★★★★★

הסרט החדש של טום קרוז מביא את הכוכב ההוליוודי במלא הערכתו העצמית, כשהוא תלוי על מטוס, יוצא ללא פגע מתאונת אופנוע קטלנית ונחלץ מפעלולים מטורפים אחד אחרי השני. כמעט לא ייאמן, אבל מי שמגיע לסרט, נאלץ להאמין.

"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים" הוא סרט הפעולה המושלם לקיץ. עשיר בנשים ובגברים אטרקטיביים, מקומות יפהפיים, הרעים נתעבים מתמיד והפסקול המשעשע קושר את הכל יחדיו. זה מה שסרטי "מהיר ועצבני" רוצים להיות, זה מה שסרטי ג'יימס בונד נהגו להיות.

העלילה של "משימה בלתי אפשרית", בפעם החמישית, עוסקת בצרות של היחידה המיוחדת עם מפעיליה – שוב, בזמן שצוותה עוקב אחר ארגון ריגול סודי במיוחד. יש הקוראים לו הסינדיקט, והוא מורכב מקבוצה בינלאומית של סוכנים לשעבר (כולל יוצאי "המוסד"), וגוף זה דואג להעלים מטוסי נוסעים במזרח אסיה ולהתנקש במנהיגי אירופה.

מדוע בעצם? אין טעם לשאול. אחת מבעיות הסרט היא למצוא את המניע האמיתי של הכנופיה הרעה, שבראשה מרגל-על מסתורי שצובר מיילים במועדון הנוסע המתמיד (הסרט צולם במספר גדול של מקומות בעולם), ותמיד נמצא צעד אחד לפני איתן האנט (קרוז).

אבל אין שום בעיה, כיוון שקרוז הוא כריזמטי, קר רוח בכל מצב ויודע מה הוא עושה בכל שלב – תמיד מחויך, נראה נהדר מול המצלמה, גם כשדברים מתפוצצים ברקע. בעיתוני הרכילות ובצהובונים קרוז נתפס מוזר, עבד של הכנסייה הסיינטולוגית, אך על המסך הגדול הוא עדיין כוכב קולנוע טהור.

מי שעוד חוזר למסך הוא סיימון פג ("דייט בהפתעה") כבנג'י, פצחן המחשבים החנוני, וכן וינג ריימס ("ספרות זולה") וג'רמי ראנר ("חלום אמריקאי"). מי שעוד פוצח על המסך הוא אלק בולדווין ("עדיין אליס"), כראש הסיי.איי.איי. העצבני, שמזעיף פנים אם מישהו מדלל לו את הוויסקי ביותר מדי מים.

על הכל, מנצח הבמאי כריסטופר מק'קורי, שהשתתף בכתיבת התסריט ודאג לשמור על תנועה מפריים לפריים. חלק מהצופים בוודאי מכירים אותו כתסריטאי של "החשוד המיידי", וחלק כתסריטאי הקבוע של קרוז: "מבצע ואלקירי", "קצה המחר" ו"ג'ק ריצ'ר" – כמו גם הבמאי של סרט זה.

מק'קורי גונב ללא בושה קטע גדול מ"האיש שידע יותר מדי" של אלפרד היצ'קוק, בסצנה מרובת מתנקשים, כשיש צורך רק באחד. אבל אין מה לדאוג, בשאר הסצנות קרוז צולל, צונח, נלחם, רץ ורוכב. תמיד בפעולה. למק'קורי יש דחף מוזר לסיים כל קטע פעולה בתעלול זול. אבל כשהכל נגמר, הסרט עושה את הטריק החכם מכולם: הצופים עוזבים כאילו קיבלו את מלוא תמורת הכרטיס. בימים אלו זה נראה כמשימה בלתי אפשרית.