קונסטלציה של תופעות חיוניות / אנתוני מארה מישהו כתב פעם שכל רומן ביכורים הוא אוטוביוגרפי, בלי קשר לנושא בו הוא עוסק ולקשר בין ההתרחשויות לחייו של הכותב. באופן זה או אחר, אחרי שנים של קריאה ושיחות עם לא מעט כותבים מצאתי את האמירה הזאת כמדויקת. אנתוני מארי, סופר אמריקני צעיר בוודאי מאתגר את האמירה הזאת. ספר הביכורים שלו בעל השם הנהדר (שעל פי מילון הרפואה הרוסי הוא ההגדרה למילה "חיים") רחוק מרחק שנות אור מחייו האישיים ורק סקרנות שהחלה בעקבות שהיה של מספר חודשים ברוסיה הביאה אותו לכתוב את אחד הרומנים הבודדים העוסקים במלחמה בצ'צ'ניה. דרך סיפורן של שלוש דמויות מרכזיות עוקב הסיפור אחר שתי מלחמות העצמאות של צ'צ'ניה שאמנם הסתיימו באופן רשמי אך למעשה עדיין מתנהלות על אש קטנה. חמישה ימים בחייה של סוניה, רופאה מנתחת בבית חולים נטוש, אחמד, גם הוא רופא, וחווה בת השמונה, בתו של חברו של אחמד המבקש מסוניה להסתירה בבית החולים מפני החיילים הרוסים. הספר זכה לביקורות נלהבות למדי וראוי בעייני גם כי הוא מאיר, כאמור, אזור ותקופה חשוכה שעלולים היו להימחק לחלוטין מן הזיכרון.

קונסטלציה של תופעות חיוניות מאת אנתוני מארה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, תרגם מאנגלית: שאול לוין, 352 עמ'

הביאו את הגופות / הילרי מנטל  הנה ספר שעבור קוראים רבים תרגומו לעברית הוא יום של חג של ממש המסיים המתנה של כמה שנים מאז צאת הספר הראשון בטרילוגיית תומס קרומוול. אחרי ההצלחה העצומה לה זכה הרומן הראשון בטרילוגיה, "וולף הול" שיצא בשנת 2009 ואף זכה בפרס בוקר באותה השנה, הציפייה לספר ההמשך הייתה עצומה. על אף שבעייני רבים "וולף הול" נחשב לאחד הרומנים ההיסטורים הטובים שנכתבו, מנטל הצליחה לעמוד בציפיות והוציאה תחת ידה ספר המשך מוצלח לא פחות אשר זכה גם הוא בפרס בוקר בשנת 2012 ובכך הפך את הסופרת הבריטית לאשה הראשונה שזוכה פעמיים בפרס. ובכלל, אפשר ללמוד משהו מהקריירה של הילרי מנטל שפרסמה את ספרה הראשון כבר בשנת 1985 ובטרם זכתה להכרה המשמעותית עם צאתו של "וולף הול" פרסמה למעלה מעשרה ספרים שחלקם זכו וחלקם להצלחה חלקית. "הביאו את הגופות" הוא כאמור המשך קורותיו של תומס קרומוול, איש אמונו של הנרי השמיני, מזכירו האישי אשר השפעתו על הארמון רווי התככים עצומה בזכות חריפותו ותחכומו שלרוב מאפילים על אלו של אדונו.

הביאו את הגופות מאת הילרי מנטל, הוצאת בבל, תרגמה מאנגלית: שרון פרמינגר, 439 ע"מ

ארוחת בוקר ישראלית / ניצן ויסמן  אולי התפספס כבר המומנטום כי כמה שבועות כבר חלפו מאז ראה אור "ארוחת בוקר ישראלית", אוסף הסיפורים השני של ניצן ויסמן, ובינתיים, כך נדמה, כולם כבר גילו את הסוד. חמישה סיפורים קצרים שמתכתבים עם שם הספר ובאמת מביאים אתם משהו מקומי מאוד, לא תמיד ברור מהו המשהו הזה. נדמה לי שהסיפור "מקדש כפרי"  שבמרכזו עומד גבר באמצע חייו היוצא יחד עם אשתו למסע חיפוש אחר בית בכפר הוא מן הטובים שנכתבו בעברית, בוודאי בשנים האחרונות. גם "פושטקים", הקצר מבין הסיפורים שבספר, מפתיע בעוצמתו, בוודאי לאור השימוש שעלול להיות סכנה של ממש ומלכודת לכותבים, בגוף שני.   וכנראה שאי אפשר היה להתאפק בלי לסיים בקטע יפה ממנו: "..ובדיוק עובר לך בראש שאולי בכל זאת כדאי לעדכן אותה שהג'ינג'י המכוער שהיא חיה אתו באותו בית ומגדלת אתו ילדים וישנה אתו באותה מיטה ומשוכנעת שאחרי כל כך הרבה שנים היא יודעת עליו כבר הכל, שהג'ינג'י היקר שלה הוא בסך הכל חתיכת פושטק, ושילד בן שתיים-עשרה השתין לו פעם על הראש."

ארוחת בוקר ישראלית מאת ניצן ויסמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 192 עמ'

אי-ציות – מחשבות על שחרור האדם והחברה / אריך פרום עוד חיבור מרתק וחשוב של אחד מהוגי הדעות החשובים המשפיעים והנגישים של המאה העשרים, הפסיכואנליטיקאי והפילוסוף היהודי גרמני אריך פרום. אחרי שניסח ב "אמנות האהבה" את הצורך בקשר ואת עליונות חשיבותה של האהבה ואחרי שפירק לגורמים ב "מנוס מחופש" את הפחד של האדם מחופש מוחלט עוסק פרום ב "אי-ציות" בתופעת המרד ואי קבלת המרות כתופעה חברתית תרבותית.

באמצעות ארבעה מאמרים מציג פרום את השפעת חוסר הציות על האדם היחיד ועל החברה. אחד הציטוטים הידועים של פרום בהקשר הזה היא האמירה כי: "ההיסטוריה האנושית החלה במעשה של אי-ציות ואין זה בלתי סביר שהיא תושמד על ידי מעשה של אי ציות".. כנראה שאפשר לומר את הדבר הבא על לא מעט נושאים, ובכל זאת, קשה להעלות על הדעת נושא ראוי יותר לקריאה בזמנים האלה במקום הזה, כשבכל רגע שחולף אי הציות נראה כמו האפשרות השפויה היחידה.

אי-ציות – מחשבות על שחרור האדם והחברה מאת אריך פרום, הוצאת רסלינג, תרגם מאנגלית: יותם שטיינבוק, 120 עמ'

[related-posts title="הצעה לספר"]