יום של הכרעות פוליטיות אישיות: בעוד השר לשעבר גדעון סער מכריז כי הוא חוזר לחיים הפוליטיים לאחר שנה של פסק זמן – ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין הודיע סופית, לקבוצת הפעילים שהתרכזה בחודשים האחרונים סביבו, כי החליט סופית שלא להיכנס לחיים הפוליטים.

בחדשות ערוץ 10 פורסם הערב לראשונה כי השר לשעבר גדעון סער חוזר לחיים הפוליטיים. סער הכריז על כך בכנס פעילים שנערך לאחרונה. "בכדורסל פסק זמן לוקח דקה, בחיים הפוליטיים בערך שנה", צוטט השר לשעבר בנוגע לתכניותיו.

 שובו הצפוי של סער צריך להדאיג בעיקר את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. עפ"י כל ההערכות הפוליטיות סער יתמודד על ראשות הליכוז בפריימריז הבאים בליכוד, מול נתניהו.

מנגד הודיע ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, כי החליט סופית שאין בכוונתו להיכנס לחיים הפוליטיים בשנים הקרובות. את ההודעה מסר דיסקין בקבוצת וואטסאפ של עמותת "בשביל ישראל", שאמורה הייתה להוות את הפלטפורמה לכניסתו לחיים הציבוריים. מאוחר יותר פרסם את הודעתו גם בעמוד הפייסבוק שלו.

בין השאר כתב דיסקין: "אחרי כשנה וחצי של חשיבה והתלבטויות, החלטתי לא להצטרף לפוליטיקה בשנים הקרובות.

"זו הייתה עבורי תקופה מרתקת אם כי לא קלה מבחינה נפשית…הלבטים האישיים היו מתישים והלחצים מחברים קרובים ורחוקים ומפוליטיקאים היו רבים ומבלבלים. כולם ידעו להסביר לי מדוע אני 'צריך לעשות את זה – ועכשיו'. אולם אני חייב לומר שמאז פרשתי במאי 2011, חשתי בתוך תוכי רצון עז לקחת פסק זמן מקבלת החלטות וגם מלהנהיג".

דיסקין המשיך וכתב: "יתכן שזה צורך טבעי לאחר 37 שנות שירות ולבטח אחרי הרצף האינסופי של התפקידים הפיקודיים הבכירים בין 1997 ל 2011, בתקופות השוחקות ביותר של הלחימה בטרור המתאבדים שלאחר הסכם אוסלו, בגלי הטרור של האינתיפאד'ה השניה, מלחמת לבנון השניה, סדרת המבצעים ברצועת עזה ובשיאם "עופרת יצוקה", ברובם הובלתי, הנהגתי ובחלקם הייתי שותף לקבלת אינספור החלטות של חיים ומוות. 14 השנים הללו הותירו אותי לכל הפחות זמנית מרוקן למדי מדחפים להנהיג, להוביל ובעיקר לקבל החלטות גורליות. אפשר לומר שההיפך הוא הנכון….יש בי דחף עז לחיות כאחד האדם, להתמודד עם החלטות של יום יום ולא עם החלטות גורליות של חיים ומוות.

"רציתי ועודני רוצה לעשות בעת הזו דברים אחרים ממה שעשיתי בעבר ואולי לממש גם כמה חלומות אישיים שנדחו שנים ארוכות מדי. לצערי, על אף שאני מבין את חשיבות התקופה הנוכחית, את המאבק הקריטי על הדרך ועל פניה של החברה והמדינה, לא מצאתי את הלהט הנדרש לקפוץ אל המים הפוליטיים.

"אין הדבר אומר שלא אביע את דעותיי ושלא אהיה מעורב ואני מאמין שאקדיש ככל שאוכל גם לפעילות חברתית, אולם לא כפוליטיקאי ולא מטעמה של אף מפלגה", כתב דיסקין. "מעולם לא חששתי מעבודה קשה. רוב חיי הייתי שקוע בעבודה מאוד תובענית ושוחקת. אולם הבנתי כי על מנת להיכנס לבריכה הפוליטית אני צריך לחוש התלהבות, להיות מוכן לתת 150% מעצמי, להיפרד מהפרטיות היחסית לה זכיתי מאז הוסרה מעליי האבטחה הצמודה לפני כשנתיים, לחשוף את משפחתי, את שבעת ילדיי ואת נכדתי הטרייה, שלא זכיתי עדיין ליהנות מהם וגם להעניק להם מעצמי ולסגור בכספת את החלומות האישיים שלי לשנים רבות אם בכלל.

"נכון – זה נשמע אנוכי", כתב דיסקין. "בתקופה הזו גם למדתי כי קיימת אקסיומה בקרב אנשים רבים מסביבי כי מצופה מאדם שעשה את המסלול שלי, להיות נכון להוביל ולהנהיג תמיד ובכל מצב…

לפני מספר שבועות הבשילו בי הדברים. הבנתי והפנמתי כי עדיין לא הגיע הזמן שלי להיכנס לפוליטיקה. איני יודע אם יגיע בעתיד – ימים יגידו… אני יודע כי תמיד, אבל ממש תמיד, אעמוד ברצון ובאהבה לרשות המדינה באם אקרא לדגל למשימה חשובה. אולם זו לא העת לפוליטיקה".