העובדה כי רואים גרמנים צדים גרמנים, ו"מבוך השקרים" מצליח ללכוד את הבושה של הדור, בתקופה שגרמניה הייתה בהכחשה בכל הקשור לפשעי המלחמה שלה.

פלינג מעניק ביצוע מרגש ומלא כריזמה כרדמן האידיאליסטי, צעיר עם אובססיה למצוא חלק ממפלצות ההיסטוריה, כמו אייכמן ומנגלה. רדמן גם מייצג את הדור הנאיבי, ובאמצעות חשיפת חולשה זו בדמות הראשית, נראה כי הקהל מצליח להזדהות עם דמותו ואף להעריצה. חלק מן הסצנות משלבות גם את אהובת לבו של רדמן, מרלנה וונדרק (פרדריקה בכט), וכאשר התובע אינו עסוק בעבודה, ניתן ליהנות ממלודרמה מרתקת למדי.

הרעיון בסרט לגרד פצעים מגלידים, שכנראה לעולם לא ירפאו, מביא לקהל הצופים לחשוב ממה מותר וממה אסור להתעלם בזמנים של זוועות הידועות לכל. זו שאלה מהותית בסרט, אך התשובה רלוונטית מאוד גם למציאות של ימינו ולכל המתרחש בסביבתנו הקרובה.

בדיוק כמו ספר מתח טוב, שקשה להניח בצד, "מבוך השקרים" מחזיק את הקהל על קצה הכורסה. עשיר בדמויות מוצקות ובשחזורים עשירים, קשה שלא להיסחף בריגוש של מצוד היסטורי וחשוב זה.