★★★★★

נפרדתי לא בצער מההצגה "ארוחת פרידה", קומדיה מאת צמד המחזאים מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר. שעה וחצי של דיבורים, כשהבסיס לסיפור הוא רצונם של בני זוג להיפטר מכמה חברים שמעיקים עליהם ועל עברם המשותף. איך הם מתכוונים לעשות את זה? להזמין את החברים לארוחת פרידה או לסעודה אחרונה (ישו, זוכרים?) כדי "להיפרד כידידים" ולהשאיר טעם טוב.

הרעיון מעניין ומאפשר דיון מרתק וחיטוט עמוק בתוך הנפש: משבר אמצע החיים, משבר זוגיות, משבר זהות, חרדות קיומיות, אמיתות ושקרים, התחלות חדשות, מה קורה לאהבה שלנו  ועוד. אז קודם כל, בהצגה של בית לסין אין ארוחה, מלבד איזה חטיף, ואין חברים, אלא חבר אחד שמגיע ומטלטל מעט את בני הזוג. מה כן יש? הרבה ויכוחים, חלקם לא מעניינים, וגם הקטעים הקומיים אינם מרובים.

נכון שעכשיו חם, אמצע הקיץ, והראש לא פנוי לדרמות כבדות ותובעניות. אבל "ארוחת פרידה" אינה הקומדיה האולטימטיבית וניתן היה למצוא חומר קומי טוב יותר כדי לרענן את הקיץ ולהתנתק מהחדשות המטרידות.

מורדי גרשון ויעל לבנטל הם בני הזוג ויובל סגל הוא החבר שמגיע לביתם ומנהל איתם דו קרב מילולי, שחושף משהו מעברם המשותף של השלושה. גרשון ולבנטל אמורים לשחק זוג שנשוי הרבה שנים, אבל זה לא הרושם שמתקבל. כלומר, קשה לי להאמין להם. משהו חורק במבנה היחסים ביניהם, אולי באשמת המחזה הבוסרי אולי בגלל המשחק הלא מרגש. הוא בחור נחמד או כנוע והיא קלעפטה עם קול מעצבן. לא ברור לי איך היא חיה איתו ובעיקר איך הוא חי איתה. אפילו סצנות אינטימיות אין בהצגה כדי להתנחם או להתעורר, אבל מדברים על זה. מי שכב/ה עם מי ולמה. הבימוי של אלון אופיר בסדר ואין בו הברקות מיוחדות. מלבד המחזה החלש והמשחק הבינוני, חסרות לי בהצגה תשוקה ואנרגיה. אפשר לוותר.