קיימות בישראל: מהם האתגרים המקומיים?

קיימות היא נושא מדובר ברחבי העולם. פוליטיקאים, אזרחים וצרכנים מודעים מעלים את התחום לסדר היום והוא הפך לחלק בלתי נפרד בתהליך קבלת החלטות. גם בישראל הקיימות מקבלת יותר ויותר מקום ומודעות, אך עדיין קיימים פערים ואתגרים ייחודיים לנו

Print Friendly

ועידות האקלים הבינלאומיות ב- 20 השנה האחרונות (צילום: עמית מנדלזון)

פיתוח בר קיימא הוא פיתוח העונה על צרכי הדור הנוכחי מבלי להתפשר על יכולתם של בני הדורות הבאים לענות על צרכיהם. כלומר, מבלי לחסל את המשאבים. קיימות קשורה קשר הדוק לסביבה אך גם לנושאים חברתיים המשפיעים על יכולתו של האדם להגיב ולהתמודד עם אתגרים שהסביבה והחברה מציבה בפניו.
ישנם תחומים בהם הטיפול חייב להיות ברמה הבינלאומית, דוגמת שינויי האקלים. תחומים אחרים ניתנים לטיפול, לשינוי, להתייחסות ברמה לאומית ומקומית. כאשר מסתכלים על ישראל, ישנם נתונים מקומיים ולאומיים המשפיעים באופן ישיר או עקיף עם יכולתה להתמודד עם אתגרי הקיימות או יותר נכון אתגרי השמירה על עקרונותיה של הקיימות.

 

עקרונות הקיימות

”לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותן“, אמר איינשטיין ולמעשה אמר – קיימות. תחום המנסה לייצר צורת חשיבה חדשה שתעזור לנו בפתרון בעיות ההולכות ומחריפות בקצב מהיר.
החשוב מבין עקרונות הקיימות הוא ההכרה בהשפעה ההדדית שבין כלכלה, סביבה ובני אדם. מתוך הבנה זו, עולים עקרונות של אחריות אישית, שקיפות ושיתוף הציבור, תכנון לטווח ארוך, הפחתת הפערים החברתיים (בבריאות, כלכלה וחינוך) וענווה – ההבנה כי האדם הוא רק חלק מהדבר הזה שנקרא "סביבה" ועליו לחיות בהרמוניה איתה.


גודל האוכלוסייה כגורם משפיע על הקיימות

אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על הקיימות הוא גודל האוכלוסייה. בישראל, מדובר על גורם המהווה קטליזטור לבעיית קיימות הולכת ומחריפה.
גודל האוכלוסייה הוא הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על ניצול יתר של משאבי הסביבה – צריכת משאבים מוגברת, הקטנה בשטחי חקלאות ושטחי בר, גידול בצריכה תעשייתית, הסתמכות יתר על רשתות כלכליות ותעסוקתיות. מרבית מדינות ה- OECD הגיעו לייצוב גודל האוכלוסייה שלהן, אולם בישראל קיים גידול מתמשך שלא רק שאינו עתיד להיפסק, גם אין בנמצא תוכניות כלשהן להפסקת גידולו (משיקולי דת, דמוגרפיה, ביטחון וכו').


שימוש במשאבים טבעיים

נושא נוסף הוא המשאבים הטבעיים והשימוש בהם. ישראל היא מדינה ענייה במשאבים טבעיים. השימוש במשאבים הקיימים נגוע בראיה קצרת טווח שאינה לוקחת בחשבון את צרכי האוכלוסייה והתיעוש הגדלים. מדובר הן במשאבי אנרגיה כמו גז (ואנחנו בשיאה של תקופה מרתקת בעניין זה) והן במשאבים כמו המלח (מים המלח) והמים.

למרות היותנו מדינה שטופת שמש, למשל, רק כ-3% מאנרגיה המופקת בארץ היא אנרגיה סולרית, רובה באמצעות השימוש בדודי שמש למטרות חימום מים. גם בנושא השימוש במים קיימת מדיניות שאינה מסתכלת לטווח הארוך: אמנם מתקני ההתפלה בארץ הם מהטובים בעולם ויכולים לספק כ-40% מצריכת המים ואף להגדיל את הפיתוח הבינלאומי על ידי ייצוא מים לחו"ל, ועדיין קיימת נטייה של שאיבת יתר מיותרת ממקורות המים הטבעיים (הכנרת והאקוויפרים) המסכנת את קיומם.


פערים חברתיים

ישראל של היום מדגימה פערים חברתיים ניכרים לעומת יתר מדינות ה-OEDC. מספר הילדים הרעבים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות, השחיתות השלטונית גבוהה ומייצרת פערים והם באים לידי ביטוי, בין היתר, גם ברמת החינוך. מגזרים שונים זוכים לחינוך שונה ולתקצוב שונה ושאינו מסייע לשוויון הזדמנויות לכל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל גזע, דת או מגדר.


המצב הביטחוני

גורם נוסף המשפיע על שמירת עקרונות הקיימות בארץ הוא הנושא הביטחוני. בעיקר משום שתקציב הביטחון נוגס כ-15% מתקציב המדינה והוא עומד על כ- 6.8% מהתמ"ג. ההשקעה בהטמעת ערכי קיימות בכל תחום בישראל הופכת קשה מאוד, כשאין תקציב ראוי לכך.

בנוסף, שטחי אימון, שטחי אש ומחנות צבאיים תופסים שטחים רבים בישראל, בשטחים אלו אין פיקוח סביבתי ולא פעם מתגלים בהם מגוון של נזקים כמו שריפות, פגיעה בטבע וזיהומים גבוהים מחומרים כמו שמן מנועים ומכונות, דלק, אסבסט ועוד. לאחרונה לדוגמא, דיווחה רשות הטבע והגנים ש-40 מתוך 60 השריפות שפרצו באזור לכיש ושפלת יהודה, נגרמו כתוצאה מפעילות אימונים של צה"ל וטענו שבצבא לא עושים מספיק בשביל למנוע שריפות. הנפגעים העיקריים משרפות אלו הם בעלי החיים שבסביבה ובעיקר הצאצאים הקטנים שלא מצליחים לברוח.

בשטחי היישובים הפלסטינים ובהתנחלויות קיים ניצול יתר של אקוויפר ההר, אחד משלושת מקורות המים הטבעיים של ישראל, המסכן את רמת הזיהום במים אלו ואת עצם קיומו בטווח הארוך.

הסיכוי לשינוי ולהטמעת ערכי הקיימות בתחומים שונים בישראל תלוי מאוד בהעמדת הנושא על סדר היום הציבורי, עניין לא קל בהתחשב בעובדה שאת מירב הכותרות כמעט תמיד יתפוס הנושא הבטחוני ומה גם שקיימות זה לא הנושא הסקסי ביותר להעברתו באמצעי התקשורת השונים.

בסופו של דבר, ככל שיתעורר וידובר הנושא ויעלה לסדר היום התקשורתי והציבורי, החברה הישראלית תרוויח מזה.

כיום קיימת התעוררות בנושאי חינוך לקיימות כבר בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים. חינוך למחזור, לחיסכון במים, לשמירה על הסביבה וכדומה. כך, הופכים הילדים לסוכני שינוי ומביאים את הבשורה אל ההורים הביתה בתקווה שאלו האחרונים ירתמו לעניין ויתחילו, למשל, להפריד את הפסולת הביתית. כמו כן קיימת התעוררות בנושאי חינוך לקיימות במוסדות האקדמיים וכיום ניתן למצוא תוכניות ייעודיות של לימודי סביבה או קורסים בנושאי קיימות, מכיוון שתארים אקדמיים הם אבן דרך עבור בעלי תפקידים מרכזיים – יתכן שדור המחר ידע להתמודד טוב יותר מאיתנו ויבין את הצורך בפיתוח בר קיימא.

השורה התחתונה היא, שערכי הקיימות צריכים להיטמע בהתנהלות המדינה והחברה הישראלית ולקבל התייחסות נאותה עוד בתהליכי החקיקה בכנסת. בכדי שארץ חמדת אבות, ארץ זבת חלב ודבש תמשיך להיות, חתירה להעלאת המודעות לנושאים הללו חשובה מאין כמוה. הסתכלות מפוקחת על המחר היא הסיכוי לעתיד טוב יותר. חשיבה לזמן ארוך צריכה להיטמע בקרב מקבלי ההחלטות הישראלים לא מחר, אלא אתמול.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה חברה וסביבה, קיימות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.