Skip to content

סייען שעזר לישראל במשך שנתיים, נמלט למערה, אוכל מפחי זבל וחושש לחייו

"כשלא צריך אותי זורקים אותי כמו סמרטוט ישן", אומר הסייען. בעקבות הדלפה הוא נכלא ברשות, עונה ושוחרר במפתיע בידי כוחות הביטחון הישראלים. כעת משטרת הרשות והתנזים בעקבותיו ומשטרת ישראל מיתממת: "אין סיכון לחייו". כך יעשה למשתף פעולה עם ישראל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

סייען שירות הביטחון הכללי שדבר פעילותו נחשף לרשות הפלסטינית ולתנזים, מסתתר במערה ומסורב כניסה לישראל. לטענת המשטרה: "אין סיכון לחייו והוא מטרידן סדרתי". פניית הסייען לשב"כ ולוועדת האיומים במנהל האזרחי בשטחים, נדחתה בשל "כניסות ויציאות מישראל ואליה המעידות על תנועה חופשית ללא סיכון לחייו". בדיקת אישורי הכניסות לישראל המעידה כי אלו נתנו לו לצרכי עבודה – כלומר לפגישות עם מפעיליו, הודעת השב"כ כי יש בידיהם מידע עדכני בדבר חשדות הרשות ופעילי טרור שהסייען משתף פעולה, כמו גם עובדות היותו מעונה במאסר ברשות הפלסטינית במשך שנה בשל החשד כלפיו ופציעתו מירי מחבלי התנזים שניסו לחסלו, ואשפוזו עקב כך בבית חולים בישראל, כל אלו לא מאוששות לדעת וועדת האיומים את העובדה כי הסייען נתון בסכנת חיים חמורה.
כשמוסא (שם בדוי) יליד דרום הגדה בן 30, הגיע לראשונה למשרדי התאום של המנהל האזרחי בשטחים, לא היה לו מושג לאן הוא נכנס. אז כנהג משאית, הוא ביקש להשיג לעצמו אישורי תנועה בתוך השטחים ולישראל וחזרה. בסופו של דבר הוא "שוכנע" לעבוד עם השב"כ ולדבריו, ועל כך מעידים מסמכים שברשותו, פעל במשך כשנתיים תחת מפעילו קפטן ד. הוא ראה גם ברכה בפועלו. אישורי המעבר בתוך השטחים נתנו לו ללא בעיה וגם סכומי כסף קטנים מעת לעת. אך במהלך הזמן השתבשו הדברים. מישהו הדליף את עובדת היותו משתף פעולה לאוזני משטרת הרשות. בעקבות החשד הוא נאסר למשך שנה וחצי, ולדבריו שוחרר בסופו של דבר על ידי כוחות הביטחון הישראלים ולאחר מכן גם נורה ממארב על ידי מחבלי התנזים ונפצע קשה ברגלו. מאז הוא נמלט על חייו.

מסתתר מחשש רציני לחייו (צילום אילוסטרציה: אליק מאור)
מסתתר מחשש רציני לחייו (צילום אילוסטרציה: אליק מאור)

סטודנט עני הופך לנהג משאית – טרף קל לידי מגייסי הסייענים

"למדתי באוניברסיטה", מספר מוסא, "אבל הייתי צריך כסף למשפחה ולעצמי ואז התחלתי לעבוד כנהג משאית". כנהג משאית נדרש מוסא לאישורי מעבר בין הערים בשטחים. נהג משאית לא יכול לנסוע מטול כארם ליריחו ללא אישור תנועה. "פניתי למנהל וביקשתי אישורים", הוא מספר, "באחת הפעמים זומנתי למשרד ובו הופגשתי עם קפטן ד. הוא הזמין אותי לקפה וסיגריה וניסה לשכנע אותי לשתף פעולה ולמסור מידע אבל סירבתי". מוסא חשב שבכך הסתיימה בדיקתו והוא יקבל סוף, סוף את אישורי המעבר הדרושים לעבודתו. אלא שאז, כך הוא מספר, הגיעו שיחות הטלפון המאיימות ובהן הובהר לו כי שיש בידי מפעילו צילומים כשהוא שותה קפה, מעשן סיגריות ומשוחח בידידות עם אנשי השב"כ והמנהל האזרחי. כשהוא מספר זאת ניכר בו החשש לחשוף את מכלול הסיבות המאיימות שבגינן השתכנע ל"שתף פעולה". אבל הוא התרצה והחל לשתף פעולה "בהתחלה חשבתי שאמסור כמה שטויות כידיעות וזהו זה. אבל במהירות הבנתי שאני חייב למסור מיידע אמיתי. לא הייתה לי ברירה". במשך כשנתיים המשיך הנהג לעבוד ברחבי הגדה המערבית כשהוא מזומן מעת לעת לבסיס השב"כ המצוי בתוככי שטח המדינה. מועדי פגישות אלו מופיעות באישורי היציאה והכניסה לישראל וממנה ומוגדרות כ"יציאה לצרכים מיוחדים". אלא שאז ככל הנראה הוא הפסיק להיות יעיל לשב"כ. "היום אני יודע שזו שיטה ידועה", נאנח הסייען, "מישהו דואג להדליף לרשות מי סייען והוא נחשד מייד ונאסר".

וועדת המאוימים: למרות שיש חשד מבוס לסיכון חייו, אין צורך להגן עליו
וועדת המאוימים: למרות שיש חשד מבוס לסיכון חייו, אין צורך להגן עליו
השב"כ קובע שיש חשד לחיי הסייען, המשטרה: אין סיכון
השב"כ קובע שיש חשד לחיי הסייען, המשטרה: אין סיכון

בישראל ידוע מזה שנים רבות כי משתפי פעולה עם ישראל שנחשפים לרשות, נאסרים נכלאים ונשפטים. לעיתים נשפטים למאסר עולם ולעיתים מוצאים להורג.
כך לדוגמא פורסמו תמונות ראשונות מהוצאה להורג של משתפי הפעולה הפלסטינים באמצע ינואר 2001 בערוץ 2 . בתמונות נראה אחד ממשתפי הפעולה כאשר הוא נקשר לעמוד, ומאחוריו שקי חול. לאחר שיחה קצרה עם איש דת מוסלמי, פתחו השוטרים הפלסטינים, שנעמדו בשורה, בירי כבד לעבר האיש. בתום הירי התקרב אחד השוטרים למוצא להורג, וירה בו שוב מטווח קצר. ענאן אטירה, בכירה בתנזים בשכם, החברה גם בוועדה העליונה של הפלגים הפלסטינים להנהגת האינתיפאדה הגיבה לכלי תקשורת בישראל והאשימה את ישראל "בשימוש באמצעים "שפלים" כדי לאלץ צעירים פלסטינים לשתף עימה פעולה". "מדובר באנשים צעירים שלא יודעים כיצד להתנגד, ונופלים לרשת שטומנת להם ישראל", האשימה אטירה, היא אמרה לגבי אחד משני המוצאים להורג כי "הישראלים טמנו לו פח. צילמו אותו עירום ביחד עם בחורה צעירה, קראו לו ואיימו עליו שאם לא יעניק להם מידע על איברהים (איברהים בני עודא, איש החמאס שחוסל בידי ישראל א.מ), יפיצו ברבים את מעורבותו במעשים שאצלנו נחשבים כזנות או כלא מוסריים ואסורים. הוא נאלץ לשתף פעולה כדי שסיפורו לא יתגלה לכל העולם".

מוסא נחשף, נאסר ועונה

שיטות הגיוס לא השתנו מן הסתם. אבל מוסא מצא את עצמו בפני איום על חייו. בעקבות הדלפה למשטרת הרשות, מוסא נאסר בסוף נובמבר 2011. "בכלא היה גיהינום", הוא מספר וניכר בו שהוא יעדיף למות ולא לחזור לשם. "קשרו אותי עם חוטי ברזל כשידיי משוכות למעלה ואני תלוי באוויר", הוא אומר ומציג פרקי ידיים מצולקים מחתכים קשים סביב פרקי הידיים. "הכניסו את ראשי לאסלת שירותים מסריחה, בעטו בי והשאירו אותי שעות תלוי". שנה וחמישה חודשים שהה הפלסטיני במתקן הכליאה של הרשות, "ואז הגיעו כוחות הביטחון הישראלים לכלא. הם נכנסו והשוטרים של הרשות עזבו, כי זה עובד ככה. כוחות הביטחון מגיעים בעקבות מבוקשים והשוטרים עוזבים. ואז אחרי שהישראלים לקחו מה או את מי שרצו, אני שוחררתי. פשוט הלכתי משם".

אלא שבכך לא הסתיימו תלאותיו, ניסיונותיו להסתתר בתוך האוכלוסייה הפלסטינית נועדו לכישלון. באחד הימים הוא נורה ממארב. "באו מהתנזים וירו בי. מזל שפגעו לי ברגל". מוסא הוחש לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. שם נותח וחוט ברזל לקשירה הוחדר לרגלו. "השתחררתי עם הברזל ברגל", הוא מספר "ועכשיו אין מי שיוציא לי אותו החוצה. אני לא יכול להגיע לרופא". מוסא ברח למערה אי שם ברחבי הגדה. במהרה גם האוכל והכסף המועט שקיבל מחברים אזל והוא מצא עצמו ללא מזון, מים ובגדים להחלפה. "אני יוצא לפעמים לתחנת דלק סמוכה ומחכה שאנשים יאכלו משהו ויזרקו את השאריות לפח הזבל", הוא מספר, "משם אני אוכל שאריות". "הבוקר" הוא מספר "ישבה חבורה קטנה של מטיילים ואכלו משהו. כשסיימו רצו לזרוק לזבל את הלכלוך ומה שנישאר על השולחן. ניגשתי אליהם ואמרתי להם באנגלית שאני כאילו המנקה של המסעדה ושישאירו הכל על השולחן. הם הביטו בי ולא כל כך האמינו אבל השאירו והלכו. ואז אכלתי את מה שנשאר".

אישור הצלב האדום על מאסרו של מוסא
אישור הצלב האדום על מאסרו של מוסא

וועדת המאוימים: הסייען לא בסיכון

מוסא פנה לוועדת מאוימים במנהל האזרחי. הוועדה מאפשרת עזרה והגנה כלשהיא לפלסטינים שעזרו לישראל ונחשפו. אלא שבוועדה הוא נדחה. כך גם בערער שהגיש לוועדה. הוועדה טענה כי בהתבסס על דברי נציג המשטרה שקבע כי מוסא אינו נמצא בסיכון, ולשם כך הביא לפני הוועדה את עובדת כניסתו ויציאתו של מוסא לישראל וממנה פעמים רבות (עובדה שמוגדרת בדו"ח אישורי הכניסות שהנפיקה המשטרה כ"כניסה לצרכים מיוחדים", המוסברים כאן. א.מ). נציג המשטרה הוסיף כי מוסא מסר מידע כוזב והוא מטרידן סדרתי ואף הוזהר. "הם טוענים שמסרתי מידע על משהו שקשור ברצח ישראלים כשאני בכלל לא הייתי שם או באזור. אני לא ידעתי ולא יודע על כך כלום. אני יודע רק מה שאתה יודע או אחרים. אבל אף פעם לא מסרתי להם מידע בקשר לזה". את ההסבר לעובדת הגדרתו כמטרידן סדרתי הוא מסביר כי הוא צלצל מספר פעמים למשטרת ש"י וגם הגיע לשם וביקש עזרה. "צעקו עלי שלא אטריד", מספר מוסא. "אתה יודע איך זה", הוא נאנח, "תופרים לך תיק ובסוף למי תאמין?, לי או למשטרה?".

אני מוכן למכור כליה

מוסא מיואש: "אני לא יודע מה לעשות", הוא אומר, "אין לי חיים ואני גווע לאט. כבר שבועות שלא החלפתי בגדים. אני חיי משאריות זבל שמשליכים מטילים לפח ומסתתר במערה". השבוע הוא הצליח לדבר עם מישהו מהשב"כ. זה שהחליף את מפעילו. "אני לא מטפל בדברים שלך", ענה לו השב"כניק והסביר כי הוא החליף את מפעילו של מוסא שככול הנראה פרש או עבר לתפקיד אחר. השב"כניק הסביר לו שהוא "מטפל במחבלים ובפצצות ולא באישורי כניסה לישראל או עזרה לסייענים". "הוא צעק עלי שלא אתקשר יותר" סיפר מוסא, "אולי כדאי לוותר. נמאס לי. החיים לא חיים. אולי כדאי למות עכשיו ולא לסבול ממיתה איטית".
"תכתוב", הוא מבקש, "תכתוב שאני מוכן לתרום כליה למי שישלם. אני צריך כסף. אפילו עורך דין ביקש ממני 20 אלף שקל בשביל לפעול בשבילי. אמרתי לו שאין לי גם חמש מאות שקל לתת לו".

עורך דין גל הירש (צילום יח"צ)
עורך דין גל הירש (צילום יח"צ)

בימים האחרונים הסכים עורך הדין דוד אנגל, מומחה בטיפול בענייני זרים, פליטים וסייענים, לטפל בעניינו של מוסא. ביום ראשון השבוע הוציא אנגל בקשה דחופה למנהל לאשרר את כניסתו של הסייען לישראל לצרכי פגישה במשרד עורכי הדין. שלשום (שני), התבשר הסייען כי אושרה כניסתו לישראל ליום אחד לצרכי אותה פגישה. "הוא לא המקרה הראשון של סייענים שננטשו על ידי הממסד", אומר אנגל, "אני מטפל במקרים דומים והמצב לא סימפטי". אבל מוסה התעודד, אולי הוא יוכל להיכנס לישראל ולהימלט מאימת הרשות והתנזים. "אולי נמצא איזו מדינה שתסכים לקלוט אותי אליה ולשם אוכל לעבור", הוא מקווה.
במנהלת תיאום פעולות הממשלה בשטחים (המנהל האזרחי) הגיבו לפניית 'מגפון' כי "לאחר בחינת עמדות גורמי הביטחון והנתונים שהובאו בפני הוועדה נמצא כי אין סכנה ממשית לחייו של מר מ. ולפיכך, החליטה הוועדה לשלול את בקשתו". עוד הוסיפו במנהל כי "נציין כי בבחינת עניינו נמצא כי הנ״ל שוהה לעיתים תכופות בשטחי הרשות הפלסטינית והוא אינו נמנע מכך, למרות חששותיו", לסיום מדגישים במנהל: "נוסיף כי מר מ. אף הוזהר בעבר על ידי מערכת הביטחון בשל מסירת מידע כוזב".
בשב"כ אליהם הופנו שאלות בדבר הסתירה העולה מהודעתם כי יש חשד מבוסס על חשיפתו של הסייען, לקביעת המשטרה כי לא נשקפת סכנה לחייו, העדיפו שלא להגיב רק לומר כי "העניין נמצא בטיפול".
במשטרת מחוז ש"י בחרו אפילו שלא להתייחס לטענות המופנות כלפיהם.
במערה הקטנה והרותחת מחום, מתכונן מוסא לקראת הכניסה לישראל. אולי, כך הוא מקווה, תיפרץ חומת הניכור ויפתח לו שביל קטן של תקווה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן