השידוך / איב האריס  רק לפני מספר שבועות שודרה בערוץ עשר הסדרה "שידוך משמיים" העוסקת גם היא בעולם השידוכים בקהילות החרדיות ביותר. עבור חילוניים כמוני הדבר המפתיע באמת היה הפתיחות של אותם צעירים בסביבות גיל עשרים והנכונות לדבר על הנושאים האינטימיים ביותר מול מצלמה, ולא פחות מכך, הלבטים האין סופיים והאומץ לערער מפעם לפעם על השיטה הנראית כמעט קלת דעת בה הם מובלים אל החופה ואל חיי נצח עם מישהו שאין להם מושג מיהו. חני קאופמן, רווקה מזדקנת בת 19, בת לקהילה החרדית בלונדון היא הבכורה בין שמונה בנות למשפחה לא מיוחסת. בנוסף היא גם מרשה לעצמה לתהות ולנסות להבין איך היא אמורה להכריע תוך ארבע דקות ומאה מילים לגבי איכות החתנים המיועדים המוצעים לה. "השידוך" מסופר מכמה נקודות מבט אך בעיקר אלו של חני עצמה ושל הרבנית רבקה זילברמן, זו שאמורה להוביל אותה אל האושר וללמד אותה איך להיות רעייה מושלמת אך מתגלית כאכולת ספקות בעצמה. בכל מקום בו נכתב על הספר הוזכרה גם ג'ין אוסטן שכתבה לא מעט על נישואים ואהבה בתוך קהילה מעמדית ובמקומות מסוימים נדמה שאכן הרוח שלה ריחפה לרגעים מעל איב האריס בזמן הכתיבה.

השידוך מאת איב האריס, ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: נעה בן פורת, 381 עמ'

תיקון אחר חצות / יניב איצקוביץ'  ספרו השלישי של מי שסומן כבר אחרי ספרו הראשון כהבטחה גדולה ואולי עכשיו בוחר לממש אותה באמצעות הרומן הגדול הזה שנראה כל כך לא שיך לזמן ולמקום, במובן הטוב של העניין. השנה היא 1894 והמקום הוא בלארוס ובמרכזו של הרומן ניצבת פאני קייזמן, שוחטת יהודיה צעירה היוצאת למסע ברחבי האימפריה הרוסית על מנת למצוא את הגבר שנטש את אחותה הבכורה ושני ילדיהם ולהחתים אותו על גט. הנחישות של פאני לא מוטלת בספק לרגע, גם לא כאשר מיד עם צאתה לדרך היא נתקלת בשלושה שודדים המוצאים עצמם משוספי גרון לאחר שעברו שחיטה כשרה..  המסע כמובן ילך ויסתבך עם דהירתם של אנשי החוק בעקבותיה של פאני, הגיבורה הלוחמת במסע חייה. גם העיירה היהודית על דמויותיה והשפה שלה היא גיבורה מרכזית ברומן הזה שגם מי שיאהב אותו פחות לא יוכל שלא להעריך את הידע והתחקיר של איצקוביץ' שמצליח להחיות לחלוטין אזור לא מוכר מסוף המאה ה-19 כאילו שם בילה את ילדותו.

תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ', הוצאת כתר, 485 עמ'

לפקח ולהעניש – הולדת בית הסוהר / מישל פוקו  כל מי שביקר אי פעם בחייו בבית כלא כמבקר או חס ושלום, על מנת לשלם את חובו לחברה, לא יוכל לשכוח לעולם את החוויה. מישל פוקו, מן הפילוסופים הצרפתיים הבולטים במאה ה-20 ובוודאי מהמעניינים שבהם, חוקר בספרו משנת 1975 את לידתו של בית הסוהר המודרני ואת מקורותיו וכן את השינוי בדרך בה מענישה החברה המודרנית את מי שהיא רואה כפושע. פוקו מתחקה אחר התהליך בו הפך הרצון להעניש ולנקום במי שפגע בחפים מפשע לרצון לנרמל אותו, לשקם אותו ולהפוך אותו לאזרח ממושמע מן השורה. למעשה רואה פוקו בבית הסוהר כלי אחד מבין שורה של כלים הנמצאים בשימושו של השלטון בחברות מודרניות בדרך להפוך אותנו לבני אדם שקטים, צייתנים ובלתי מזיקים. יתר הכלים, ונדמה שקשה לחלוק עליו הם מקומות העבודה, בתי הספר, בתי החולים ועוד. בית כלא הוא מקום איום ללא צל של ספק, אולם, כשאני מעלה בראשי את החיוך על פרצופם של שורפי התינוק הפלסטיני רגע אחרי שיתפסו, בית כלא נראה לי לפתע כמקום הגון מדי ועינויים מרושעים ואכזריים נדמים כשיטת ענישה מושלמת.

לפקח ולהעניש – הולדת בית הסוהר מאת מישל פוקו, הוצאת רסלינג, תרגמה מצרפתית: דניאלה יואל, 383 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]