גם אנו מן המרכז שמאלה נגועים ברוח הגאולית

התמודדות עם הימין הדתי הגאולי בישראל חייבת להתחיל בהיפרדותו של השמאל ממגמות הגאוליות שבתוכו. זה המהפך האמיתי שעלינו לעשותו. הפוליטיקה וחיינו הציבוריים אינם עוד עניין לחובבנים. נדרשת כאן מקצוענות רבה בדיוק כפי שאנו עושים בכל תחום אחר בחיינו

Print Friendly


דווקא בימים אלה, של צעקה ומבוכה גדולה בתוכנו על מעשיהם הנוראיים והנפשעים של ילדי הטרור היהודי "תג מחיר" שצמחו כצמחי בר בגבעות הטרשים של יהודה ושומרון, ומעשה הדקירה בסכין בגבותיהם של כמה ממשתתפי מצעד הגאווה שהתקיים בירושלים בידי יהודי חרדי, ומותה מדקירותיו של נערה בת 16, עלינו לתרגם את המצוקה הזו למעשים קונסטרוקטיביים. עצרות המונים למיניהן, לקונן על המדינה שהלכה לנו, והטחה הדדית של האשמות ושילהוב יצרים אינם הדרך שבה עלינו לצעוד.

שלט זיכרון מאולתר לזכרה של שירה בנקי ז"ל, בכניסה לגן מאיר (צילום: דן בר דוב)

אני מאלה בתוכנו שקמים מדי בוקר וחושבים מה ניתן לעשות כדי שנחיה כאן יחד טוב יותר ונתמודד בהצלחה עם האתגרים החיצוניים: האיומים עלינו וההזדמנויות שבפתחנו. שירת הבכי והנהי המלווה את חבריי זרה לי ומעידה יותר מכל על חולשתו של ציבור זה.

הלכי רוח גאוליים, מחשבות הזויות, ומגמות חזקות של פירוד בעם, הם תוצאה ישירה של מציאות חיים פנימית רעה. מציאות הנגזרת מחולשתם היסודית של מערכות חיינו הציבוריים במדינה בעת הזאת. בולטת במיוחד חולשתה הדורית הקשה של המערכת הפוליטית בישראל, המייצרת כיום למדינה הפסדים עצומה.

אנו, החילונים, מרבים לצאת נגד הימין והדתיים הגאוליים אך מתעלמים מכך שגם בתוכנו, מן המרכז שמאלה, ספונים משבים חזקים של גאולה. מבלי דעת אנו מרבים לרומם את עצמנו בערכים ובאידאולוגיות ומתעלמים עד מאוד מן הצורך האקוטי שלנו לטפל במערכות חיינו הציבוריים. אפילו הדיון המוסרי הפילוסופי מכיר בכך שחברה מוסרית ואדם מוסרי נמדדים קודם כל ומעל לכל על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם.

הקדשתי לעניין זה מאמר מיוחד שהתפרסם ב"מגפון" לאחרונה, ואני מרחיב בכך בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

כשהדברים אינם מסתדרים ונראה שאין מוצא, והכל שחור משחור, אנו נאחז בכל מה שיתכן, ואולי, ואפשרי, ונדמה שהוא הדבר. זהו מצבנו הקיומי בעולם. מחפשי גאולה נצחיים אנו. ללא מצפן וללא כיווני דרך ומחשבה סדורה לא נצא מן המבוך אליו נקלענו. בבחירות נלך אחרי נביאי שקר למיניהם דוגמת יאיר לפיד ואחרים. וכך גם באשר ל"כיבוש" והאמונה שאם רק נשתחרר ממנו תבוא גאולה לעולם.

עידוד רב אנו יכולים לשאוב מן האבות המייסדים של המדינה, שביססו כאן מודל של "חברה פותרת הבעיות", המתמודדת עם המציאות על "דרך היצירה". הם עשו לנו בית ספר נהדר שהגיע העת לשוב אל יסודותיו. עם היעלמותם של המייסדים חלה בתוכנו טרנספוזיציה והפכנו ל"חברה מייצרת הבעיות", המתמודדת עם המציאות על "דרך הגאולה". סיבות רבות לכך ולא כאן המקום לפרטן. אפשר לדבר על חולשת הציבור הנאור בישראל, על חולשת האליטות בתוכה, ועל חולשת הדור, וכל דבר שכזה הוא סיפור גדול ונרחב. סתם כך הדברים אינם קורים מאליהם. הצלחה אירואית זו חייבת להיות לנגד עינינו וללוותנו.

התמודדות עם הימין הדתי הגאולי בישראל חייבת להתחיל בהיפרדותו של השמאל ממגמות הגאוליות שבתוכו. זה המהפך האמיתי שעלינו לעשותו. אין תחליף לתהליכים נרחבים של השקעה במחשבות עומק ועיון והגות שעלינו לעשותם. הפוליטיקה וחיינו הציבוריים אינם עוד עניין לחובבנים. נדרשת כאן מקצוענות רבה בדיוק כפי שאנו עושים בכל תחום אחר בחיינו.

ביי ביי למלל הנשגב המרומם אותנו לשווא. ביי ביי לרוח חברת הילדים ותנועות הנוער שהשתלטה עלינו. ביי ביי לשירת הבכי והנהי הבוקעת מגרוננו. ביי ביי לרגשות הייאוש והאשם העצמיים. באשר לתוכנו פנימה הדברים בידינו וניתן להגשימם בקלות רבה יותר מכפי שזה נראה מלכתחילה.

תחושות הייאוש והאכזבה הפוקדים אותנו בדורנו, באשר לחיינו הציבוריים במדינה, נגזרים ישירות מהתכחשות לדרך החיים על פי היגיון השפה, כפי שזה משתקף בספרה הנפלא של פרופסור רבקה שכטר בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם". תפיסה זו מציגה עולם ערכים שלם כבסיס לחיים בגבולות אנושיים. חיים על פי הגיון השפה, כפי שהעברים הקדמונים תפסו זאת באופן אינטואיטיבי ובא לידי ביטוי בסיפורי המקרא המכוננים שלנו. חיים של יצירה והתחדשות, של קדושת החיים, של קהילתיות וערכים חברתיים, של רצון חופשי, של יוזמה ופעילות המתמקדים בהטבת החיים ובשיפורם.

נצטרך לבדוק את עצמנו עד כמה אנו סוטים מהקוסמולוגיה שעוצבה על ידי העברים הקדמונים לחיים על פי צווי השפה, ולהבין כי בכל מקום שכזה, בכל מעשה ופעילות חורגניים ומורדים שכאלה נשלם מחיר גדול בכישלונות ובהפסדים.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, פנאי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על גם אנו מן המרכז שמאלה נגועים ברוח הגאולית

  1. מאת sofar‏:

    נמרוד,
    שקלתי עמוקות אם בכלל להגיב.התגובה של עמית מנדלזון הניעה אותי לכתוב ולהסכים עמו. לא הלכתי רחוק בכלל. זה דווקא אתה המראת לעננים מבלי שיש לך מצנח. אתה כנראה לא יכול לסבול ביקורת. "או שתגיד משהו חיובי או תשתוק" – זה כנראה הסלוגן שלך(ממש כמו אצל הרפובליקאים שפגשתי בארה"ב…)
    אם אתה מעדיף כך – אמנע מקריאה ואמנע מתגובה.
    שיהיה לך ערב נעים.

    • מאת נמרוד נוי‏:

      ל- SOFAR,
      אני מאוד שמח על כל קורא של מאמריי. ואני גם שמח ואף מצפה לביקורת קונסטרוקטיבית ועניינית על כל דבר שאני כותב. נדמה לי שדבריך אינם ביקורת כפי שאני מבין שביקורת צריכה להיות, אלא ביקורת על הכותב. רק אומר כאן, שכל דבר שנראה לך כגיבוב וכדומה שאני כותב מעוגן בתשתית רלוונטית ומקצועית מספיק רחבה ועמוקה. ואם אני מדבר על מגמות גאוליות בשמאל יש לכך גיבוי וזה לא נזרק ככה סתם מן השמיים. ואפילו בבמה זו של מגפון פרסמתי מספיק מאמרים וקטעים ובהרחבה רבה יותר המוכיחים זאת. לא כל מי שכותב ומפרסם מאמרים הוא פרחח. גם אם אינני מפורסם וידוע, וכמותי ישנם עוד אנשים רבים, אני איש מקצוע, משכיל ובעל ניסיון חיים רב ומה שאנשים כמותי יכולים לעשות ולכתוב האקדמיה לא יודעת לעשות.

      • מאת sofar‏:

        לא "תזכה" ממני לביקורת יותר…ולו רק כי הצדקת את מה שכתבתי: אתה אוהב רק כשמהללים אותך. עד עכשיו – אתה אפילו לא קרוב לזה!

  2. מאת שרה‏:

    אחד העם 15, אתה מכיר את ״שרה הנמרחת״ ? אתה יודע דברים שאני לא יודעת. האם עמדת פעם בנסיון אמיתי ללכת נגד הזרם שלך? שוב, אתה וכמוך מעבירים ביקורת על האדם העומד מולכם, מכנים אותו בכינויים שונים אבל תכלס? אפס. תגיד מה אתה מציע, איך אתה חושב שאפשר לחיות כאן יחד טוב יותר? זה שאני נמרחת או לא – לא פותר בעיות, רק פוטר אותך מתשובה עניינית. ואולי נותן לך את התענוג להתנסח בשפה רמה.

    • מאת אחד העם 15‏:

      משום מה שני ביצועיסטים תכליתיים רוצים ממני מרשם את ונמרוד (כל אחד מרשם קצת אחר). לא נותר לי אלא לצטט תגובתי הקודמת לנמרוד
      5. תרצה להבין מהן הצעותי לעת הזו פנה לי את טורך ותוכל לקבל טרילוגיה מנומקת היטב.
      הואיל ולא מדובר במרשם לבישול ביצה קשה נראה לי שאזדקק למשהו בהיקף של לפחות שני מאמרים פובליציסטיים רגילים.

  3. מאת אחד העם 15‏:

    איזה דואט נפלא עם שרה הנמרחת . מוזיקת המעליות משובבת נפש. הטקסט איך לומר גיבוב מלים גאוני 'נצטרך לבדוק את עצמנו עד כמה אנו סוטים מהקוסמולוגיה שעוצבה על ידי העברים הקדמונים לחיים על פי צווי השפה, ולהבין כי בכל מקום שכזה, בכל מעשה ופעילות חורגניים ומורדים שכאלה נשלם מחיר גדול בכישלונות ובהפסדים.' וואו סוף סוף הבנתי שכל האסטרופיזיקאים לא מבינים מהחיים שלהם!! היקום שלנו עוצב ע"י העברים הקדמונים – איך לא חשבתי על זה לבד. האם הם היו חור שחור? לא יודע אבל כתיבתך מן הדין שתגיע לשם.
    לקינוח קרא גם את זה
    עמית שלום
    אתם (אתה, טובי פולק ועוד כמה כותבים במקומות אחרים) המוהיקנים האחרונים של כתיבה פובליצסטית נקיה, אמיתית וערכית. תחזיתך באשר לתוחלת הקצרה של קיומם של אנשים כמוכם מקבלת הוכחה מצמררת בעיקר בתגובות 'הפורנו הרך' למאמריכם. חוד החנית של פלוגות הסער ופלוגות המגן אינו מתעסק בשטויות. הם עסוקים כרגע בחלוקות שלל והכנות לקראת 'השלב הבא'. הגברת שרה הנמרחת שאוהבת להגיב כאן מייצגת בנאמנות את המיליונים שהולכים וילכו בתלם ואח"כ יסבירו שהם רק מילאו פקודות. המשעשעת להבחין מההבלותיות שבתגובותיה היתה אימרתה כי עמדות כשלי ושלך מן הסתם (עמית, אני מרחמת עליך על שלקית בעיוורון) מעוררות בה מחשבות על ספרו של סארמאגו – אנחנו כמובן העיוורים. דא עקא שהעיוורון הלבן של סארמאגו הוא בדיוק המייצג הסימבולי של אנשים כמוה שאינם רואים נכוחה ומציגים 'אופטימיות מזוייפת' מהסוג של כיסוי הראש בשמיכה ואמונה שזוהי טקטיקה אולטימטיבית להתגונן כנגד פורצים. אבל פסגת העומק (תרתי דה סתרי) היא הפראזה הבאה מפניני גידי ' כשבימין יבינו שהשמאל הקיצוני הוא לא חלק מהעם ואין צורך לקרבם,נוכל לטפל בימין הקיצוני כבאוייב ולנצח אותו לטובת כלל הציבור.'
    רעיון שלי: מכיוון שהימין מגלה הבנה איטית להחריד – אולי כדאי שקודם אנחנו 'הגידים השפויים' נחסל את 'השמאל הקיצוני' כאמצעי דידקטי שיסייע לימין לקוי ההבנה.
    לסיום עמית – לפחות לא נמות טפשים
    .

    • מאת נמרוד נוי‏:

      לאחת העם תודה על תגובתך,
      אם טרחת להגיב סימן שאני עושה את מלאכתי נאמנה ומצליח לאתגר ולעורר עניין, גם אם לא מסכימים עמי בכל. דברי מדברים בעד עצמם ואין לי צורך בהתנצחויות. אם דבריי גבבה אז דבריך בהמשך הם גבבה על גבבה על גבבה. קישקוש ריק המתיימר להיות אינטלגנטי. שום ניסיון כנה ומקצועי לספק תשובות לבעיות. לפחות תלמדי לכבד את הזולת. השורות שציטטת מן המאמר לקוחות ממאמר סיקורת שכתבתי על ספרה הנפלא של פרופסור רבקה שכטר על הפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם". זה מה שיכולתי לומר במסגרת מאמר של עד 700 מילה. לכי והתפלמסי עם רבקה שכטר ולא עמי.

      • מאת אחד העם 15‏:

        אם התכוונת אלי – אחד העם 15
        1. טרם החלפתי את מיני אפילו שזה קצת באופנה.
        2. נאמר במקורותינו כי המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם. כנראה שציטוט התורה הקוסמולוגית החדשה לא תיקח אותך לשם וחוץ מזה יושר אינטלקטואלי אומר שהמצטט לא אמור להתחבא מאחרי גבו של המצוטט.
        3. הצעותייך המדהימות לחוליינו דומות לסיכום ישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת שנערכה מתי שהוא בשנות החמישים. לאחר ברבור ממושך הייתה הצעה אופרטיבית מרשימה 'חשוב שישראל תגיע לעצמאות כלכלית' (איך? תשבי יתרץ קושיות).
        4. דוגמא צלולה לא פחות השקולה לפתרונותייך – מועצת העכברים בחוכמתה האינסופית החליטה לתלות פעמון על צוואר החתול כדי שיזהירם מהתקרבותו. בעיה קטנה אחת נשאר לפתור מי יתלה הפעמון.
        5. תרצה להבין מהן הצעותי לעת הזו פנה לי את טורך ותוכל לקבל טרילוגיה מנומקת היטב.

  4. מאת שרה‏:

    נמרוד, התגובות של עמיתך עמית הן בדיוק התגובות שמעוררות באנשים רבים את ההסתייגות מהשמאל הישראלי. לעולם הם לא יענו לעניין עצמו או לרעיון עצמו שהעלית, אלא יפגעו באדם בתקיפה על אישיותו, על דעותיו ויכו ״מתחת לחגורה״, עוורים מלראות איך הם מתבטאים ופוגעים בעצמם, וכך הולך ופוחת קולם, וכך הולכת וגוברת התמיכה בימין שאיננו ימין כלל אלא מנסה להיות מרכז. כמה שנאה יכולה להיות לשמאל כזה להאשים ציבור שלם על מעשהו הנורא של היחיד? היום קראתי מכתב של אחיו של אהוד פוגל שנרצח יחד עם בני משפחתו באיתמר, ואני חושבת שהדברים שלו היוצאים מהלב ראויים להשמע על ידי כולם, ימין ושמאל. יישר כוחך והמשך בדרכך השפויה והמקרבת, המאחדת והמנסה לשפר את חיינו כאן. אני מקווה שרבים ילכו בדרכך זו.

  5. מאת נמרוד נוי‏:

    לעמית שלום,

    אני מקבל את התנצלותך אך לא אכתוב שום תגובה למאמריך. את מה שיש לי לומר אני כותב במאמריי הרבים והדברים מדברים בעד עצמם והם מאוד ברורים וחדים. זה היתרון היחסי שיש לי ואינני נזקק להתנצחויות כלשהן.
    זה לא המגרש שלי.

    אפרופו מרסיי: כשהייתי סטודנט בטכניון יצאתי עם מתנדבת יהודיה מצרפת שבאה לקיבוץ של הוריי. בחופשת הקייץ הוזמנתי על ידה לטולוז למקום המגורים של הוריה. באחד מטיולנו קפצנו עם אחותה וגיסה לביקור במרסיי שם גר אחיה הרופא. זכור לי במיוחד הנמל הישן של העיר. אז הנה, יש לי גם איזה קשר למרסיי. ובקיץ שעבר טיילנו ברביירה הצרפתית בטיול מאורגן ובחלקים מבפרובאנס. אפילו כמה מילים בצרפתית אני יודע. וקפה כנראה שנשתה יחד לכשתקפוץ לביקור בישראל.

  6. לא נעים לי לומר לך אבל כל מה שאתה כותב לא ראוי להתייחסות אם אתה קורא לעצמך מ"המרכז שמאלה" וזה אומר שלא רק שאתה לא מכיר את המפה הפוליטית אלא שאתה סובל מחוסר קואורדינציה ולא מבדיל בין ימין ושמאל. אתה, נמרוד נוי, ימני שיצא מהקיבוץ, אין בך שמץ של שמאלני וההסטוריה שלך לא מעניינת אף אחד כל מי שקורא את מה שאתה כותב מתקשה לפספס את זה. אבל מה שהכי גרוע הוא שאתה מתבייש במה שאתה ומורח את הציבור בגיבובי שטויות

    • מאת נמרוד נוי‏:

      לעמית מנדלסון עמיתי,
      האמת שאינני מבין את התקיפה המאוד גסה שלך נגדי. ואנחנו עוד עמיתים. ברור לך שזה לא מקובל לעשות כן. תאר לך שאני הייתי מגיב כך למאמריך. תאר לך. ויש לי מה לומר ועוד הרבה וחריף עד מאוד ובכל זאת אינני עושה זאת. דווקא לאחרונה מאמרי זוכים לעשרות רבות של שיתופים וכמה מהם אף עברו כבר מזמן את ה- 500 שיתופים, אז סימן שדברי מדברים אל האנשים והם איכותיים גם אם לא חייבים להסכים עמי בכל דבר. אינני חושב שתפקידך הוא לשבץ את האנשים ולהכניסם למגירות. זו לא המלאכה המוטלת עליך. הבוז כלפי לא פוגע בי כלל, אלא פוגע בך. סה"כ אני מבסס את דבריי על תשתית מאוד רחבה ועמוקה שנבנתה במשך שנים ארוכות וזה כולל את הדיסיפלינה המקצועית ממנה אני בא, הניסיון שרחשתי בחיים ובעבודה המקצועית ומעל לכל הקריאה הרבה בספרים שעניינם עיון והגות בנושאים רלוונטים לדברים שאני כותבת אותם כיום. אינני איש ריב ומדון ואשמח לשתות עמך קפה אפילו במרסיי.

      • נמרוד אתה מוזמן להגיב למאמרי בכל עת ובכל עוצמה שתרצה כבר אמרו עלי הכל. אני מתנצל אבל אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי, זה גם לא בוז או כעס זה פשוט המציאות וכל מי שקורא את מאמריך לא יכול לפספס את זה. וזה גם לא אישי וכוס קפה היא תמיד רעיון טוב

        • מאת sofar‏:

          עמית,
          לא הייתי יכול לנסח את התגובה יותר טוב.
          פשוט התייאשתי מהפובליציסט שנקרא נמרוד נוי. עבורי הוא לא נוי אלה אוי…!

          • מאת נמרוד נוי‏:

            הלכת יותר מדי רחוק SOFAR
            אנשים כמותך הם חלק מאספסופיזציה של השיח הציבורי בתוכנו. הינך יכול לא להסכים עמי וגם עם אחרים אך עליך לשמור על כלליי משחק הוגנים ועולמים. אני פה לא כדי להתנצח עמך אלא כדי לעשות את מלאכתי באופן הכי ישר, מקצועי, ענייני. שיהיה לך רק טוב.

    • מאת מנצל‏:

      אני דווקא לא חושב שנמרוד נוי הוא ימני במסווה. אני חושב שהוא פשוט מנסה להתנגד לכל דבר שהוא אי פעם קרא במקומות אחרים ולהביא את הרעיונות שלו טריים ומקוריים. זה שהרעיונות האלה אף פעם לא מבצבצים מהטקסט וזה שבלי שום ספק הוא עדיין לא קרא מספיק, זה כבר עניין אחר לגמרי :)