אי אפשר באחת להניף את דגל הערכים האוניברסליים ובשנייה לפעול באופן הסותר אותם. לא יכולה להיות כאן איפה ואיפה. ישראל כן, והערבים, על המציאות הנוראית השוררת בארצותיהם, ואומות העולם הסוררות האחרות לא. וכאמור, ערכים חשובים אלה אינם כלי עמו אפשר לקום בבוקר ולפתור בעיות. הם אינם חזות הכול ואינם תחליף למגוון גדול של דרכי תקיפה והתמודדות עם בעיות.

וכך נאמר בדף הוויקפדיה על קמפיין החרם העולמי של הפלשתינאים נגד מדינת ישראל המכונה בשם BDS: Boycott, Divestment and Sanctions. מטרת הקמפיין היא הימנעות מהשקעות והטלת סנקציות ועיצומים נגד ישראל עד שתתיישר עם החוק הבינלאומי והעקרונות האוניברסליים של זכויות האדם. ושלוש מטרותיו המוצהרות הן: 1) סוף לכיבוש ולקולוניזציה של אדמות ערביות והריסת החומה; 2) הכרה ישראלית בזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים הפלשתינאים בישראל עד כדי שוויון מלא; 3) הכרה ישראלית בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם.

בשם הערכים האוניברסליים לא משמידים עם אחד למען עם אחר

אין צורך לומר שקיום מטרות אלה כלשונן משמעותו חיסולו המוחלט של המפעל הציוני. ובשם הערכים האוניברסליים לא משמידים עם אחד למען עם אחר. כל מהלך לפתרון הבעיה הפלסטינית, המוציא מן המשחק את ארצות ערב הסובבות אותנו, ובעיקר את ירדן ומצריים, ומטיל את כל נטל האחריות עלינו, משמעותו אחת – עוד צעד לנפנופה של ישראל ממפת המזרח התיכון.

על רקע המציאות הכאוטית הנוראה הפוקדת את אזורנו בימים אלה, המכונה גם בשם "החורף הערבי", התפרקותן של מדינות ערביות, ואיש איננו יודע כיצד תראה מפת אזורנו בעוד שנה, דיבורים ויוזמות בינלאומיות להקמת מדינת ננס לפלסטינים בגבולות 67 ובירתה ירושלים המזרחית, שתאחז בגרונה של ישראל, משמעותם אחת: הכרזת מלחמה על ישראל. רע מכך, קבלת נוסחה זו על ידינו היא בבחינת התאבדות עצמית.

הגיע העת שהמערב יתחיל לבוא בדרישות לערבים

את גלגל ההיסטוריה אי אפשר להסיג לאחור. מדינת ישראל קיימת וחזקה ושום דבר לא יזיזה מן האזור. הגיע העת שהמערב יתחיל לבוא בדרישות לערבים, ואנו ניתן את חלקנו בבוא הזמן, אך בשום פנים ואופן לא נסכים לנוסחה השגורה של שתי המדינות. שהערבים יקימו מדינה לפלשתינאים בשטחיהם הנרחבים. הייתה מדינה כזו לפני מלחמת ששת הימים, ירדן שמה. ולכשתקום מסגרת שכזו והדברים יתייצבו, אנו ניתן את חלקנו בשילובם של שטחים נרחבים מיהודה ושומרון אל תוכה, אך בפירוש לא את מרביתם,
ניסיון הערבים למרוד במציאות ובצוויה לחיים בגבולות אנושיים, דרך יצירת תהליכים אפוקליפטיים ומהומה אזורית רבתית, לעת עתה פוגעים בהם יותר מכל. אשר לפלסטינים, משמעותה של דרך זו היא אחת, חיסולה של המושבה היהודית בקצה הגולם הערבי הגדול. והושתת ידו של המערב למהלך שכזה, והתבטלותו אל מול הערבים והאסלם, היא תחילת קיצה של התרבות המערבית.

כבר היום אנו רואים כיצד המערב משלם מחירים יקרים על אוזלת ידו זו. המהגרים המוסלמים המציפים את יבשת אירופה הם רק תחילתו של הסיפור. התחזקותו של הימין הקיצוני בארצות אלה והברית שהוא עושה עם ארגוני השמאל הפנאטי, והאנטישמיות הגוברת בה, הם נוסחה פוגענית ממדרגה ראשונה שמאיימת על יציבותה והמשכיותה של אירופה.

גם ארצות הברית, תחת ממשלו של ברק אובמה, צועדת באותו כיוון מביש. ממלך סעודיה אובמה מפחד והוא כורע ברך לפניו, ואילו כלפי ישראל הוא מנהל מדיניות צינית המעודדת את העולם הערבי נגדה. אין לי כל ספק שבמהרה תהליכים אלו ייעצרו וייבלמו. זהו צוו קיומי של התרבות המערבית. היא שמנה ועוותה, והתנהלותה כבדה עליה, אך במהרה היא תתעשת ותעשה את המוטל עליה.

איננו קולוניאלים ובמובנים רבים ה"כיבוש" נכפה עלינו

ומנגד, לגבינו תקופה זו היא גם פתח לאפשרויות חדשות ולהזדמנויות היסטוריות שלא ידענו כמותן קודם. איננו קולוניאלים ובמובנים רבים ה"כיבוש" נכפה עלינו. כשעיקרון הריבונות באזורנו נשחק עד דק, ומגילת זכויות האדם מושלכת, על ידי לוחמי המדינה האסלמית, לבארות המים היבשים של מדבריות ערב, זה הזמן שאנו יכולים להשיג לגיטימציה והכרה בינלאומית לפתרון הבעיה הפלסטינית שלא על דרך הדגם השגור של שתי המדינות. וכך גם באשר לרמת הגולן והחרמון.

זו הפתעה בהיסטוריה שאיש לא יכול היה לצפותה, ועלינו להשכיל לנצלה עד תום. אנו נדרשים להתאזר בסבלנות, לדחות מעלינו מגמות של קוצר רוח ופזיזות שאינן הולמות את אזורינו, לגלות תבונה מדינית רבה, ולהימנע ככל האפשר מלהיסחף אחר הלכי רוח גאוליים למיניהם, דוגמת השאיפה לשלום עכשיו מן השמאל, והשאיפה לבניית בית המקדש מן הימין. בקיצור, לחזור אל הדגם 'החברה פותרת הבעיות' שיצרו כאן האבות המייסדים של המדינה, המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה.