Skip to content

אספסופיזציה של הפוליטיקה בישראל

השיח הציבורי שלנו, שעניינו חיינו הציבוריים במדינה, הוא פשוט מחריד. זה וירוס שיושב לכולנו מתחת לעור והופך אותנו לבלתי חדירים בפני כל שינוי שמתבקש בזירת זו של חיינו. זה בהישג ידינו וכל כך קרוב ואפשרי ובכל זאת בלתי ניתן להשגה ולמימוש
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הסיפור שפוליטיקה איננה מקצוע שיש ללומדו, הוא בעוכרינו יותר מכל. בעוד ברפואה, בהנדסה, ובכל מקצוע אחר, אנו נדרשים להשקיע מאמצים רבים כדי לרכוש ידע, השכלה ויכולות רלוונטיות, באשר לפוליטיקה כולנו פוליטיקאים מלידה. די בכך שנתקשקש קצת בנושא השלום והביטחון ובנושאים חברתיים וכלכליים והנה אנו כבר עושים פוליטיקה. ולא היא.

בעבר היה מושג שנקרא 'אליטה משרתת' – כך באירופה וכך גם אצלנו. האבות המייסדים של המדינה היו כאלה. דמוקרטיה איכותית נבחנת על פי מידת היוזמה והאחריות האישית והציבורית של כל אחד מאתנו. ככל שדבר זה מתקיים בנו בעצמה רבה יותר כך הדמוקרטיה שלנו משתבחת יותר.

באופן טבעי לאליטות שמור כאן תפקיד מפתח. הן נדרשות ליתר אחריות ויוזמה אישית וציבורית. ככה זה. מדינה לא יכולה להתקיים ללא אליטות שכאלה. בישראל, האליטות זנחו את אחריותן הציבורית והן שוקדות על מיצוי היתרונות ועמדות הכוח שרכשו, על חשבון האינטרס הציבורי הכולל, וזאת למען האינטרסים האנוכיים שלהן. הן ממקסמות את השיטה שתומכת בהן, ותוך כדי כך פוגעות במדינה ובדמוקרטיה שלה ומחלישות אותן. שאיפתן היא לשמר את המצב הקיים ולהנציחו.

בתוכנו גם אנשים איכותיים שתורמים רבות למען הציבור כולו: בחינוך, בשירות הציבורי, בחברה האזרחית, בכלכלה וגם בתרבות. זה טוב ויפה אך בשום פנים ואופן איננו מספיק. הם מיעוט שהשפעתו דלה ביחס לקבוצות האינטרסים הגדולות והחזקות שהשפעתם על מוסדות המדינה והבירוקרטיה שלה עצומה.

אילו רק חלק קטן מאנרגיית המחאה היה מוקדש לשאלת איכותן של מערכותינו הציבוריות במדינה, היינו כבר מזמן במקום אחר.

כך למשל, הפילנטרופיה בישראל, שנתפסת כעשייה חיובית, למעשה היא חלק מן השיטה לשימור כוחן של האליטות. לדוגמה: ארגוני החברה האזרחית והעמותות החברתיות למיניהן, הניזונים מכספיהם של תורמים גדולים בארץ ומחו"ל ומכספי המדינה, לא הצטרפו באופן מאורגן למחאה החברתית הגדולה ב- 2011, מפני שהן פועלות במסגרת הסדר הקיים ואינן מורשות לערער עליו ולחרוג ממנו.

אף שסיסמת המחאה העיקרית הייתה 'צדק חברתי' והיא התמקדה בבעיות יוקר המחיה והדיור בישראל, היא גילמה בתוכה התרסה בוטה נגד השיטה הקיימת. נגד המדינה ומוסדותיה, ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית – על שאינן מייצגות עוד את האינטרס הכולל של הציבור, אינן עושות את מלאכתן כראוי, ופועלות לטובת החזקים בחברה.

אני בא לקובע באופן קטיגוריאלי שלא הכול אינטרסים, ועיקר הבעיות שלנו פנימה, באשר לפוליטיקה בישראל והממשל בה ומוסדותיו, מתמקדות בחוסר מקצועיות משוועת ובטיפשות ובורות רבה. אילו רק חלק קטן מאנרגיית המחאה היה מוקדש לשאלת איכותם של מערכותינו הציבוריות במדינה, היינו כבר מזמן במקום אחר. נכון, המסרים כאן מורכבים קצת יותר, אך הם ניתנים בהחלט להבנה ולתרגום לעקרונות פעולה פשוטים ולניסוח מטבעות לשון קליטות. על כך אני כותב בהרחבה בספרי על הפוליטיקה "לקראת פרדיגמה חדשה" ובמאמריי הרבים המתפרסמים מעל במה זו.

ישנם מחסומים בדרך שצריך להסירם וישנם כשלים למיניהם שמונעים מעמנו לשנות את הדברים, אך עם קצת נכונות ניתן להתגבר גם עליהם ולהביא גאולה לישראל פנימה, דרך טיפול יסודי ומושכל במערכות חיינו הציבוריים במדינה.


הדואליות שעלינו לנתצה

מפליא עד כמה אנו מצליחים במעשינו ככל שאנו מרוחקים מידיהן הארוכות של הממשלה והפוליטיקה, ועושים זאת אף בגדול, ובאשר לחיינו הציבוריים אנו נסוגים בדורנו. זו הדואליות שעלינו לנתצה ולהתחיל ולבנות סיפור חדש לישראל.

השיח הציבורי שלנו, שעניינו חיינו הציבוריים במדינה, הוא פשוט מחריד. זה וירוס שיושב לכולנו מתחת לעור והופך אותנו לבלתי חדירים בפני כל שינוי שמתבקש בזירת זו של חיינו. זה בהישג ידינו וכל כך קרוב ואפשרי ובכל זאת בלתי ניתן להשגה ולמימוש.

ואני – שהייתי בפוליטיקה וראיתי מקרוב את הדברים, ובאתי אליה מצויד היטב – יכול להעיד שהשיח הנורא הזה אינו מאפיין רק את ההדיוטות בתוכנו, אלא גם את הפוליטיקאים ומרבית אנשי האליטות למיניהן. כך ברחוב, כך בסלוני הבתים בערבי שישי, וכך גם בתקשורת. בהחלט ניתן להגדיר שיח זה כאספסופיזציה של הפוליטיקה בישראל. כאן אין גבולות ואין דרישות. גם לא תשתית מחשבתית סדורה כלשהי. כל אחד יכול לומר את אשר עם ליבו, מבלי שהוא נדרש לאחריות ולידע ויכולות מקצועיות כמקובל בכל תחום אחר בחיינו. זהו שטח הפקר. אדמה חרוכה ללא צל וללא מרגוע. שום דבר טוב לא יכול לצמוח בסביבה שכזו.


וכך מתאר ס. יזהר בספרו הנפלא "צלהבים" אדמה חרוכה מהי:

"…. סוף כוח ההשתנות. מה שיכלה השמש לכלות כבר כילתה. נשארו השרופים. ושמש אחת גדולה. קיסרות שרופה של השמש. אין עוד מה שישרף. ריקות מלאה ושלמה במלוא הריקות שתיתכן. רק לבנת השרוף כאן, וצחיחות השמים הריקים, ובאמצע הכל, זו היא, תמיד, השמש. שלא אכפת לה כלום. ושגם לא יכול להיות אכפת לה ולא כלום. כולה צילהוב אחד אין סופי. והכל כבר צולהב עד כלות. מה נשאר, נשאר כלום אחד אדיר מצולהב כולו סביב סביב, סביב וסביב כל הארץ. ורק זה עוד ישנו. הפשוט לגמרי הזה, האין כלום לגמרי האדיר הזה, המצולהב הזה עד תום. זה הכל. כל ההכל".

1 Comment

  1. שרה
    18 ביולי 2015 @ 10:23

    נמרוד, אתה מנסה לחפש דרך איך וכיצד להעלות את הרמה של השיח הציבורי, ההקשבה אחד לשני וההכלה של כל הזרמים והדעות בתוכנו כד לשפר את איכות ההנהגה, הפוליטיקה וחיי היומיום שלנו. אני חושבת שהתהליך התחיל המודעות הולכת וגוברת, הרבה עוולות וטפשויות נחשפות, התחיל תהליך של ״מרד״ למשל ברבנות ואולי זה יוביל למיטוט המוסד המזיק הזה ככל שמתגלות עוולות ומעשי שחיתות וכן בכל הרשויות האחרות והפוליטיקאים שמנהלים אותן. דור הולך ודור בא ורק הזמן יביא אותנו לבצע את השינויים הנדרשים. אני מאמינה שכל דור משתבח ואנחנו עדיין בתהליך של ההיווצרות וההתהוות, טרם נחרכה אדמתנו. היא רק מתחילה להצמיח את הנבטים הטובים שלה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן